בוקר טוב

[gilad269]

בוקר טוב

שיהיה שבוע נפלא מה אתם אומרים על השביתה של הסטודנטים שכבר 3 שבועות?

 

[M a t h 0 0 7]

עד כה..

אינני סטודנט עדיין, אך כצופה מהצד אוכל לומר כי אני חושב שהשביתה שלכם לא יוצרת מספיק הדים תקשורתיים, ובסופו של דבר גם לא תשיג את מטרותייה. השביתה לא מתנהלת כמו שצריך ולא מעבירה את הרעיון המרכזי שלה בצורה טובה. זהו. בוקר טוב שיהיה שבוע טוב

 

[האיש שלא היה שם]

משעשע

אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שיש רעיון מרכזי שיש להעביר אותו בצורה טובה.

 

[M a t h 0 0 7]

אינני מבין מה משעשע

אך בכל הנוגע לרעיון המרכזי שהזכרתי בהודעתי, כוונתי הייתה שיש לעשות כל שניתן על מנת להשיג את האינטרסים של הסטודנטים - משמע: ששכר הלימוד יופחת.

 

[gilishvili]

שנמאס לי

ודי. שאני קוראת המון על הסיבות לשביתה, ועדיין לא מצליחה להבין על מה המהומה (אולי אני טמבלית, אבל אולי לא מספיק מנסים להבהיר על מה כל הבלאגן). בנתיים אני סתם מרגישה שמשחקים לי בפוליטיקה על הגב. שכולם קמים לזעוק זעקה, אבל אף אחד לא באמת טורח לפשפש ולבדוק מה יש מאחורי ההחלטה להעלות את שכר הלימוד. מהקצת שאני יודעת ומבינה, להעלות את שכר הלימוד אפילו נשמע לי הגיוני (עכשיו יסקלו אותי באבנים?). שמי שזה לא יהיה ממש הגזים בדרישה שלו להפגש רק עם אולמרט (את זה אני פשוט לא מצליחה להבין, בשביל מה יש שרת חינוך, כדי שראש הממשלה יתעסק בכל פיפס?), ועכשיו הוא תקוע על איזה עץ ולא יודע איך לרדת, או לא רוצה לרדת, שזה אפילו עוד יותר גרוע. שכן, האמירה של הסטודנטים לרפואה בב"ג נכונה, שסטודנטים יודעים לצעוק ולזעוק בכל מה שנוגע לכיס שלהם, וזהו. נכון, לא כולם, אבל בהחלט רובם הגדול. בהפגנה למען ניצולי השואה שהיתה בירושלים ביום השואה, נוכחות הסטודנטים היתה מזערית לעומת כמות בני הנוער שהיו שם. אגב, היום הוא היום הבינלאומי בנושא דרפור והפליטים הסודנים (כי יש אנשים שבחלומות הכי ורודים שלהם מתמודדים עם שכ"ל), יש הפגנה בשש בקרית הממשלה מול עזריאלי, אתם מוזמנים להגיע (ולהוכיח לי שאני טועה. אני אפילו אשמח). פרטים יבואו ממש עוד מעט. בקיצור, אוף אוף אוףףףףףףףףףף. עולם מקולקל. העיקר שהמחשב שלי חזר, ואיתו גם אני

.... וקצת על ההפגנה: בארבע השנים האחרונות מתרחש רצח עם בחבל דרפור שבסודן – שבטים ערבים מבצעים את הרצח באפריקאים תושבי סודן, רצח זה מתבצע בתמיכתה של הממשלה הסודנית. בין 200,000 ל400,000 בני אדם כבר נרצחו . שנים וחצי מיליון אנשים נאלצו לעזוב את ביתם והפכו לפליטים. מאות אלפי אנשים עברו מעשי אלימות ואונס קשים. והעולם שותק נדליק נרות על מנת להזכיר את הזוועות המתרחשות בדראפור ונדרוש ממשלת ישראל ושר הפנים: לסייע לפליטים ולעקורים ולהביא לסיום הטרגדיה האנושית בדרפור. לאפשר לכל מבקשי המקלט הסודאנים הנמצאים בישראל גישה לתהליך ההכרה כפליטים. מבקשי המקלט הסדונאים אינם פושעים, אל למדינת ישראל להתייחס אליהם ככאלה ולכלוא אותם בבתי סוהר. יש להסדיר את תנאי מחייתם בישראל על פי המחויבות החוקית של המדינה. ביום ראשון ה 29/4/07 בשעה 18:00 נקיים עצרת למען נפגעי דרפור ומבקשי המקלט בארץ. ברחבת קריית הממשלה בתל אביב מול מגדלי עזריאלי. ואל תתחילו עם ה"אל תגעי לי בשואה...", בבקשה.

 

[יואב רובין]

מה שלא מסבירים מספיק לסטודנטים

נקלעתי לפורום הזה במקרה אבל נדמה לי שזה יכול לשמש כתשובה ראויה לתהיות שלך. אגב האם שמת לב לכך שמי שארגן את ההפגנה למען ניצולי השואה היו סטודנטים בעיקר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית? (חלקם פשוט חברים שלי) ראשית כל מאבק צריך לנהל מתוך ראיה רחבה ככל האפשר ומתוך השקפת עולם שלמה. כאשר פועלים למען עובדי קבלן עושים זאת כמובן גם עבור עובדי הקבלן המסוימים הנעשקים במקום מסוים אבל גם עבור כלל עובדי הקבלן וגם בסופו של דבר עבור כלל אזרחי המדינה מתוך השקפה כלשהי על מהי חברה צודקת. כאשר פועלים למען דרפור עושים זאת שוב מתוך הסתכלות רחבה על עולם טוב יותר. באותו אופן כאשר אני פועל למען ההשכלה הגבוהה אני מנסה לעשות זאת מתוך ראיה כוללת של איך צריכה להראות מערכת חינוך טובה כחלק מחברה טובה. לכן בודאי שאיני רוצה שהשכלה גבוהה תבוא על חשבון כיתות היסודי. יתרה מזו כמי שמצוי באקדמיה הרבה זמן ומתעתד להיות בשנה הבאה מורה בתיכון אני חושב שצריך להיות קשר בין שתי המערכות. בסופו של דבר מורים מגיעים לא רק ממכללות לחינוך ובסופו של דבר עתיד האוניברסיטאות בכלל תלוי במידה רבה באיכות ההוראה בתיכונים, ביסודים ובגנים. ומעבר לכך האוצר וכוחות ההפרטה מנצלים כל הזמן את העובדה שכל מגזר שעובר הפרטה מתמודד כנגד בנפרד. מורי ההסתדרות נפרדים ממורי הארגון, הללו נפרדים מהסטודנטים שנפרדים מהמרצים, שנפרדים מהורים. האם אין לכולם אינטרס משותף? לדעתי יש והאינטרס הזה הוא להתנגד להכפפת מערכות חינוך לחוקי השוק. ובאשר לועדת שוחט. ועדת שוחט מציעה כמה דברים: 1) בעניין שכר הלימוד ועדת שוחט מציעה להעלות את שכר הלימוד בכעשרים אחוז בתחילה עם אופציה להעלאות נוספות. מעבר לכך היא רוצה לקבוע אותו באופן דיפרנציאלי עבור חוגים שונים. כלומר מדעי הרוח יעלו פחות ממדעי המחשב או ממשפטים משום שהם מבוקשים פחות. כמו כן ועדת שוחט מציעה הלוואות למיעוטי יכולת שתוחזרנה מאוחר יותר באופן דיפרנציאלי לפי הרווחים שירווחיו הסטודנטים שלקחו אותם. דיפרנציאליות זו מוצגת ובמידה חלקית של צדק כתורמת לשכבות חלשות. ועכשיו לחסרונות השיטה המוצעת: א) שכר לימוד דיפרנציאלי לפי חוגים יקבע את חשיבות החוגים השונים כך שמדעי הרוח וחלקים ממדעי החברה יאבדו עוד מיוקרתם. מצד שני תלמידים משכבות נמוכות יותר יוכלו פחות ללכת לחוגים יוקרתיים מה שישאיר אותם במעמד נמוך וגם כמובן יוריד את יוקרת החוגים הללו עוד. כמו כן שכר לימוד דיפרנציאלי לפי חוגים פותח פתח לשכר מרצים דיפרנציאלי לפי חוגים מה שיוריד את יוקרתם של מדעי הרוח והחברה (המדעים הביקורתיים) עוד. הורדתם מעמדם של מדעי הרוח היא ויתור על קיומה של תרבות גבוהה בארץ וקביעה ערכית מזעזעת שמקומה במדינה יהודית לא יכירנה. מעבר לכך פירושו של דבר צמצום חד באפשרות למתוח ביקורת מעמיקה על החברה ועל מוסדות השלטון משום שביקורת זו נוצרת בחוגי למדעי הרוח (היסטוריה, פילוסופיה, מחשבת ישראל חינוך וכו') ובחוגים הלא רווחיים במדעי החברה (סוציולוגיה לא ארגונית, אנתרפולוגיה וכו'). ב)לכאורה קיימת מידה של פרוגרסיביות בהחזרת ההלוואות הללו אולם הבעיה המרכזית היא שפרוגרסיביות זו פוגעת אך ורק במעמד הביניים המשכיל ולא בבעלי ההון (באשר הם בעלי הון). כלומר שוב מדובר בפגיעה במעמד הביניים שמקלה על העשירים. לכן עדיף היה לנקוט בשיטה פרוגרסיבית באמת לפיה החינוך הוא חינם (כמו גם הבריאות וכו') בעוד המיסוי הוא פרוגרסיבי יותר וההון ממוסה. זה ההבדל בין מדינת רווחה ובין מדינת סעד. הראשונה דואגת לרוב האוכלוסיה בעוד השניה מדגישה לכאורה את הדאגה לעניים אבל בפועל מצמצת את הדאגה גם להם. 2) שינויים מבניים באוניברסיטיאות. ועדת שוחט ממליצה לשנות את המבנה הארגוני באוניברסיטאות כך שהרקטור יהיה כפוף למנהל האוניברסיטה. באוניברסיטאות אירופיות הרקטור הנבחר על ידי המרצים נחשב כסמכות העליונה באוניברסיטה מבחינה אקדמית בעוד שהמנהל אחראי על הצד האדמניסטרטיבי כאשר המנהל כפוף לרקטור. כלומר השיקול האקדמי גובר על זה הניהולי. ועדת שוחט ממליצה להפוך את היוצרת באופן רשמי ומעשי כאחד. כלומר מוסד שאמור להיות אקדמי ינוהל מתוך שיקולים עסקיים. ההשלכות לכך ברורות. 3) שכר המרצים. ועדת שוחט תמליץ להפוך את שכר המרצים לדיפרנציאלי כלומר שמרצה שנחשב מורה טוב יותר או חוקר טוב יותר יתוגמל. בפועל מה שקורה הוא שמרצים מבריקים מעטים מרוויחים מחוזים אישיים שמנים בעוד שהרוב מקבל משכורות קטנות יותר ומאבד גם את קביעותו. עקרון זה שקרוי גמישות תעסוקתית הוא זה שבסופו של דבר הביא לעובדי קבלן. מחקרים שנעשו באוניברסיטאות שחל בהן השינוי הזה הראו שגם הפיריון וגם האיכות של המחקר וההוראו קטנו בהם בניגוד לצפיות הנובעות מהתיאוריה הניאו-שמרנית. תופעה זו מוסברת על ידי כך שתמריצים שפועלים על כבוד וההערכה יעילים יותר מאשר תמריצים שעובדים על כסף בלבד. כמו כן מסתבר שסביבת עבודה שנוצרת משכר דיפרנציאלי מעודדת תחרות כסחנית יותר, פוגעת באווירה בין החוקרים שמשתפים פעולה פחות, גורמת לניכור כלפי המוסד, והעדר הקביעות מעלה את סף החרדה ומסתבר שזה פוגע בעבודה. כמו כן פגיעה בקביעות תפגע בנכונות לקחת סיכונים, להעלות דעות חריגות ומאתגרות ותגרום לפרסומי סרק והוראה פופוליסטית שנובעת מהרצון להתחבב על תלמידים על ידי הקלה בדרישות. חשוב לציין שמה שהמרצים השיגו הוא שלא ישונה דבר מאופן העסקת ללא הסכמתם. מצד שני המשא והמתן הזה יעשה לאחר שהועדה תגיש את מסקנותיה והמרצים יהיו באותו זמן לבד במערכה ולכן יש סכנה ממשית שהם יפסידו. לכן לדעתי הם עשו מקח טעות. 4) כגמול לכל העסק הזה ועדת שוחט תמליץ על הוסתם מליארד ש"ח למערכת ההשכלה הגבוהה. לכאורה זו תוספת מבורכת אולם למעשה זו אינה תוספת כלל אלא רק ביטול חלקי של הקיצוצים שנעשו במערכת בשנים האחרונות. למעשה הקיצוץ הזה נועד להפיל את מערכת ההשכלה הגבוהה על ברכיה כך שהיא תאלץ לקבל רפורמות כואבות. קיצוץ זה הביא לכך שבאונירסיטאות קוצצו המון תקנים וכתוצאה מכך לא התקבלו כמעט חוקרים ומרצים צעירים לאנשי סגל בעלי קביעות. אנשי הסגל בארץ מבוגרים ביותר מכעשר שנים מבאירופה ומספרם הולך ויורד. חלק מהתקנים הללו נשארים ריקים לחלוטין (בתשע השנים שאני במערכת מספר הקורסים במדעי הרוח בעברית הצטמצם בכמחצית) וחלקם מתמלאים במרצים מן החוץ שמקבלים משכורות קטנות שאינן מאפשרות להם לעסוק במחקר ומפוטרים כל שנה למשך כחודשיים. בדרך כלל הם מתעקשים להשאר באוניברסיטה מתוך תקווה שאולי יום אחד הם יקבלו קביעות. רבים מהם מתייאשים. כיוונים כאלה דומים מאוד למה שועדת דברת הציעה לגבי התיכון כאשר המשותף הבולט היא הגישה ששיטת השוק נכונה לכל תחום פעולה וגם למוסדות חינוך. בתור מי שקרובה לתחום אני מניח שאת יודעת כמה רע זה עובד. ובאופן כללי כאמור למעלה כל תהליך וכל מאבק צריך להתקיים מתוך נסיון להבין את הקשרו הרחב. וההקשר כאן הוא הנסיון של קבוצה קטנה של בעלי הון ואינטרסים לשמר את הכוח שלהם על חשבון הציבור. סליחה על האורך אבל הסברים רציניים דורשים את המינימום הזה.

 

[gilishvili]

תודה!../images/Emo70.gif../images/Emo170.gif../images/Emo70.gif

על ההסבר המפורט, אבל אני אקשה טיפה, הדברים שהצגת מתייחסים רק לנושאים ספציפיים עליהם דנה הועדה? נראה לי קצת מוזר שלא הצגת שום יתרונות לתהליך הזה, וסביר להניח שיש דברים בגו מעבר ל"ממשלה שרוצה יותר כסף בקופת המדינה" (טיעון מעצבן, אבל סביר). הרי בסופו של הדבר האינטרס המדיני הוא לשפר את איכות ההשכלה והחינוך במדינה, ולא להפחית באיכותם, ואם כבר בזה עסקינן, תוכל בבקשה להסביר לי מה הכוונה ב"השכלה גבוהה תבוא על חשבון כיתות היסודי"? אני בהחלט מסכימה שראוי וצריך להיות קשר בין כל מערכות ההשכלה בארץ, אבל גם היום לא ממש קיים קשר שכזה, אם אני לא טועה... אגב, תמסור לחברים שלך ח"ח רציני על עניין ההפגנה (וכן, שמתי לב שהם היו המארגנים). מזל שיש עובדים סוציאליים במדינה הזו...

 

[יואב רובין]

תשובה לקושיות

הדברים אליהם התיחסתי מדוברים כולם בועדת שוחט. חלקם כמו ענייני שכר המרצים נדחו כרגע (דומנו שכתבתי זאת) וידונו עם המרצים לאחר שהועדה תסיים את עבודתה. למעשה בכך המרצים דחו את המשא ומתן והמאבק שלהם ולא ביטלו את הצורך בו. לדעתי הם עשו טעות כי כאשר ידונו איתם הם יאבקו בעניין לבד בעוד שעכשיו הם יכלו לשתף פעולה עם הסטודנטים. לגבי טיעון הקופה. ממשלות ישראל בעשר השנים האחרונות קיצצו בצורה דרסטית בחינוך באופן רוחבי. הן עשו זאת בשל טענות "האיש השמן" של ביבי והם עשו זאת כזכור לא רק בתחומי חינוך אלא גם בתחומים רבים אחרים. גם ההפרטה כזכור היא שיטה שפועלים בה בארץ באופן נרחב ולעתים קרובות ללא דיון ציבורי כלל (המקרה המדהים ביותר הוא הפרטת בתי הסוהר). הבעיות של ועדת שוחט נגזרות משתי בעיות מרכזיות. הראשונה היא הראיה הניאו-שמרנית לפיה כל דבר עובד טוב יותר במסגרת השוק הפרטי ושכל מערכת פועלת טוב יותר בשיטות השוק. כתוצאה מכך צריך לנהל הכל כפי שמנהלים עסק. הבעיה היא שכל מי שעוסק בחינוך יודע שחינוך אינו עסק. התמריצים אינם רק כלכליים והאופן שבו פועלים אינו מתאים לשיטה עסקית. עניין זה נכון גם לגבי מדינה באופן כללי. יתרה מזו מדע בסיסי הוא סוג של כשל שוק משום שבתנאי שוק חופשי לאף אחד אין אינטרס לממן אותו אבל לחברה באופן כללי יש בכך אינטרס עליון. כתוצאה מגישה זו גם בועדת דברת וגם בועדת שוחט חברי הועדה הם בעיקר אנשי כלכלה ולא אנשים מהמערכת. בועדת דברת לא היו מורים, לא הורים ולא תלמידים ובועדת שוחט אין נציגים של הסגל הבכיר, הסגל הזוטר והסטודנטים בועדה. ישנם אמנם נציגי אקדמיה אבל הללו הם ברובם כלכלנים שדנים יחד עם כלכלנים שבראשם שר אוצר לשעבר. לגבי הטיעון של "כסף בקופת המדינה". כאן אנחנו נכנסים לשאלות שחורגות מעט מהדיון בחינוך בלבד. ראשית מדינה אינה עסק או משק בית והיא יכולה בהחלט לנקוט מדיניות מרחיבה אבל כמובן יש לכך גבול. כרגע מאזן התשלומים של מדינת ישראל הוא בכלל לא רע ועל כן היא יכולה להרשות לעצמה השקעה בחינוך כמו גם בבריאות ובדברים אחרים. שנית במקביל לקיצוץ במערכת החינוך כמו במדינת הרווחה בכלל נערכה רפורמה במיסוי שהיטיבה מאוד עם העשירון ועוד יותר עם האלפיון העליון בארץ. הטענה היתה שנטל המס בארץ גבוה אולם מחקרים מראים שהוא דווקא סביר אבל רגרסיבי (פוגע יותר בעניים מאשר בבעלי הון). הרפורמה במס היתה אמורה לצד הקלות במס הכנסה לעשירון העליון להגדיל את מיסוי הבורסה ולהכניס מס ירושה. החלק הזה של הרפורמה לא בוצע. כלומר ההכרעה מאיפה יבוא כסף לקופה היא במידה רבה הכרעה אידיאולגית של הממשלה ולדעתי ההחלטות שהתקבלו הן מוטעות. אם את רוצה גם הפניות למקורות אז אני אשמח להפנות.

 

[האיש שלא היה שם]

מספר שאלות:

1. הפחתת שכר הלימוד של כולם, ללא הבדל במצב סוציו-אקנומי, מפחיתה את הנטל מכל המעמדות באופן שווה. כלומר, העשירים מקבלים את אותו סיבסוד כמו העניים. לא עדיף למצוא מנגנון המפחית את ההוצאות יותר כלפי אלה בעלי בעיות מימון? 2. הפיכת הלימודים האקדמאיים לחינמים יצרה משבר בכל המדינות בהן היא נוסתה, פרט למדינות סקנדיבה. מספר מדינות העלו את שכר הלימוד (בריטניה, אוסטרליה וכו') וצרפת וגרמניה מחפשות דרכים איך לתקן נזקים שנעשו עקב השיטה. מדוע מדינת ישראל שונה מהמדינות שהוזכרו, או לפחות, כיצד היא דומה לסקנדינביה? 3. מה רע במנגנון שאינו מאפשר שכר לימוד דיפרנציאלי אך מעלה את שכר הלימוד לכלל האוכלוסיה, מגדיל את המלגות לאוכלסיות מוחלשות ומאפשר הלוואות מסובסדות (בתנאים מטיבים ממה שקיימים היום) למי שנופל "בין הכיסאות"? 4. ההוצאה העיקרית כרגע, למי שלומד באונ', היא מחיה ואיבוד הכנסה. הלוואות ומלגות יכולות לעזור בזה, אך הפחתת שכר הלימוד אינה תסייע להוצאה עיקרית זאת. בנוסף, רבים מן האוכלסיות המוחלשות, עקב חינוך החובה האי שיוויוני כרגע במדינת ישראל, אינם מגיעים לאונ', אלא נאלצים ללמוד במכללות פרטיות ששכר הלימוד בהם גבוה. ביטול שכר הלימוד האוניברסטאי, שוב, אינו נוגע בהוצאה זו. כיצד בעיה זו נפתרת? על נושא השינוי המבני אני צריך לחקור מעט, אך על פניו, אין לי כרגע חילוקי דעות איתך. הערה לסיום. נודע שהורדת מס הכנסה, במספר מקרים, גרר העלאה בתקבולי המס. לדבר ניתן שני הסברים (שני יודע): 1. ככל שהיקף המס קטן יותר, כך יש תמריץ גדול יותר להרוויח עוד כסף, ובסופו של דבר תקבול המס עולה. 2. תמיד יש מקלטי מסי, אך ההוצאה עליהם לא קטנה. אם היקף המס קטן בין כה וכה, עדיף לשלם אותו למדינה ולא לרואי החשבון, עו"ד וכו' שימצאו לך את מקלטי המס. מכאן נובעת הרתיעה שלי להגדיל את מס הכנסה. מצטער אם הדבר נראה כתקיפה, הוא לא. פשוט נראה לי שממך יש סיכוי לקבל תשובות רציניות, אז אני שואל.

 

[האיש שלא היה שם]

אני נשבע לכם

לפעמים נדמה לי שכל מה שצריך לעשות כדי שירשור יפסק, זה שאני אגיב עליו... מישהו מוכן להגיד לי אם יש לי ריח רע מהפה או משהו?

 

[יואב רובין]

אין לי בעיה גם עם תקיפות. לא כל שכן עם דיון

1) לא. הרעיון של מדינת רווחה הוא מאוד פשוט. כלל האזרחים מקבלים את זכויותיהם באופן אוניברסלי ומשלמים מסים באופן פרוגרסיבי. למעשה השיטה שאתה מציע (ונוהגת יותר ויותר כיום) פוגעת במעמד הביניים הנמוך ודוחפת אותו לתוך העוני. העניים באמת נדפקים בכל מקרה אבל בשיטה שאתה מציע הם נדפקים יותר. אם אתה מעוניין ללמוד עוד בנושא תקרא את ספרו של אברהם דורון "בזכות האוניברסליות" או את הספרים של "ג'וני גל". 2) חינוך גבוה לא היה חינם באנגליה מעולם. מדיניות ההפרטה באוסטרליה ובאנגליה פגעה באוניברסיטאות מבחינה אקדמית וגם בנגישות של שכבות חלשות להשכלה גבוהה. כמו כן כזכור אין כיום חינוך גבוה חינם. כמו כן מדינת ישראל קרובה לסקנדינביה ובעיקר לשבדיה או לפינלנד הרבה יותר משהיא קרובה לארה"ב או לאנגליה. זאת בעיקר משום גודלה ומשום שהיא חסרה משאבי טבע ומעולם לא היתה לה אימפריה. וכדי לזכור ששבדיה לא נולדה סוציל-דמוקרטית. זה דרש מאבק ושינויים מעמיקים. אגב ישראל שלפני 30 שנה היתה הרבה יותר קרובה לסקנדינביה ממה שהיא כיום והשינוי לא היה לטובה. 3) ראה סעיף א'. כמו כן מי יממן את ההלואות המסובסדות הללו ומי ירוויח את הריבית? אם זה יהיה הבנקים או עשירי הארץ זה יעביר את הכסף מהכיס של מעמד הביניים אל הכיס של בעלי ההון. מנגד אם מקיימים מיסוי פרוגרסיבי לכולם זה לוקח מהרווחים של כולם ובעיקר של בעלי ההו ומעביר את זה לכלל האוכלוסיה כולל אגב גם לבעלי הון. 4) אתה כמובן צודק ולכן מאבק כזה צריך להיות רחב ולכלול למשל העלאה של שכר המינימום וכמובן אכיפה של חוקי עבודה, השקעה בחינוך יסודי וכו'. אבל זה לא קשור בועדת שוחט. בעניין תיקבולי המס: 1) זה נכון לעתים אבל זה לא פותר את הבעיה. כמו כן בדומה לבעיית אכיפת החוק העבודה יש כאן בעייה קשה של אכיפה. כמו כן יש בעייה קשה מאוד של מקלטי מס ושאר דרכי עקיפת תשלום שעולים למדינת ישראל הרבה כסף. זה כסף הרבה יותר רציני מעבירות של כסף שחור של פועלים קטנים שגם קיימות כמובן. מלבד זאת השאלה בסופו של דבר היא כמה כסף נכנס בסופו של דבר לקופת המדינה. אם ההכנסות לקופת המדינה גדלו לאחר הרפורמה במס אזי אין הגיון לטעון שיש פחות כסף. לא?

 

[האיש שלא היה שם]

תגובות לתגובות

קודם כל, תודה על המענה. 1. אני אפנה לספרים, עד שאני אסיים אותם לא תשמע תגובה ממני בנושא. אלמד ואחזור. 3. מימון ההלוואות המסובסדות אמורות להגיע מהממשלה, כלומר, משכר הלימוד, מיסים וכו'. הריבית והקרן תחזור למדינה (אחרי ספיגת עלות הסיבסוד) ותמשמש למתן הלוואות חוזרות. 4. מדוע לממן רק את הלומדים במכללות הציבוריות? גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהשינוי יקרה מחר ובאופן מושלם והחל ממחר הכל יהיה שיוויוני, מדוע סטודנט שבחר, או נאלץ, ללמוד במרכז הבין תחומי, יופלה לרעה מסטודנט באונ'? נקח בחשבון שגם במצב של שיוויון מוחלט יהיו אנשים משכבות מוחלשות שלא יתקבלו לאונ' אלא למכללה פרטית. בנוגע למקלטי מס, לא תמיד מדובר בנושאים לא חוקיים אלא פשוט בחירה של איפה להשקיע את הכסף, כמו קרנות בחו"ל שלהן עלות משלהן, וע"י הורדת נטל המס העסקים פשוט יעברו לישראל. לא טענתי שזהו תירוץ כנגד העובדה שאין כסף אלא מסביר מדוע על פי דעתי זאת בעיה להגדיל את מס הכנסה.

 

[יואב רובין]

תגובה

3) אני מאוד מקווה שאתה צודק אבל אני בהחלט חושש ונדמה לי שהחשש מוצדק. הלוואות שכאלה דורשות הון התחלתי גבוה וזה אין כל כך למדינת ישראל. כמו כן במדינה שהעדיפה להפריט כביש ובית כלא כאשר היא למעשה מגנה על היזמים מפני הסיכון אני חושב שיש סיבה לחשוש שגם ההלוואת הללו יופרט ואם לא מחר אז מחרתיים. 4) מכללות פרטיות הן בעיה קשה. אני לא מבין בדיוק הכוונה ב"נאלץ" ללמוד בבין תחומי. מי שנתוניו אינם מאפשרים לו להתקבל לאוניברסיטה אינו חייב ללמוד במכללה פרטית שכן הוא יכול ללמוד במכללה ציבורית. יתרה מזו בחלק מהמכללות הציבוריות מצטייני שנה א' יכולים לעבור ללמוד באוניברסיטה (זה המצב למשל במכללת ספיר ממנה המצטיינים בשנה א' יכולים לעבור ללמוד בבאר שבע). נדמה לי שזהו הסידור שצריך לעודד ולא לעודד מכללות פרטיות. סטודנט שבחר ללמוד במכללה פרטית הרי שבחירה זו היא על אחריותו. ולבסוף אם כבר רוצים לעודד לימודים של סטודנטים מאוכלוסיות מוחלשות במכללות פרטיות אז אפשר לסדר שם ורק שם מלגות. מכללות כמו הבין תחומי משתמשות במלגות כאלה כבר כיום, כמובן במידה רבה כעלה תאנה לעובדה שהן בעצם מוכרות תארים לעשירים אבל זו כמובן זכותם. לגבי הטיעון של העברת הון. למעשה המיסוי על ההון בארץ כיום אינו יותר גבוהה מברוב מדינות העולם המערבי אם לא כולן. אגב עניין הקרנות בחו"ל לא קשור כלל למס הכנסה אלא רק למיסוי ההון.

 

[האיש שלא היה שם]

סיבוב נוסף

3) קשה לי לפסול חוק טוב, כמו סיבסוד הלוואות, מהחשש שאחר כך ישנו אותו. זאת ביקורת ספקולטבית שאפשר לתת לכל חוק והיא אינה הוגנת. יש לשפוט את החוק על פי נוסח מסוים ולא על פי וריצאיות עליו. 4) יש ביקוש למכללות פרטיות. אם המכללות הפרטיות והציבוריות היו שוות ערך בתנאי הקבלה ורמת הלימוד גם העשירים היו הולכים למכללות ציבוריות על מנת לחסוך את הכסף. אם הם מוכנים לשלם יותר, כנראה שיש סיבה.

 

[יואב רובין]

הסיבה כך נדמה לי

היא שהדרישות נמוכות יותר במכללות הפרטיות. מובן שהשאלה היא ביחס למה. מי שהולך לבין תחומי למשל מתחרה לא במכללות אלא באוניברסיטאות וביחס לאוניברסיטאות הרמה נמוכה יותר. כמו כן תהליך שלא הוזכר במהלך השביתה האחרונה הוא שהפעת התחרות הזו והמצב הכלכלי על האוניברסיטאות. יותר ויותר יש תוכניות באוניברסיטאות שמטרתן היא רווח והן באות על חשבון איכות ההוראה והדרישות. כך למשל יש תוכניות של תואר שני במנהל עסקים בחצי שנה, כך תואר שני במשפטים מורכב מקורסי בחירה של תואר ראשון ועוד דברים מוזרים למדי. התוצאות של זה מפחידות למדי.

 

[ialstrn]

לא קראתי את כל השירשור אבל לגבי המערך הלוואות

הנה הוא שוב: ציטוט מערוץ 7: "הסטודנטים: נאבק במימוש המלצות מרידור הסטודנטים מביעים זעם על המידע שהודלף אודות מסקנות ועדת מרידור הדוחה את ההטבות שתוכננו, וקובעים כי לא יאפשרו את מימוש המהלכים. בני דותן פרסומים מדווחים באחרונה כי בניגוד להבטחת שרת החינוך במצע ערב הבחירות ("המודל האוסטרלי"), הלוואות לשכר הלימוד לא יוחזרו רק כאשר הסטודנט ישתכר מעל השכר הממוצע במשק, אלא הרבה לפני. ועדת מרידור תמליץ להתחיל להחזיר את הכסף מייד לאחר תום הלימודים כשהסטודנטים משתכרים הרבה פחות. בעקבות הפרסומים מודיעים ארגוני הסטודנטים כי הגזירה קשה יותר ממה שחשבו. לדבריהם גזירה זו מחזקת את ידם ומבליטה את צדקת מאבקם. יו"ר ארגון הסטודנטים בישראל, איתי ברדה, מסר בתגובה:" שרת החינוך טעתה כשהסכימה למינוי וועדה לא אובייקטיבית על ידי פקידי האוצר וועדה שתחליט, בניגוד לדעתה, על מודל שיפגע בסטודנטים וירחיב את הפערים במדינה. יחד עם זאת, אין לה מה לחשוש. אנחנו, הסטודנטים, לא ניתן לזה לקרות". יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, איתי שונשיין: "מאבקינו הינו חברתי צודק וראוי ואט אט מתגלה כי מאבקינו מוצדק לאור מסקנותיה של וועדת שוחט כפי שנאמר האמת תמיד יוצאת לאור, אני מקווה כי בקרוב מאבקינו ישא פרי"."

 

[iknow]

כמה הערות

1) א. השונות בתשלום שכ"ל לא תיקבע על סמך ביקוש, אלא ע"ס יכולת השתכרות עתידית - ההבדל מהותי. בגדול, עושה רושם שאתה מתבונן על הסוגיה ממקום מאוד מוטה ומחפש את נקודות החושך שבה. אם לומר לך את האמת, הדבר שאני חששתי מפניו בהקשר של שכ"ל דפרנציאלי הוא העידוד המובנה ללמוד מקצועות שאינם, איך נאמר, "פרודוקטיביים" והסיבה די ברורה - מדובר, הלכה למעשה, בתמריץ כלכלי ללמוד מקצוע שאינו מכניס. אותו רובד של יוקרה שאתה מדבר עליו, הוא במידה רבה מאוד ספקולטיבי ובהחלט עושה רושם שמדובר פה בטיעון מאכוון מטרה. אגב, אם בכל זאת נלך בקו המחשבה שלך - אין כל פסול בעידוד חשיבה כלכלית בקרב האוכלוסיה הצעירה. בנוסף, לעולם לא יווצר מצב שבו יש מחסור חמור באנשי רוח, בגלל חוקי ההיצע והביקוש של העולם הקפיטליסטי וכפי שאמרתי, לדעתי שכ"ל דפרנציאלי עלול אף לגרום לעודף לא קטן שלהם. ב. אין שום צורך לפגוע בבעלי ההון. הם לא אוייבי המדינה, ואפילו רחוק מכך - בעלי ההון אחראים במידה רבה, לכל הפחות, לצמיחה הכלכלית של כל מדינה בה הם נמצאים, בעיקר בשל ההשקעות בעסקים חדשים. מבחינה אבסולוטית, אגב, שכ"ל דפרנציאלי יפגע במידה זהה במעמד הביניים ובבעלי ההון, אולם אף אחד מהצדדים לא יפגע באמת מכך כי הסכומים תמיד ישארו סכומים שגם מעמד הבייניים יוכל להרשות לעצמו לשלם בכל מקרה (וכמובן להמשיך להיות מעמד הביניים אחרי כן, כי הוא כבר בעל תואר אקדמי מכובד). לעניים אין ברירה אלא לקחת את ההלוואה הדרושה להם, בין כה וכה. אני מרגיש שאתה שוכח שהמטרה בשכ"ל דפרנציאלי עיקרה להעביר כספים מהציבור אל המוסדות האקדמיים, והשונות היא בעצם הניסיון להכניס את כל העסק אל קונטקסט חברתי הוגן. 2) באמת שאין לי ידע בנושא הזה. על פניו, עושה רושם שאתה טוען טיעון הגיוני. שיקולים אקדמיים צריכים להיות מעל השיקולים הכלליים במוסד אקדמי, אבל כמובן לא לחלוטין מנותקים מהמציאות הכלכלית. 3) אני נוטה להסכים. אני באמת חושב שהתנאים של האקדמאים כיום הם תנאים שמאפשרים להם לעסוק במחקר בצורה חופשית, נוחה וחסרת דאגות כלכליים. מה שכן, אולי הוספת גמישות קלה (גמישות למעלה בלבד. נאמר, תנאי בסיס כפי שקיימים היום ואפשרות לתוספת שכר לחוקרים/מרצים יוצאים מן הכלל) בנושא זה יכולה לעודד עוד חלק מהאנשים האיכותיים להישאר באקדמיה ולא לברוח לחברות פרטיות או לחו"ל.

 

[יואב רובין]

הערות להערות

1. א) לא נכון. דובר גם על דיפרנציאליות לפי חוגים בתואר שני. הנזילה של זה לתואר ראשון היא עניין של זמן. אתה מוטה לא פחות ממני. כולנו מוטים וכן אני רואה הרבה נקודות חושך בועדת שוחט. הנקודה המרכזית היא שהיא שנעשית ללא שיתוף אמיתי של אנשי אקדמיה שאינם כלכלנים ושל סטודנטים. יתרה מזו המקצועות ש"אינם פרודקטיבים כלשונך" הם בדיוק מה שיש לעודד ובדיוק משום שהם אינם "פרודקטיבים". אם אתה רוצה לקיים דמוקרטיה (שאגב אינה עניין "פרודקטיבי במיוחד לשיטתך) אזי כדאי לקיים מערכות ביקורת כמו למשל אקדמיה חזקה ומדעי רוח. אם אתה רוצה לקיים תרבות אז כדאי לקיים אותה. מה לעשות שמראיה צרה של שוק זה לא "פרודקטיבי". למעשה גם לקיים נכים או מפגרים זה לא "פרודקטיבי". אגב בעיני יש חשיבות עליונה בלימוד כלכלה לכל אזרח ובעיקר לסטודנטים. השאלה היא פשוט האם כלכלה פירושה בהכרח כלכלה ניאו-שמרנית (ישנם עוד כלכלנים כמו מארקס או קיינס ולא רק פרידמן). למעשה החשיבות בלימודי הכלכלה (כמו בכל תחום לימוד) היא היכולת ליצור חשיבה ביקורתית ובעיקר ביקורתית כלפי הממסד. אני למשל בתור חובב משתדל ללמוד כלכלה על כל גווניה (התחלתי אגב מניאו-שמרנים כמו פרידמן). ב. יש צורך בצמצום האי-שיוויון. זהו גם צורך דמוקרטי. ריכוז כוח, כל ריכוז כוח מסוכן לדמוקרטיה וגם צורך כלכלי - שיוויון כך מסתבר דווקא מועיל לצמיחה. למעשה (וזה עניין אי השיוויון) שכר דיפרנציאלי יפגע הרבה יותר במעמד הביניים משום שעשרים אחוז מעשרים אלף זה הרבה יותר משמעותי מעשרים אחוז ממיליון פשוט כי יוקר המחיה הבסיסי הוא קרוב יותר לעשרים אלף מאשר למיליון. לכן אגב מס פרוגרסיבי משתנה גם באחוזים שלו. יתרה מזו משום מה בעלי הון גדולים לא לומדים בכלל (תזכיר לי מה גיידמק למד?). 2) אסור לשיקולים להיות מנותקים מהמציאות הכלכלית אבל אסור להם להיות כפופים להם. אני לא מתנגד למשרת מנהל האוניברסיטה, זו משרה חשובה. אבל מנהל אדמנסטרטיבי צריך להיות תמיד כפוף למטרה שלשמה המוסד מכוון. 3) למעשה התנאים של חוקרים צעירים כיום לא מאפשרים מחקר ויש בתחום הרבה מאוד ובעיקר הרבה מדי גמישות. וזה תהליך שעיקרו חל בעשר השנים האחרונות. אגב רוב הבורחים לחו"ל כיום הם חוקרים צעירים שאין להם תקן באוניברסיטה. מבחינתם עם תקן סביר יתכן שהם היו נשארים. כמו כן כדאי להפריד בין חוקרים שנמצאים בחו"ל חמש שנים לאחר התואר השלישי לפוסט דוקטורט או אפילו עוד כמה שנים נוספות ובין כאלה שנשארים שם לתמיד. בעבר היה פער די גדול בין המספרים הללו. והערה אחרונה וחשובה - האוניברסיטאות בארץ למרות הקיצוצים הן עדיין טובות ולפני הקיצוצים ובלעדיהם הם היו אף טובות יותר. ישנם תחומים שהמחקר בארץ הוא מהטובים בעולם (מתמטיקה, חלק ממדעי הטבע, תחומים שונים בהיסטוריה כמו יהדות ואסלאם ועוד). לכן לא ברור שהטיעונים שהכרחי כל כך לעשות כזה מהפך בהשכלה הגבוהה נכונים.

 

[iknow]

הממ

טוב, יותר נוח יהיה לי להעתיק חלק מההודעה שלך ולהגיב עליה בהתאם. אני מתנצל מראש. לא נכון. דובר גם על דיפרנציאליות לפי חוגים בתואר שני. הנזילה של זה לתואר ראשון היא עניין של זמן. לא התייחסתי בהודעה שלי להבדלים בין תואר ראשון ושני, כך שלא בדיוק הבנתי את ההערה הזאת. יתרה מזו המקצועות ש"אינם פרודקטיבים כלשונך" הם בדיוק מה שיש לעודד ובדיוק משום שהם אינם "פרודקטיבים". אם אתה רוצה לקיים דמוקרטיה (שאגב אינה עניין "פרודקטיבי במיוחד לשיטתך) אזי כדאי לקיים מערכות ביקורת כמו למשל אקדמיה חזקה ומדעי רוח. אם אתה רוצה לקיים תרבות אז כדאי לקיים אותה. מה לעשות שמראיה צרה של שוק זה לא "פרודקטיבי". למעשה גם לקיים נכים או מפגרים זה לא "פרודקטיבי". אני לא מסכים. מדוע לצורך קיום דמוקרטיה או תרבות יש צורך בעידוד מיוחד למקצועות "לא פרודוקטיביים"? זה לא שיש לי בעיה עם מקצועות כאלו, ואני בהחלט חושב שרבים מאוד מתחומי מדעי הרוח הם תחומים חשובים מאוד, אבל אני לא רואה למה יש צורך בעידוד מיוחד לכך. בנוסף, כפי שציינתי - ועדת שוחט תקבע תג מחיר נמוך יותר למקצועות אלו ולכן סביר להניח שבדומה להנחה בסופר - יותר אנשים ילכו ללמוד את המקצועות הללו. אגב בעיני יש חשיבות עליונה בלימוד כלכלה לכל אזרח ובעיקר לסטודנטים. השאלה היא פשוט האם כלכלה פירושה בהכרח כלכלה ניאו-שמרנית (ישנם עוד כלכלנים כמו מארקס או קיינס ולא רק פרידמן). למעשה החשיבות בלימודי הכלכלה (כמו בכל תחום לימוד) היא היכולת ליצור חשיבה ביקורתית ובעיקר ביקורתית כלפי הממסד. אני למשל בתור חובב משתדל ללמוד כלכלה על כל גווניה (התחלתי אגב מניאו-שמרנים כמו פרידמן). אני מסכים. לימודי כלכלה הם חשובים מאוד ורבים מאוד מאזרחי המדינה לא מבינים עיניינים בסיסיים כמו מהי אותה ריבית שכולם מדברים עליה וכד'. אגב, תקן אותי אם אני טועה ,אבל מרבית הכלכלנים באקדמיה הם מאוד שוקחופשיסטים, לא? יש צורך בצמצום האי-שיוויון. זהו גם צורך דמוקרטי. ריכוז כוח, כל ריכוז כוח מסוכן לדמוקרטיה וגם צורך כלכלי - שיוויון כך מסתבר דווקא מועיל לצמיחה. למעשה (וזה עניין אי השיוויון) שכר דיפרנציאלי יפגע הרבה יותר במעמד הביניים משום שעשרים אחוז מעשרים אלף זה הרבה יותר משמעותי מעשרים אחוז ממיליון פשוט כי יוקר המחיה הבסיסי הוא קרוב יותר לעשרים אלף מאשר למיליון. לכן אגב מס פרוגרסיבי משתנה גם באחוזים שלו. יתרה מזו משום מה בעלי הון גדולים לא לומדים בכלל (תזכיר לי מה גיידמק למד?). אני מסכים שאין שום צורך לעודד בצורה קיצונית אי שיוויון כלכלי ובטח שלא לעודד ריכוזיות שוק מוגזמת, אבל מבחינתי העניין החשוב יותר הוא להגדיל את איכות החיים של כל אזרחי המדינה מבחינה אבסולוטית והרבה פחות מבחינה יחסית. ושוב, אני רוצה להדגיש כי השונה בשכ"ל הדפרנציאלי לא יהיה קיצוני מידי. כלומר, ההבדל לא יהיה 5,000 שקלים לשנת לימוד של ספרות ו25,000 לשנת לימוד של הנדסת חשמל ואם כן יהיה, אני אתנגד לכך בכל תוקף. דפרנציאליות הגיונית יותר צריכה להיות משהו בסגנון 10,000 שקלים לשנה לשכר לימוד הנמוך ביותר, ו15,000 שקלים לשנה לשכר הלימוד הגבוה ביותר כאשר כל המקצועות ינועו על הסקאלה הזו. לא די בהבדלים הללו כדי להכניע את מעמד הבייניים ולהעמיד אותו על ברכיו אפילו שהאחוז היחסי של שכ"ל הלימוד גדול יותר מזה אצל בעלי ההון. הנקודה העקרונית בכל הנוגע להעלאת שכ"ל הלימוד בהשכלה הגבוהה בכלל היא שהרוב המוחלט של הצרכנים שלה יכול לעמוד גם בתשלום שכ"ל גבוהה יותר (אם כי לא בצורה קיצונית) וזאת דרך מצויינת להעביר כסף נוסף לאוניברסיטאות. אסור לשיקולים להיות מנותקים מהמציאות הכלכלית אבל אסור להם להיות כפופים להם. אני לא מתנגד למשרת מנהל האוניברסיטה, זו משרה חשובה. אבל מנהל אדמנסטרטיבי צריך להיות תמיד כפוף למטרה שלשמה המוסד מכוון. אני מסכים לגמרי. למעשה התנאים של חוקרים צעירים כיום לא מאפשרים מחקר ויש בתחום הרבה מאוד ובעיקר הרבה מדי גמישות. וזה תהליך שעיקרו חל בעשר השנים האחרונות. אגב רוב הבורחים לחו"ל כיום הם חוקרים צעירים שאין להם תקן באוניברסיטה. מבחינתם עם תקן סביר יתכן שהם היו נשארים. כמו כן כדאי להפריד בין חוקרים שנמצאים בחו"ל חמש שנים לאחר התואר השלישי לפוסט דוקטורט או אפילו עוד כמה שנים נוספות ובין כאלה שנשארים שם לתמיד. בעבר היה פער די גדול בין המספרים הללו. אני לא מכיר יותר מידי את מצב העיניים כיום, אבל תמיד חשבתי שתנאי האקדמאים הם די טובים, בסך הכל. דעתי בנושא היא שיש לתת לאקדמאים תנאים שנעים בסקאלה שבין טובים מאוד לבין מצויינים ולא בסקאלה של בין תנאים בינוניים לבין תנאים קולוסאליים. והערה אחרונה וחשובה - האוניברסיטאות בארץ למרות הקיצוצים הן עדיין טובות ולפני הקיצוצים ובלעדיהם הם היו אף טובות יותר. ישנם תחומים שהמחקר בארץ הוא מהטובים בעולם (מתמטיקה, חלק ממדעי הטבע, תחומים שונים בהיסטוריה כמו יהדות ואסלאם ועוד). לכן לא ברור שהטיעונים שהכרחי כל כך לעשות כזה מהפך בהשכלה הגבוהה נכונים. אני לא חושב שישנו תיכנן לעשות מהפכה בהשכלה הגבוהה, אלא במערכת התקצוב שלה. המטרה, כפי שאני רואה אותה, היא לבנות מנגנון שיעלה את רמת התקצוב של האוניברסיטאות.

 

[יואב רובין]

עיקרי הויכוח

מעבר לענייני עובדות (כמו מצב הסגל הזוטר שהוא אכן גרוע ונעשה גרוע משנה לשנה כאשר כמות הסגל הזוטר גדלה בשל ריבוי מספרם של מרצים מן החוץ. כאן יש להדגיש את ההבדל שבין סגל בכיר בעל קביעות ותנאים ובין סגל זוטר חסר תנאים שמפוטר כל עשרה חודשים ומעוסק שוב אחרי חודשיים) והיכוח בינינו הוא במידה רבה אידיאולוגי ומהותי. השאלות הנידנות הן מה מהיא מטרתה של מדינה, מה צריך להיות אופיה וכיצד מערכת השכלה גבוהה ומערכת החינוך בכלל קשורה לזה. ראשית דווקא בשל הכרתי בחשיבות הכלכלה והשפעתה אני חושב ששינוי מהפכני במערכת התקצוב של מערכת כלשהי פירושו מהפכה במערכת. וועדת שוחט מדברת בהחלט על שינוי מהפכני. מה שנעשה כאן דומה למה שנעשה במערכות אחרות שעברו הפרטה: קודם כל מקצצים בתקציב, אחר כך טוענים שהמערכת לא יעילה ובשלב השלישי מתנים את החזרת התקציב בשינוי מבני. כך נוצרת תחושה כאילו השינוי המבני הכרחי. אני לא חולק שיש צורך בשינויים במערכת ההשכלה הגבוהה אבל הם לא רק שינויים כלכליים בעוד שכל מה שנידון בועדה הם השינויים הללו. יתרה מזו שינויים כלכליים כדאי לעשות שיתוף ולא על ידי אנשים שדעתם ידועה מראש ואין ביניהם בעלי דעות אחרות או יצוג של כלל המערכת. מאפיין זה אף הוא דומה למה שמתרחש בהפרטות אחרות. שאלת ההבדל בין רמת חיים אבסולוטית ובין רמת חיים יחסית היא שאלה מהותית. לדעתי אתה מסתכל עליה באופן צר. מבחינתך כל מה שמביא לשיפור ברמת חיים לכולם הוא חיובי אולם הגדרת רמת החיים שלך כוללת רק נגישות למוצרי צריכה. בעיני יש כמובן חשיבות לפן הזה של רמת החיים אבל מה שמטריד אותי הוא גם הנגישות לכוח כלכלי שפירושו גם כוח פוליטי. כאשר הפערים בין עשירים לעניים גדלים נוצר מצב שבו לעשירים יש השפעה גוברת והולכת על השוק וכתוצאה מכך גם על הפוליטיקה. כך לדוגמא בעוד שעל מנת שקבוצת סטודנטים תקנה מודעה במעריב הם צריכים להתחבר ביחד משהו כמו שלוש מאות איש לפחות וגם אז הם ישלמו מאה שקל לאדם. בעל הון יכול לממן מודעה שכזו לבד או לכל היותר אם עוד שלושים איש והאחוז מהמשכורת יהיה זהה. אתה יכול לנחש כיצד עניין זה משפיע על פריימריס או על בחירות כלליות. כאן כדאי להדגיש שהאייק (המורה של פרידמן מבחינות רבות) הבחין בין חירות ודמוקרטיה כאשר לדידו חירות אינה כוללת את היכולת להשתתף בקביעת החוקים אלה רק שחוקים אלה יהיו קבועים לכולם. נקודה שניה היא תפקיד המקצועות ה"לא פרודקטיבים". אתמול פורסם דו"ח וינוגרד. לדעת רבים זהו דו"ח חשוב מאוד וללא ספק חשוב למען הדמוקרטיה שכלל האזרחים יוכלו לקרוא לפחות את הנקודות המרכזיות המפורסמות בעיתון ויוכלו ליצור לעצמם דעה מושכלת לגבי השאלה מי צריך להתפטר ומדוע. זאת על מנת לאפשר דיון צבורי רציני שלא יתומרן על ידי ספינים של פוליטיקאים ואנשי תקשורת. אולם על מנת שלמישהו תהיה היכולת לקרוא וגם הפרספקטיבה לשפוט את הכתוב הוא צריך שיהיו לו מורים טובים בבית הספר היסודי והתיכון. מורים אלה יעניקו לו יכולת הבנת הנקרא אבל גם ערכים כמו ביקורתיות, וגם ידע היסטורי ופילוסופי שאליו הוא יוכל להתייחס בקראו את הדו"ח. על מנת שמוריו יוכלו לעשות זאת הם חייבים ללמוד את אותם המקצועות ה"לא-פרודוקטיביים". ולשם כך הם צריכים מרצים טובים במכללות לחינוך והללו בתורם צריכים ללמוד אצל חוקרים ומרצים טובים באוניברסיטה. לאקדמיה תפקיד חשוב ביותר לאתגור תפיסות קיימות וליצרת אלטרנטיבות (זוכר שאולמרט, פרץ וחלוץ לא בחנו כאלה מספיק? לו הם היו קוראים מחקרים על שדה הקרב העתידי וגם שדה הקרב של העבר יתכן שהם היו חושבים אחרת. עיקר הביקורת על נסיונות להכריע מלחמה באמצעות נשק ארוך טווח מצויה כבר אצל מאקיוולי). עניין זה משמעותי כמובן בתחומים רבים ולא בכדי כתב קיינס (כלכלן אגב) כי "רעיונות הכלכנים והפילוסופים הפוליטיים, בין שהם צודקים ובין כשהם שוגים, חזקים מהמקובל לחשוב...אנשי מעשה המאמינים שהם עצמם משוחררים מהשפעות אינטלקטואליות כלשהן משועבדים בדרך כלל לכלכלן כלשהו שעבר זמנו. שליטים מטורפים, השומעים קולות המנסרים בחלל, שואבים את רוח התזזית מחיבוריו של כתבן אקדמי שאבד עליו הכלח" (התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף, עמ' 268). והערת סיכום. אחד התחומים שבודאי צריך לעשות בהם רפורמה הוא תחום הכלכלה. כיום האווירה בחלק מהמחלוקות לכלכלה ובעיקר באוניברסיטה העברית היא אווירה של קולקטיב רעיוני ושל חוסר ביקורתיות. מצב זה קיצוני אף יותר בתואר ראשון כאשר רוב העוסקים בתחום באוצר ובמקומות אחרים עושים תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים. התוצאה היא ראייה שטחית של הכלכלה. את הדברים הללו לא אני אומר וגם לא כלכלנים שמאלנים כמו פרופ' אריאל רובנשטיין אלא גם אנשים מהמרכז כמו פרופ' אביה ספיבק שהיה המשנה לנגיד בנק ישראל או פרופ' יוסי זעירא מהעברית. למעשה הביקורת הזו היא מגמה עולמית שבעולם מובילים אותה אנשים כמו ג'וזף שטיגליץ שזכה בפרס נובל לכלכלה והיה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי וספרו "אי נחת בגלובליזציה" תורגם לעברית. בלינק המצורף יש הפניה לטקסט המבוא לסדרת 11 מחלוקות בכלכלה שמארגנים במכון ון ליר על מנת לאתגר את התפיסות הכלכליות באקדמיה הישראלית. אגב אחת המחלוקות הקרובות תעסוק בהשכלה הגבוהה. ושוב מדובר כאן במומחים מהמרכז ולא בקומוניסטים הזויים.