בוקר טוב...
לפתיחה - נדהמתי בפעם הראשונה בחיי לגלות שגם אם לא יודעים מי הוא\ היא שיושב\ת בצידו השני של המסך, וגם אם יש סיכוי שלא נדע לעולם - לאור התגובות שכתבתם\ן והחמימות שנתתם\ן קיבלתי את ההרגשה שיש חברים טובים שגם אם לא מכירים מוכנים תמיד להקשיב ולתת עצה והפורום הזה הוא יוזמה מבורכת - כל הכבוד !!! את הסיפור שלי העליתי לפורום ביום רביעי בבוקר. בסיפורי הזכרתי כי אמורה להתקיים אזכרה של אבי בסוף השבוע וכי משפחתו של בן זוגי משגעים אותו שלא יסע איתי משום שהבן של החברה של אביו( שעם אותו הבן אנו לא בקשר) יש מסיבת גיוס והם רוצים לבלות יחד את השבת. ביום רביעי אחר הצהריים כשחזרנו הבייתה , צלצל הטלפון ובצד השני נמצא אביו ובקול חזק נואם נאום של שעה שהצריך מבן זוגי להסתגר בחדר השינה על מנת שלא אשמע - מדוע הוא יותר חשוב מאבי המנוח ומכיוון ואנו לא נשואים זה לא אמור לבוא בחשבון בכלל שבן זוגי יסע איתי לאזכרות , חגים ומועדים למיניהם...כמו כן הביא בפניו סאגה שלמה על קשר דם. הגיע יום חמישי וכאמור האזכרה נערכת בעיר אחרת ולכן לא יצאתי אני באותו היום לעבודה , וסיכמנו כי בן זוגי יצא מוקדם על מנת שנספיק להגיע בזמן כפי המתוכנן הגענו לאזכרה ובעודנו בבית העלמין מצלצל הטלפון ואמו שואגת דרך המכשיר "למה יצאת מוקדם מהעבודה ? מה לך ולזה ?" הוא בתגובה - אם אין לך משהו חשוב לומר בואי נדחה את השיחה . ביום שישי בבוקר שוב צלצולי סולולרי גם אצלי וגם אצלו - שוב אבא שלו שרוצה לדעת אם הוא מגיע אליו לשבת . כשאמר לו בפעם העשירית שלא שוב בא נאום שהמשפחה שלי חשובה לבן זוגי יותר מהמשפחה שלו . ושוב מצאתי את בן זוגי מסתגר ומנסה לשכנע את אביו כי משפחתו כן חשובה לו וכי יש גם דברים אחרים נוספים חוץ מהם אך לא כתחליף . השלב הבא היה "אני רותח עליך ואוי ואבוי אם לא תבוא". בתום השיחה כובו הסלולרים עד מוצאי השבת . מיותר לומר כי את משפחתי אנו פוגשים אחת לשבועיים שלושה ושהמשפחה שלו נמצאת במרחק 10 דקות ואין שבוע שעובר בלי לראותם . בכל סוף השבוע האחרון נמצאנו שנינו במצב רוח על הפנים ... כיצד אני אמורה להגיע לבית האם ביום שישי הקרוב לארוחת ערב ? או שמא לא כדאי לי ללכת בכלל ?
לפתיחה - נדהמתי בפעם הראשונה בחיי לגלות שגם אם לא יודעים מי הוא\ היא שיושב\ת בצידו השני של המסך, וגם אם יש סיכוי שלא נדע לעולם - לאור התגובות שכתבתם\ן והחמימות שנתתם\ן קיבלתי את ההרגשה שיש חברים טובים שגם אם לא מכירים מוכנים תמיד להקשיב ולתת עצה והפורום הזה הוא יוזמה מבורכת - כל הכבוד !!! את הסיפור שלי העליתי לפורום ביום רביעי בבוקר. בסיפורי הזכרתי כי אמורה להתקיים אזכרה של אבי בסוף השבוע וכי משפחתו של בן זוגי משגעים אותו שלא יסע איתי משום שהבן של החברה של אביו( שעם אותו הבן אנו לא בקשר) יש מסיבת גיוס והם רוצים לבלות יחד את השבת. ביום רביעי אחר הצהריים כשחזרנו הבייתה , צלצל הטלפון ובצד השני נמצא אביו ובקול חזק נואם נאום של שעה שהצריך מבן זוגי להסתגר בחדר השינה על מנת שלא אשמע - מדוע הוא יותר חשוב מאבי המנוח ומכיוון ואנו לא נשואים זה לא אמור לבוא בחשבון בכלל שבן זוגי יסע איתי לאזכרות , חגים ומועדים למיניהם...כמו כן הביא בפניו סאגה שלמה על קשר דם. הגיע יום חמישי וכאמור האזכרה נערכת בעיר אחרת ולכן לא יצאתי אני באותו היום לעבודה , וסיכמנו כי בן זוגי יצא מוקדם על מנת שנספיק להגיע בזמן כפי המתוכנן הגענו לאזכרה ובעודנו בבית העלמין מצלצל הטלפון ואמו שואגת דרך המכשיר "למה יצאת מוקדם מהעבודה ? מה לך ולזה ?" הוא בתגובה - אם אין לך משהו חשוב לומר בואי נדחה את השיחה . ביום שישי בבוקר שוב צלצולי סולולרי גם אצלי וגם אצלו - שוב אבא שלו שרוצה לדעת אם הוא מגיע אליו לשבת . כשאמר לו בפעם העשירית שלא שוב בא נאום שהמשפחה שלי חשובה לבן זוגי יותר מהמשפחה שלו . ושוב מצאתי את בן זוגי מסתגר ומנסה לשכנע את אביו כי משפחתו כן חשובה לו וכי יש גם דברים אחרים נוספים חוץ מהם אך לא כתחליף . השלב הבא היה "אני רותח עליך ואוי ואבוי אם לא תבוא". בתום השיחה כובו הסלולרים עד מוצאי השבת . מיותר לומר כי את משפחתי אנו פוגשים אחת לשבועיים שלושה ושהמשפחה שלו נמצאת במרחק 10 דקות ואין שבוע שעובר בלי לראותם . בכל סוף השבוע האחרון נמצאנו שנינו במצב רוח על הפנים ... כיצד אני אמורה להגיע לבית האם ביום שישי הקרוב לארוחת ערב ? או שמא לא כדאי לי ללכת בכלל ?
