שירנוש!
אני מבינה שזה מעצבן אותך, אבל שתדעי שזה התקדמות בשבילי לפחות, כי הייתי יכולה פעם לחיות מזה כמה ימים. אי אפשר לקחת אדם בבעיה, ולפתור אותה בבת אחת. שתדעי לך שאני היום צריכה להכריח את עצמי לאכול אפילו את זה, ושזה ממש קשה לי. אני יודעת- זה נשמע לך שאני בולימית אנוקסית או ווטאבר, אבל זה לא הענין. אני לא. בחיים שלי לא הכנסתי אצבע לגרון והקאתי- אני הקאתי רק מתוך לחץ בחודשים האחרונים שלי כאן בבקרים. זה הכל. אני מודעת לזה שאני בבעיות לא רק מהמעבר בחו"ל, אני בבעיות כי אני עברתי הרבה ויותר מדי דברים קיצוניים קרו לי בחיים. ועכשיו , סוף סוף נזכרו לטפל בזה. כאילו, אבא שלי היה צריך לראות שאני מתמוטטת , בשביל להבין שהבת שלו בבעיה. זה לא רק אשמתו כי אני לא יותר מדי נפתחתי אליו כדי שהוא יראה שאני במלא בעיות אבל עם המעבר לגרמניה הכל נפתח------ ואין ברירה. עכשיו אני בטיפולים. לא, אני לא צריכה להתאשפז כי לא הגעתי למשקל של 30 קילו. אני 1.70 ושוקלת 53 קילו היום ואני לא חושבת שאני שמנה, יש לי קצת בטן שאותה אני רוצה להוריד. ואני לא אכלתי כי לא היה לי תיאבון, ולא כי אני רוצה להראות שלד. ולא היה לי תיאבון יותר משנה, והורדתי רק קצת בשנה הזאת כי הארווי הסביר לי שהגוף שלי הגיע למצב של רעב שכל פעם שאני יאכל הוא יאגור את הכל לימים הקרובים. אז מה שאני עושה עכשיו זה קודם כל להרגיל אותטו לאכול כל יום, ואחר כך נעלה את מספר הקלוריות כל פעם בעוד 200 קלוריות עד אני אחרי כמה חודשים יגיע למספר הקלוריות שבפנים. ואני לא צריכה דיאטן שיגיד לי מה לאכול, אני צריכה מישהו שיפתור לי את כל מה "שמודחק" לי בראש- איך שהארווי הסביר וזהו. אז זה מה שאני עושה עכשיו. ואני לא באה בטענות לאבא שלי שדואג לי עכשיו, כי יש לו על מה לדאוג. הוא יכול להגיד תודה לידידים שלי דניאל ורועי, שלא נתנו לי ליפול בעבר לדברים הרבה יותר גרועים- כי בגיל 12 כמעט נפלתי לסמים אחרי שאמא שלי נפטרה. וזהו. ואני חושבת שזה שבכלל אני מוכנה לטיפול זה אומר הרבה עלי. זה אומר שאני בדרך הנכונה, ועכשיו כשיש לי את כריס זה יהיה יותר קל...... ואני בכלל לא רציתי את הדיון בפורום על אוכל ואנורקסיה, הכל התחיל כששאלתי על מה ללבוש למסיבה.....
)