נעמצי,
אל תתייחסי להודעות הלא נעימות, עושה רושם שאת מאוד בוגרת, ואת מבינה שאת בבעיה, וכעת את בדרך לפתרון. אגב, אנשים מבוגרים ממך לא יודעים איך להתמודד עם אבדן אדם אהוב (אמא, על אחת כמה וכמה), כך שבהחלט כל הכבוד לך על כך שאת מתמודדת. עושה גם רושם שפיתחת קשר מצויין עם המטפל, דבר שאני מבינה שהוא קריטי. אני לא משתתפת בפורום כי למעשה אין לי מה להשתתף - אני כבר לא "בני נוער" (למרות שאני גם גרה בחו"ל כעת). אך כשהייתי ילדה, גרתי מספר שנים בחו"ל, ומאוד מעניין אותי לקרוא את החויות שלכם ולהשוות אותן לחויות שאני עברתי. עושה רושם שהקשר של (רובכם) עם הארץ חזק הרבה יותר ממה שהיה בזמני - לא פלא, כשיש צ'אטים וכו', וכל כך קל לשמור על קשר. גם אני מבינה שהרבה מכם נוסעים מדי פעם לביקורים בארץ, דבר שבוודאי עוזר. לסיכום, אני חושבת שזו חויה לא נורמאלית. נכון שיש הרבה קשיים, אבל אני לא הייתי מוותרת על השהיות שלי בחו"ל.