בוקר טוב

בוקר טוב

אןלי תזכרו אותי מלפני חודש
בני אובחן על הרצף.
הייתי המומה והתייעצתי איתכם.
הציעו לי תוכנית בתל השומר של יום וחצי בשבוע והשאר גן רגיל.
כנראה שלא התקבלנו לתוכנית.
אופציה ב היא שהילד ישאר בחינוך רגיל עם סייעת.
בכאב לב נאלצתי לקבל חוות דעת שאומרת שהוא זקוק לגן תקשורת.
קשה לי עם זה.
אני חוששת שאני מכניסה ילד גבולי להיות עם ילדים במצב קשה יותר.
אני חוששת מהסטיגמה ושהוא יתקע בחינוך המיוחד
שלא יוכל לצאת לרגיל.
בכל אופן...
אני חושבת שהוא יסבול בגן גדול שבו לא מתייחסים אליו.
הוא כן צריך מקום קטן יותר.

נגיד שהייתם צריכים לבחור בין גן קרוב לבית לבין גן במכון להתפתחות בתל השומר.
על סמך הידע שלכם מה טוב יותר?
אני מבולבלת.
אני לא מכירה את הנושא.
לא מכירה את הגנים.
אני חודש הייתי בטוחה בעצמי וביכולת שלי להוציא את הבן שלי מהספקטרום לבד.
אני לא מסוגלת.
 
גן תקשורת

זה גן קטן, יחס אישי וטיפולים
הילד שלי המשיך גן פרטי רגיל מיד עם האבחון והוספנו לו סייעת, ובתחילת שנת הלימודים עברנו לגן מיוחד.
האגו הונח אחר כבוד בצד וצרכי הילד קדמו לכל.
הילד צריך גן קטן ויחס אישי, תני לו את זה. זה הכי יעזור לו בעוד שבגן רגיל הילד ככל הנראה"יילך לאיבוד".
אני לא חושבת שהילד שלך ייתקע בחינוך המיוחד לכל חייו. כל שנה תעשי הערכת מצב לפי תפקודו וטובתו ואם זה אומר שזה המקום הטוב ביותר עבורו לשנה או יותר, לשם תפנו.
יש לי חברה מורה והיא אומרת שלא יאומן כמה הורים חיים בהכחשות לגבי קשיים של הילדים שלהם (קשיים מכל הסוגים), והילדים שנים לא מסתדרים ואוכלים הרבה קש בגלל זה.
אני מעדיפה להרגיש שלמה עם הטיפול בילד מאשר להרגיש אשמה או כל רגש שלילי אחר כי הילד "לא הלך בתלם"...
בהצלחה רבה!
 
ההשלמה הארורה הזו...

היא באה אליי לאט לאט.
היום הייתי איתו בג'ימבורי.
אני לא מבינה למה הוא סתם דוחף ילדים ואת הקטנים שבהם.
פעמיים הוא דחף ילדה אחת ואז האבא בא וצעק עליו.
אני באתי וצעקתי על האבא ונהיה סלט שלם.
לקחתי אותו משם ובכיתי.
הוא סתם מציק לילדים שלא עשוים לו כלום.
כנראה כי הוא לא יודע לגשת אליהם.
 
אל תבכי...


הכל יהיה בסדר, העיקר שתביני שהילד זקוק לעזרה.
בן כמה הוא, אגב?
צריך הרבה כוחות, אין ספק.
 

רואה 6 6

New member
יש אלה שאומרים

שהכי טוב זה גן רגיל עם סייעת.
יש אלה,(ואני ביניהם) שאמרים שגן חנ"מ טוב, לשנה,שנתיים הוא נפלא.
במחיצת צוות טוב הוא מקבל חממה נהדרת שמכינה אותו יותר טוב לשילוב במערכת הרגילה (לשאלתך,תמיד אפשר לצאת מחנ"מ).
עם זאת,אם הגן לא מנוסה ולא אנושי מספיק מובן שחייבים גן רגיל עם סייעת.
 
הוא ילך לגן תקשורת במכון להתפתחות בתל השומר

אומרים לי שטוב שם.

אני גם חשבתי בהתחלה להכניס אותו לגן רגיל עם סייעת אבל הוא לא ילמד שם כלום.
היא רק תשמור עליו שלא יהיה לבד.
בהתחלה הייתי מאוד נחרצת ולא רציתי להכניס אותו לגן תקשורת.
אבל הוא צריך...
הוא יסבול בגן של 30 ילדים.
זה כואב לי המחשבה על השנה האחרונה שבה הוא היה בודד שם.
כל הזמן היו אומרים לי שהוא לא עושה כלום ורק שוכב על הספסל.
 

dina199

New member
אין ספר שיהיה לו טוב בגן החדש


כי זה לא עניין של יסבול בגן רגיל. הוא כבר סבל שם.
 

TikvaBonneh

New member


לא כל דבר בחיים של הילדים שלנו אנחנו יכולות לפתור לבד.
הבן שלי היה שלוש שנים בגני תקשורת. אם את רוצה את יכולה לבוא לפגוש אותו, הוא ילד בתפקוד ממש גבוה. בגני התקשורת היו גם ילדים בתפקוד גבוה והיה שם אפילו ילד שבגיל חמש יצא מהספקטרום. אף אחד לא שם סטיגמה על ילד בן שלוש. הוא היה שלוש שנים בגן תקשורת והיום הוא לומד בבית ספר רגיל בלי סיוע.
לגבי מרחק מהבית, אני לא יודעת איפה אתם גרים. הגן בתה"ש גן טוב מאוד. אם הגן ליד הבית שלכם מתוגבר ע"י העמותה לילדים בסיכון או ע"י אלו"ט, אז כדאי, כי יש בו סל טיפולים מורחב.
 
תודה רבה באמת

על ההצעה לפגוש אותך או לדבר.
אני אשלח לך את הפרטים שלי ובזמנך הפנוי כמובן אשמח לדבר.
אני אפילו לא יודעת באיזה מצב הבן שלי.
אני מאמינה בו
אומרים שיש לו אנטיליגנציה נורמלית ושהוא בתפקוד טוב.
בבית הוא עצמאי לגמרי.
הוא מבין אותי בדרך כלל.
אבל הוא לא פונה לילדים הוא לא משחק.
הוא עם עצמו.
גם בברכה הוא יכול להיות שעתיים בפנים רק עם עצמו.
או איתי ועם אנשים שהוא מכיר.
זה שאת אומרת לי שיש ילד שיצא בגיל 5 מהספקטרום זו החדשה הכי טובה ששמעתי מזה זמן רב.
 

dina199

New member
אנשים צודקים.

אפשר להיות בעל אינטליגנציה גבוהה ועצמאי ועדיין לאהבו מאוד להיות לבד .
וכנראה כשהוא לבד הוא חושב על המון דברים (כי אני כזאת
)
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כשהבכור שלי היה בן 4 ראיתי אותו יושב בחדרו, ללא נוע, יושב ויושב.
שאלתי אותו: חמודי, מה אתה עושה?
והוא השיב: חושב.

 

dina199

New member
קודם כל הילד לא ייצא 'רגיל'.

הוא א"ס ואין שום דבר רע בזה. הדבר העיקרי שברגע שידוע שהוא א"ס אפשר לטפל בו בצורה מתאימה , כולל חינוך מיחד אם צריך.
זה שהילד 'גבולי' לא אומר שהוא לא צריך חינוך מיוחד , שגם זה לא דבר רע.
את אומרת שהוא יסבול בגן גדול . אז כבר יש לך תשובה.

הבן שלי אובחן בגיל 14, אז אני לא יודעת לגבי גנים. אבל הוא למד התיכון חינוך מיוחד, רחוק מהבית וזה היה מקום מצויין.
 

dina199

New member
שום דבר לא היה פתאום


ותמיד היה חבר אחר.
מתברר שזה אופייני לאספים.
ועד שלא אמרו לנו את המילה אספרגר, אף בכלל לא ידע שקיים ספקטרום אוטיסטי
 
לא דינה, אבל מקרה דומה.

גם אצלנו הילד אובחן בגיל מאוחר יחסית.

מגיל שנתיים ראיתי את הקשיים. הגננת אמרה שאני לא בסדר, שאני משווה לגדול, ושהילד שלי בסדר גמור.

בגיל שלוש בערך התחלנו באבחונים ובטיפולים (קלינאית תקשורת ומרפאת בעיסוק היו רק ההתחלה....).
כל הזמן הייתה הרגשה, שהאבחון לא מספיק.
למשל, הוא אובחן עם הפרעת קשב וריכוז, שזה התאים כי הוא היה נראה מבולבל, מדבר אל אנשים ולא שם לב שהם בכלל הלכו והוא מדבר אל עצמו, מאבד דברים, וכו'.
אבל זה לא התאים לדברים אחרים, למשל, הוא זכר כל מה שלימדו אותו בגן, למרות שהיה נראה שהוא לא מרוכז.
לי היה נראה שהבעיה העיקרית היא חברתית.
לא היו לו חברים, ילדים לעגו לו כל הזמן, ולמרות שהיה נראה שהוא לא נעלב ולא מבין שצוחקים עליו, אני הבנתי וזה כאב לי מאוד.
ראינו עוד בעיות, למשל: חוזר על כל מילה ותנועה שאנשים מדברים ולא מדבר דיבור יזום משלו, דיבר בצורה ברורה והגה על אות בצורה ברורה, אבל למשפט כולו לא היה מובן, קשיים במעברים, קשיים בגמילה ועוד ועוד.
לכן המשכנו ללכת לאבחונים ולטפל בקשיים, וכל הזמן היה נראה שזה לא זה.
כל הזמן היה נראה שכל הרופאים מכניסים אותו להתמחות שלהם.

האמנתי למומחה שאמר אספרגר (ולא ידעתי מה זה בכלל) - בעיקר בגלל שהוא היה מומחה לתחום אחר.

כך שבדרך כלל זה לא פתאום. זה בא אחרי שנים שאתה רואה שיש קשיים והאבחונים שאתה מקבל לא מתאימים למה שאתה רואה.
אני לא הכרתי את הנושא של אוטיזם יותר מכל אדם אז ברחוב, והיה ברור לי שהבן שלי לא אוטיסט, כי הרי הוא דיבר (חשבתי שאוטיסטים לא מדברים בכלל) ועוד.
 

dina199

New member
מה שמפליא אותי (ובעיקר מרגיז)

שאצלי כבר 10 שנים אחרי האיבחון ועדיין (לפי דיווחי ההורים בפורום) סוחבים את האנשים שנים כל גבי שנים בלי איבחון או עם איבחונים לא נכונים.
אצלי בזמנו תירצו את זה עם חוסר ידע וחוסר מודעות, אבל חשבתי שאחרי 10 שנים המצב אמור להשתפר.
 
השאלה ממה זה נובע.

האם מחוסר רצון לאבחן או מרצון לא לכתוב דבר שאינו נכון ורצון לדייק.
או אולי מחוסר ידע בתחום מסוים. הרי אם באים לאבחון אוטיזם (למשל) המאבחן יכול לעתים לדעת שזה לא אוטיזם, אבל לא יכול לדעת מה זה כן. ואז יוצאים בלי אבחון, כשבעצם האבחון הוא זה לא אוטיזם. (או לא הפרעת קשב וכן על זו הדרך).
 

dina199

New member
אני קיוותי שלפחות אצל המומחים

(במשך 10 שנים האלה) יהיה יותר ידע בקשר לאוטיזם - לפחות לדעת שהוא קיים
ץ
ולדעתי יש גם מצב ממש גרוע - מומחים שחושבים שהן יודעם הכל מה זה אוטיזם (כי הם מכיריםאת המילה) , כלמעשה הם לא.
 

שלומות0

New member
לדעתי האישית

אין שום הבדל מה שהיה לפני עשר שנים למה שיש כיום, ואפילו אני אכתוב שכיום זה אף החמיר, וזה ממש לא נובע מחוסר ידע,
 
למעלה