בוקר טוב ../images/Emo96.gif
זוכרים שאתמול נכנסתי לכאן ואמרתי לכם שאני בהלם?? אז זהו ש.. אני עדין בהלם ואני לא אמתח אותכם..כי עכשיו אני עומדת לספר לכם
יש לי או היתה לי חברה מביה"ס (חטיבה) עוד בהיותנו חברות לכיתה הפכנו להיות ממש כמו אחיות (שבועת דם כמו שזה נקרא).. מפה לשם עברו השנים נשאתי והבאתי לעולם ילד לעומת זאת היא לא יכלה להביא ילדים והביאה ילדה עם טיפולים..בטח אתם שואלים איפה ההלם??
ובכן מין הסתם עם הזמן הקשר נותק אתם יודעים כל אחד ועיסוקיו הוא נכון או לא נכון?? ומלפני שלוש שנים לערך לא שמעתי ממנה (דרך אגב, פעם סיפרתי לכם עליה) שהייתי מתקשרת אליה היתה מנתקת איך ששומעת את הקול שלי, וכששאלתי למה?? ענתה לי תשובה לא ראויה ולא נראת לי "הטלפון שלי מקולקל" מענין מאוד כשהיא רצתה להזמין אותי לחתונה של אחיה הטלפון היה בסדר גמור. ושוב אתם שואלים את עצמכם עד כאן הכל ברור היא לא רוצה קשר איתך.. אבל לא חברים ההלם מגיע
לפני כמה חודשים בערך..בואו נאמר 11 חודש, חלמתי אותה ובחלום היא מסבירה לי למה היא ניתקה קשר.. אני כ"כ נפגעתי שקמתי בבוקר עם לחיים רטובות, וכשיהודה שאל אותי מה קרה? סיפרתי לו על החלום ואף אמרתי לו שנראה לי שהיא בצרה והיא זקוקה לי
ואתם חושבים שזה לא היה כך?? אחרי מס´ חודשים בואו נאמר 4 חודשים פגשתי ברח´ את בת דודתה, ששאלה אותי למה לא רואים אותי יותר במשפחה (שתבינו הייתי כמו אחותה, זוכרים? שבועת דם?) אמרתי לה וסיפרתי לה את אשר התרחש ולהפתעתי שלא בהפתעה סיפרה לי שאותה חברה/אחות עברה ניתוח קשה בבטן כי היה לה מעין גידול חשכו עיניי באותו רגע רציתי להרים
אליה רק שלא היה לי אומץ..
מאז היתה לי רגיעה, לא חשבתי עליה כלל. השבוע במוצ"ש חלמתי אותה שוב, והפעם היא סיפרה לי בחלום שבעלה לא רצה שהיא תהיה איתי בקשר ולכן ניתקה לי טלפונים בעבר. ביום א´ סיפרתי ליהודה את אשר חלמתי והוא אמר לי שאם אני רוצה אני יכולה להרים אליה
הבעיה היא שאין לי אומץ אני מפחדת להפגע אני מפחדת שמה שאני מרגישה היא לא מרגישה כלל וכלל ושאותה זה לא מענין. יש לציין שלפני כ - 8 שנים היא עברה משבר רציני והייתי איתה בכל רגע עזרתי לה נפשית כמו שפסיכולוגים לא הצליחו. החלטתי לכתוב לה מכתב כאן בפורום כמו בפורום המכתב שלא נשלח. קמתי אתמול בבוקר לעבודה כרגיל פסעתי צעד צעד לתחנת אוטובוס וחשבתי איך אתחיל את המכתב, מה אומר לה במכתב תכננתי הכל. האוטובוס הגיע ונסעתי לעבודה, במחשבה שעוד רגע אני פותחת את הפורום וכותבת, וכותבת וכותבת.. ומוציאה את כל רגשותיי במכתב הזה, ושואלת שאלות ומבקשת ממנה לחזור להיות בקשר. עוד בעודי נכנסת לעבודה ואומרת לכולם בוקר טוב, תופס אותי אדם ואומר "היי את חכי רגע" הסתובבתי אליו ולתדהמתי מי זה היה אם לא אבא שלה, וכאן ההלם..
אמרתי לו שיווווו אני המומה
לרגע לא יכולתי לדבר שתקו רגליי מילותיי לא יצאו מפי..רציתי להרגע.. ביקשתי ממנו להכנס למשרד שלי כי אני חייבת לדבר איתו. כעבור מס´ דק´ הוא נכנס למשרד חיבק אותי ונתן לי
התיישב ושאל.. "איפה את?? למה לא רואים אותך??, איפה החברות שלכן?, מה קרה??, איפה השנים?? " ואז.. פרקתי עול וסיפרתי לו על הכל מה שסיפרתי לכם עד עכשיו, הוא היה בהלם הוא התרגש ואילו לי ירדו הדמעות
הוא ביקש ממני את מס´ ה
שלי נתתי לו כרטיס ביקור שלי, הוא הבטיח שהיא תתקשר.. ה
שלי פעם התרגשתי. זה כאילו למצוא את אחותי האבודה אחות שלא דיברתי איתה 3 שנים.. זה כמו בדודו טופז כל השולם הזה שהוא עושה ... אני מחכה ניראה מה ילד יום.. אני מחכה
זהו חבריי היקרים את מה שרציתי להומיא במכתב הוצאתי בסיפור, מקווה אני שיהיו תוצאות. שלכם בברכת בוקר טוב.. ניקול*
זוכרים שאתמול נכנסתי לכאן ואמרתי לכם שאני בהלם?? אז זהו ש.. אני עדין בהלם ואני לא אמתח אותכם..כי עכשיו אני עומדת לספר לכם
