גם אני שונאת גשם. יודעים למה?
כי תמיד כשהוא יורד ואני בעבודה, אני דואגת לילדים שלי שיחזרו מבית-ספר ויירטבו עד לשד עצמותיהם. בעירי (נו, תנסו לנחש איזו עיר?) הניקוז גרוע למרות שכל כמה שנים הופכים את הכבישים בניסיון לשפר, אך ללא הועיל. וכל גשם קל יוצר ברחובות נהרות, שצריך לצלוח כשחצי גוף במים. והילדים המסכנים שלי מגיעים הביתה רטובים ורועדים. בבקרים גשומים אני עושה כל מאמץ להסיע אותם. מקפיצה את הגדולים לשעת אפס וחוזרת הביתה להקפיץ את הקטנה, ואח"כ לעבודה... העיקר שלא ישבו כל היום רטובים בבי"ס. אז, בתנאים כאלה, איך אפשר לאהוב גשם?