יום הולדת שמח לי../images/Emo140.gif
לפני שנה בדיוק ביום הולדתי, נפרדתי מאבא של מוגלי, חשבתי שפצצת אטום שנייה נחתה במחוזתינו ישר על ראשי. כתבתי רשומה מלאת דכאון בבלוג שלי וניסיתי לצוף... רשמתי כך: יום הולדת 19: הכרנו חודשיים לפני יום הולדת 19 שלי, חצי שנה לאחר מכן קיבלתי טבעת עם הבטחה שזה לעולם. השנים חלפו המגירה מלאה בזכרונות הבית מלא בדברים של שני אנשים והמון בדידות. יום הולדת 29: אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל, נראה לי שמהסוף. האיש שלי כבר לא שלי, כבר לא בבית, כבר לא במיטה או בסלון. אין בגדים בארון ונעלים במגירה אין סגריות במאפרה וגם לא מברשת שינים כחולה. אין חלום של בית עם רעפים וילדים וכלב. יש לי חור בלב, אני לא ישנה בלילות, מתפקדת על אוטמט לגמרי. אין לי מושג מאיפה מתחילים אחרי 10 שנים ביחד. אני לא מצליחה לישון ומפחדת לפתוח את הקופסה של האדוויל כי כאב הראש שלי מצריך מינמום 5 כדורים ואולי קצת יותר. אני יושבת בלילה ובוהה בקירות, מרגישה בתוך צמר גפן, מסביב מילמולים. הפחד די משתק אותי, יש לי צורך להקיא (ממש להקיא) כל הזמן, הרגלים נתפסות לי, בלילה אני הופכת מעין משותקת. נכנסת לחדר של מוגלי לוקחת אותו איתי למיטה, מחבקת, מריחה, מלטפת את כל האושר הקטן הזה, שואפת ממנו כוח להמשיך. הבוקר עולה, אני מחייכת ליום חדש, חיוך מטופש וכפוי ומתחילה לשיר "בוקר בוקר למוגלי" אני שונאת את חודש פברואר, לא רוצה יותר יום הולדת לעולם, רוצה ללכת לישון ולקום בעוד שנה אחרי כל הסיוט הזה. אני עם בטן מלאה וכועסת, אני עם בטן רכה ומפוחדת. יש לי כל כך הרבה להוציא אבל לא מסוגלת, ברגע שאתחיל לספר זה יהפוך להיות אמיתי. לא מצליחה לחשוב בהיר. והיום יום הולדתי ה 30 לא יאומן
שנה של תהליך, חכמים ממני סיפרו לי על המקום הטוב הזה, בו לומדים לשחרר ולהמשיך הלאה וחיכיתי... ואני שם
קשה לי להגדיר את תחושת השחרור עם סיום התקופה, לא פיללתי להיות במקום הזה, של ההקלה הגדולה. הסביבה התרגלה המוגלי התרגל ואני, אני לא צריכה להסביר יותר למה ואיך וכמה, זה פשוט קרה ביום הולדתי וכן הייה לי אומץ לפרק משפחה ואני לא מרגישה צורך להתנצל על זה יותר
איזה בוקר
נהדר! נטול שמש אבל מלא באנרגיות וחברה טובה, צפויי עוד לילה ריקודים וסופ"ש נורפן בפתח... תודה לאל על המקום החדש הזה
. *** ולמי ששרד את הטלנובלה הפרטית שלי... התמונה המצורפת היא המתנה החדשה שלי ליום ההולדת. משמעות הציורים הינה חופש ושיחרור הנפש. הפרח מסמל צמיחה מחדש (בפנים בגבעול חרוט גם שמו של המוגלי, אבל את זה רק אני יודעת
)