בוקר טוב...../images/Emo42.gif
רוצה לשתף אתכם ביום האיום שעבר עליי אתמול.אז כן אם הייתה קצת אופטמיות שהנה אחרי היום שבילתי בת"א אחרי הנסיעה המרגיעה ברכבת והכיף של האיבחון חייב להיות משהוא שיהרוס הכל. קמתי אתמול בבוקר התארגנתי לעבודה ואיך שאני יוצאת מהחניה של הבית 50 מטר אני מרגישה בום אדיר וחשה את הרכב שלי עף ואני עוד לא ממש התעוררתי לא הבנתי מה קרה.מסתבר שאיזה אידיוט שחנה לצד הכביש החליט לצאת מהחניה בלי ממש להסתכל ובלי לאוטט פשוט נכנס בי והעיף אותי.אני ב"ה בסדר שזה הכי חשוב.אבל האוטו שלי מסכן עבר טרואמה.יצאתי מהרכב ומההלם והבהלה פשוט פרצתי בבכי גם מעצם המחשבה שעכשיו אין לי פשוט למי להתקשר את מי להזעיק להיות לצידי הכניסה אותי ללחץ.ואם זה לא מספיק אז הנהג הפוגע נלחץ מהבכי שלי ושאל את רוצה להתקשר לבעלך?? ואו...רק השאלה הזו היתה חסרה לי.התקשרתי לגיסי אח של בעלי והוא הגיע מיד.וככה כל היום הבלאגן של לרוץ לביטוח לדאוג שהאוטו יגיע למוסך כי הוא הרגלים שלי.והמזל שדאגו לי לרכב חילופי ככה שאפשר לפחות להרגע איך אגיע לעבודה וכו' ואז בערב נכנסתי הביתה ובמקלחת ככה לבד הדמעות שוב זלגו להן ההבנה הזו שאין לך עכשיו אותו כדי להשען עליו להזעיק אותו להתקשר אליו.ואני האישה החזקה כלפי חוץ כביכול מרגישה פשוט חוסר אונים לגבי המצב החדש.. חוויתם משהוא דומה?? גם אצלכם הרצון והאינסטיק ישר להתקשר אליו עדין פועל??? אלוהים כל כך הרבה מצבים שזה לא נגמר.. תודה על ההקשבה איתכם מרגישה פשוט נוח לדבר על הכל... שיהיה בכל זאת יום נפלא. ~לי
רוצה לשתף אתכם ביום האיום שעבר עליי אתמול.אז כן אם הייתה קצת אופטמיות שהנה אחרי היום שבילתי בת"א אחרי הנסיעה המרגיעה ברכבת והכיף של האיבחון חייב להיות משהוא שיהרוס הכל. קמתי אתמול בבוקר התארגנתי לעבודה ואיך שאני יוצאת מהחניה של הבית 50 מטר אני מרגישה בום אדיר וחשה את הרכב שלי עף ואני עוד לא ממש התעוררתי לא הבנתי מה קרה.מסתבר שאיזה אידיוט שחנה לצד הכביש החליט לצאת מהחניה בלי ממש להסתכל ובלי לאוטט פשוט נכנס בי והעיף אותי.אני ב"ה בסדר שזה הכי חשוב.אבל האוטו שלי מסכן עבר טרואמה.יצאתי מהרכב ומההלם והבהלה פשוט פרצתי בבכי גם מעצם המחשבה שעכשיו אין לי פשוט למי להתקשר את מי להזעיק להיות לצידי הכניסה אותי ללחץ.ואם זה לא מספיק אז הנהג הפוגע נלחץ מהבכי שלי ושאל את רוצה להתקשר לבעלך?? ואו...רק השאלה הזו היתה חסרה לי.התקשרתי לגיסי אח של בעלי והוא הגיע מיד.וככה כל היום הבלאגן של לרוץ לביטוח לדאוג שהאוטו יגיע למוסך כי הוא הרגלים שלי.והמזל שדאגו לי לרכב חילופי ככה שאפשר לפחות להרגע איך אגיע לעבודה וכו' ואז בערב נכנסתי הביתה ובמקלחת ככה לבד הדמעות שוב זלגו להן ההבנה הזו שאין לך עכשיו אותו כדי להשען עליו להזעיק אותו להתקשר אליו.ואני האישה החזקה כלפי חוץ כביכול מרגישה פשוט חוסר אונים לגבי המצב החדש.. חוויתם משהוא דומה?? גם אצלכם הרצון והאינסטיק ישר להתקשר אליו עדין פועל??? אלוהים כל כך הרבה מצבים שזה לא נגמר.. תודה על ההקשבה איתכם מרגישה פשוט נוח לדבר על הכל... שיהיה בכל זאת יום נפלא. ~לי
