בוקר טוב. ../images/Emo42.gif../images/Emo96.gif
כידוע בצהל כל דבר מתחלק לשלושה חלקים...
והנה דוקא העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים.. אלה הנאמנים שנוהגים להחזיר חובות...ולעומתם מספרי המעשיות. בד"כ אתה לא משמש בנק פרטי של אף אחד, אבל פה ושם יוצא שחבר או ידיד הפונים אליך בבקשת הלוואה קטנה.. לפעמים כדי לקנות ארטיק ולפעמים סתם כדי לרכוש דירה.. ברגע שבו אתה נדרש/מתבקש להלוות כסף, אתה עושה מיד חשבון, האם אותו אדם העומד מולך יהה מסוגל להחזיר את חובו? ואז אתה מתחיל להריץ את סרט חייו מולך...הוא בוגר סמינר למורים, זה אומר שהוא איש מוסרי, הוא ואישתו עובדים, אז הוא לא יעבוד עלי.. ילדיו כבר גדולים, פחות נטל וכו' וכו'.. אחת לאחת נקודות הזכות מצטברות לטובתו ואתה שולף את הארנק ונפרד לשלום מאותו סכום מסויים. ברוב המקרים הכסף חוזר אליך בצירוף תודה חמה ולבבית. אבל לא כך במקרה שלי..
לא מזמן כאשר טיילנו בצפון הארץ במסגרת סיור לימודי של מקום העבודה, הוחלט לעצור בפקיעין. והנה שם על כיסא קטן העשוי נצרים, ישבה זקנה דרוזית ומכרה סבונים תוצרת עצמית. כולם התגודדו סביבה מקשיבים להסבריה המנומקים למה כדאי לקנות את אותו סבון.. שאגב עשוי משמן זית..ועד כמה הוא טוב לגוף ולנשמה. ותוך דקות ספורות החלו אותם אנשים לשלוף ארנקים ולנופף מולה בשטרות כסף. באותו רגע הבנתי מהיכן הגיע מטבע הלשון "לסבן".. הגברת פשוט הצליחה "לסבן" אותנו עם הבולשיט של עץ הזית הדרוזי שלה. אבל עד כמה שהייתי סקפטי בכל זאת חשבתי לעצמי.. מי יודע? אולי בכל זאת היא (הדרוזית) צודקת ואני הולך לפספס את סבון ההזדמנות של חיי. למרות שהסבון אינו זול..קניתי אחד ב-10 ₪, לא לשכוח שסבון מבושם טוב ואיכותי עולה סה"כ 2.5 ₪. והנה מגיח דוקא לקראתי קולגה מהעבודה שהוא גם קרוב משפחה רחוק..ומבקש שטר של 20 ₪. "למה אתה צריך שניים"? שאלתי, "אולי זה סבון חנטריש".. "לא חשוב תביא ת'כסף מהר, כי תיכף ייגמרו לה כל הסבונים", השיב שוחר הניקיון כשהוא מחכך את ידיו בהנאה. למחרת כשפגשתיו במקום העבודה, הייתי בטוח שאיך שיראה אותי מולו... תיכף ישלוף שטר חדש של 20 ₪ וינער אותו מולי בתרועת נצחון.. אבל האיש.. לא דובים ולא דובדבנים..לחץ לי יד חפויה מכל שטר.. שאל מה נצ'מע ונעלם מעבר לדלת המשרד..גם שמתי לב שכשהוא ראה אותי ארשת פניו העלו הבעה עמומה בדיוק כזו שיש על אותם שלושה קופים מפורסמים...לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי. ומאז ואילך כל אימת שאני פוגשותו...פניו כפני הקוף.. עד שיום אחד נמאס לי והנה הוא מגיע מולי ובדיוק כשהחל לקלף בננה...שאלתי אותו: "מה עם הכסף שהלוותי לך"? מבלי להתבלבל הוא השיב: "החזרתי לך תיכף למחרת, מה אתה לא זוכר"? חרקתי שיניים וירדתי מהעסק לצמיתות.. והנה ביום ו' הלפני אחרון בעודי עושה בשוק את קניותי... אני פוגש את אותו חבר / קולגה / קרוב / מאד רחוק, בשוק.. מבלי להתבייש הוא חיבק אותי חיבוק דוב.. אבל בגלל הכרס של שנינו זה נראה משהו בין הגרוטסק לביזאר.. ומיד ללא שהיות מיותרות הוא החל: "הכספומט בלע לי ת'כרטיס בדיוק כשנגמר לי הכסף לשוק.. אולי תעשה טובה אני צריך דחוף 400 לירות (₪) עד יום ראשון כשיפתחו את הבנקים אני אחזיר לך". הושטתי לו צנונית מדוכן סמוך ועניתי לו: "הנכווה ב-20 שקלים, נזהר בצנונים".
כידוע בצהל כל דבר מתחלק לשלושה חלקים...
