הרשה לי להקדיש את השיר הזה לאלו שהרוויחו בכבוד כל שנה משנות חייהם...., אגב, אותו השיר בדיוק מלווה גם מצגת זיכרון למלחמת לבנון השנייה......, מקדישה את השיר לכל מי שספג מכות בחייו ולמרות הכל ממשיך קדימה בראש מורם.....ארים ראשי
חוזר על הבדיחה ששרבטתי למטה : פר זקן ופר צעיר עמדו על ראש הגבעה והתבוננו בעדר הפרות שבעמק , אמר הפר הצעיר : בוא נרוץ מהר וכל אחד מאיתנו יתפוס פרה וידפוק אותה , ענה לו הפר הזקן : בוא נלך לאט לאט ונדפוק את כל העדר..
הוא (המעדן) לפחות ויאמר לזכותו מתוך נימוס נהג לשאול. "בא לך איזה..." הפר באחו בלי הרבה שאלות עולה על גב הפרה.. וזו אולי מתוך גורל, אולי בגלל שהיא בדיוק לועסת משהו...
זוג שהתנחל אצלי...הגדול עם החברה [סוף סוף חתם חוזה ועובר עד סוף השבוע] בחדר השני העוזר/נהג שלו [וגם חבר שלו -יובל] בחדר השלישי הבת שלי עם הפשושים [בהריון מתקדם באה "לנוח אצל אמא]..ואותי.......זרקו לקאנטים....