לליבית1 המחפשת "מקלט"...
בוקר טוב מ"סוג של" מקלט...ראשית, את לא לבד...נכון שמדי פעם "עולות לשידור" בעיות וחוויות חדשות ונוספות, אבל בגדול, השרות הצבאי הינו עולם מלא מהמורות ואת חלקן תכירי...רוצה לספר לך על ספר שכתבתי והוצאתי לאור באוגוסט האחרון...אמא של חייל(עליזה רווה). חלק מאמהות הפורום כבר מכירות אותי ואת הטכסטים ואני נוטה לחשוב שמוצאות בו מקור לחיזוקים.נכון שהספר נכתב על חייל,אך ייתכן שהוא עונה גם על חלק מחוויות השרות של הבנות.רוצה לשלוח לך קטע אחד מתוכו ואולי יעודד אותך... כמו בנדנדה הבן שלי מצלצל מהצבא פעם בטוב ופעם ברע ואני, בלבי הגמיש נעה איתו עולה ויורדת פעם למעלה ופעם למטה וכל מה שאוכל לעשות זה רק לאחוז חזק בחוט הטלפון הווריד המחבר. ישנם ימים ולילות גם כשהטלפון מצלצל... אמא, את שומעת ? הלב שלי מחסיר פעימה מה יהיה בשיחה ? יש שהמילים זורמות, שמחות עם הבן והחוויות אבל יש גם שלא. מספר על קושי ייאוש כאב הרגשה רעה ובשפת הצבא שביזות איומה. אז בשבילי, אמא של חייל השרות הצבאי הוא בעצם תנודות וכמו בנדנדה של עלה ורד כשהיא יורדת עד למטה נוגעת באדמה אני יודעת שמכאן אפשר רק ... לעלות חזרה.