בוקר טוב...

[ליבית1]

בוקר טוב...../images/Emo140.gif

מבקשת למצוא "מקלט"

הבת שלי התגייסה אתמול... האמת שכל הבוקר היה ממש בסדר, היא נפרדה ממני ומכל הפמליה כשהיא מחייכת לכל עבר ורגועה לגמרי.. גם כשהתקשרה אחר הצהריים, היא דיווחה שהזריקות לא ממש כאבו, שהמדים ענקיים עליה ושחם לה, אבל היא בסדר. השוק הגיע בערב, כשהתברר שהיא הגיעה לבסיס אחר ממה שאמרו לה שהיא אמורה להיות בו, והטירונות שנאמר לה שאמורה להיות 3 שבועות היא בעצם חודש. שאין לה איפה להטעין את הפלאפון אלא אחת לשלושה ימים ושאף אחד לא מוכן להגיד לה כלום. איך מעודדים אותה?! ואיך אנחנו האימהות אמורות להתמודד עם הבכי קורע הלב? עם ההלם שלהן, של הבנות???? ובעיקר עם הציפייה מורטת העצבים הזו לטלפונים???

 

[אמא מתגייסת]

קחי אוויר

הלם הגיוס אכן קשה, אבל הוא עובר. לעודד, לעודד ולעודד. פלאפון - להמליץ לא להשתמש - רק לשיחות איתך. אמור להחזיק מעמד 3 ימים. לספר לה שיש צרות גדולות יותר. עוד שבוע טירונות, קטן למשל על מי שנפצע והוא נכה לכל החיים וכו' וכו'. היא מוציעה את כל הג'יפה עלייך. קבלי אותה באהבה וזיכרי שרגע אח"כ היא כבר במקום אחר. אסור להגרר אחרי המסכנות שלה. לא להטיף. לנחם, להשתתף ולעודד. להראות לה שזה קצר, ושהשבוע או-טו-טו נגמר. למדי אותה את שיטת הספירה שלנו - כל יום שעובר מקרב את הסופ"ש. אם המצב נראה לך חמור יותר, עודדי אותה לדבר עם המפקדת. נסי לפני כן להצטייד בטלפון של המפקדים למקרה שמצבה מחמיר ואת דואגת. שתפי אותנו ונמשיך לעזור לה.

 

[ליבית1]

תודה על העידוד...!!!

אני לא יודעת למי ההלם יותר גדול, לה - או לי.... אבל ברור לי שזה יעבור, גם לה וגם לי.

 

[אמא מתגייסת]

את והיא צריכות להיות במקום שונה

הגיוס הוא טלטלה, לא משנה מה קורה. אין הכנה. יש כאלה שמגיבים מיד, יש כאלה שהאסימון נופל אחרי שההתלהבות הראשונית שוכחת. את צריכה לעמד בפרץ. בואי לכאן וניתן לך טיפים. תראי לה את חצי הכוס המלאה. צה"ל לא רגיש מספיק להלם, אע"פ שבשנים האחרונות המפקדים לטירונים מקבלים מעט הכשרה בנושא, ואצל בנים יש ביקורי בית. אני לא יודעת איך זה אצל בנות. אל תשכחי להוציא ממנה את הטלפון של המפקדת כי בעיתות משבר לפעמים אנחנו לא מצליחים להוציא את המספר מהילדים, ולפעמים, במקרים מיוחדים יש צורך בהתערבות.

 

[ליבית1]

אוקי.... תודה רבה על הטיפ!!

אני אקח ממנה את המספר ברגע הראשון.. זה מדהים עד כמה המעבר הזה חד, הוא מרגיש לי כמעט לא טבעי....איך מצפים מהם בבת אחת להשיל את קליפת הילדות שלהם, ולהפוך לאנשים גדולים.

 

[אמא מתגייסת]

אטימות

קצב התובנות של צה"ל הוא איטי במיוחד. הם מעט השתפרו, אבל מעט מדי, לכן הכנה מאוד חשובה. ביתי נמצאת כעת במכינה קדם צבאית בה היא עוברת הכנה, והיא נמצאת במשברים הדומים למשברים של הבת שלך (הן כנראה אותו גיל), אלא שהיא לא במסגרת צבאית וזה מקל. תדעי שזה עובר.

 

[ליבית1]

אני חושבת שאין דבר קשה יותר

לאימא (להורה בכלל, אבל בעיקר לאימא) לדעת שהילד/ה שלה סובל/ת והיא לא יכולה לעשות כלום.... אין ספק שמוכנות זה חשוב, והבת שלי הייתה יחסית מוכנה. כנראה לא מספיק ובטח שלא לבלתמ"ים של הצבא.... שיעבור מהר...

 

[סגולה23]

זה הלם וקושי גם לך וגם לה

אין מה לדבר...

אכן, מה שצריך זה הרבה עידוד, לא להיכנס ללחץ מהקיטורים ומהבכיינות בשלב הזה. הצבא בסך הכל מצליח מהר מאוד לחנך את הילדים שלנו שלא הכל בחיים בא בקלות (כפי שאנחנו לדאבוני לרוב מרגילים אותם), והם מוצאים את עצמם וניכנסים לתלם אם נרצה או לא. אני אישית גייסתי רק בנים כי אין לי בנות, אז לא מנוסה איך זה עם חיילות. לתת המון תמיכה, ללמד לקחת בקלות את הדברים ולא להיכנס לבהלה מכל דבר חדש וללמוד להסתדר עם מה שיש גם אם לא נוח. לקחת הכל בפרופורציה. שיהיה לה בהצלחה וכמובן גם לך

 

[ליבית1]

../images/Emo140.gif../images/Emo140.gifתודה

 

[אמא מתגייסת]

לבת שלי מאוד קשה

היא נמצאת כעת בשטח ל-3 ימים. קורעים להם שם את הצורה. אני לא מפסיקה לחשוב איך אני בג'קוזי והיא ישנה בשק שינה על ההרים, בטח 2 מטר ממני. היום הם חוזרים וכאמור - נגנב לה הנייד. ביום חמישי אני פוגשת אותה בקיבוץ, לשם אנחנו נוסעים לטורניר כדור מים לזכר 4 בנים שאחד מהם אחי. אני מצפה לקבל ילדה גמורה. נחיה נראה. עוד 10 דקות במסאג'. מתנה ליומהולדת מבעלי. נא לקנא.

 

[ליבית1]

מקנאה +++ ../images/Emo8.gif

 

[פולי44]

מקנאה ../images/Emo9.gif

 

[פולי44]

הי ליבית, ברוכה הבאה

את נשמעת מאוד מבולבלת, כנראה בעקבות הבלבול של הבת. הדבר היחידי שאני יכולה להגיד לך הוא שכולם מרגישים כך בהתחלה, ושזה עובר די מהר, בהנחה שהכל יהיה בסדר, ואני בטוחה שכך יהיה. בהצלחה!

 

[ליבית1]

אכן התחושה היא של בלבול

ובעיקר של חוסר אונים.... מקווה שזה יעבור מהר ותודה על קבלת הפנים

 

[מירב 007]

ליבית , כל כך מבינה אותך. גם הבת שלי התגייסה

אתמול. בשבע בערב יצאה מהבקום לנסיעה ארוכה ארוכה לדרום הרחוק. אמרה שכל הזמן צועקים עליהם. אמרתי לה שהכל הצגה אחת גדולה שתיקח את זה בהומור. בסוף הטירונות הם יצחקו וישברו דיסטאנס. לגבי הטלפון שתכבה אותו ותדליק רק כשהיא רוצה לדבר. טלפון יכול להחזיק הבה זמן כשהוא מכובה.

 

[ליבית1]

גם הבת שלי יצאה לדרום הרחוק...

אני מקווה מאוד שהיא תצחק על זה בסוף, אני מנסה מאוד להגיד לה לקחת את זה בקלות. נקווה שזה גם יעבוד ככה...

 

[מירב 007]

לא צריך לצחוק בסוף , צריך לקחת הכל בהומור

תוך כדי. סה"כ זו טירונות בנות , לא אמור להיות קשה מדי. היום הראשון הוא קשה אבל אח"כ יש חוויות נחמדות ואפשר אפילו להנות.

 

[ליבית1]

מאוד מקווה שאת צודקת...

 

[colibri]

מירב וליבית - ברוכות הבאות ובהצלחה ../images/Emo140.gif

אני אמא לחייל וחיילת. הוא קרבי בחי"ר, היא מש"קית חילוץ בפיקוד העורף. את יום הגיוס שלה אני זוכרת כאילו זה היה אתמול (זה היה לפני שנה וחצי). כל כך מרגישה את התחושות שאת מתארת, ליבית... את הבלבול, את הלא נודע, את חוסר היכולת, כביכול, לעזור - כי אני פה והיא אי שם, וזהו, צריכה להתמודד. וכן, אף אחד לא אומר להן כלום; וכן, כל הזמן צועקים; וכן, הכל חלק מהצגה אחת גדולה, שנועדה ישר מהרגע הראשון לתןן להן להרגיש, שצבא זה לא אזרחות, ושהתפקיד שלהן עכשיו לעשות את מה שאומרים להן ולא לשאול שאלות.... וזה לא ייאמן כמה מהר הן גדלות ומפנימות את העניין. ואחר כך הטירונות, ואחר כך הקורס, ומגיעות שיחות טלפון כל פעם עם "משבר" חדש, ובכי, ועל כל מה שאני מנסה לומר היא עונה ב"את בכלל לא מבינה, לא משנה"... והלב נקרע, עד שלמדתי (די מהר, האמת), שאחרי שיחה כזאת היא מרגישה יותר טוב, כי רק אצלי היא יכולה לשפוך ולבכות ולהתפרק - ואז לאסוף את עצמה ושוב לחזור לתפקוד. למדתי, כי הנסיכה היתה מסמסת לי, או מתקשרת שוב, לומר - אל תיבהלי יותר מדי, אני בסדר, רק הייתי צריכה לפרוק... והיא בסדר, היא בסדר גמור. וזה עובר, והדיסטנס נשבר בסוף, והחוויות הופכות לסיפורים, והבנות מגלות בעצמן כוחות שלא הן ולא אנחנו לא ידענו שיש להן בכלל... ליבית ומירב - תמשיכו לבוא לכאן! המקום הזה הפך בשבילי לבית שני בשנה וחצי האחרונות. אנחנו מקשיבות לילדים החיילים שלנו - וכאן תמיד יש מי שיקשיב לנו...

 

[ליבית1]

תודה רבה רבה....

טוב לדעת שיש לאן לברוח כשאנחנו צריכות "לפרוק"