בוקר טוב ../images/Emo13.gif
אני מקווה שלא יזהו אותי פה כי זה מאוד לא אני לבקש עצות בצורה כזאת. אבל מצד שני, מה כבר יש לי להפסיד? אז אני מנסה משהו חדש ומבקשת שתהיו עדינים איתי. אני בת 16, עברתי דירה לפני כמה חודשים. המרחק ביני ובין העיר הקודמת שלי הוא כמה מאות קילומטרים. השארתי מאחוריי חברים מאוד טובים, אהבה, זהות כלשהי (יען "מוניטין") - לטובה ולרעה וגם כמה אנשים שלא בידיוק הסתדרתי איתם. בקיצור- חיים שלמים. ואני קצת מתגעגעת לזה. בעקרון הייתי אמורה ללכת לבי"ס, וקצת קשה בהתחלה אבל בסופו של דבר אני אכיר אנשים ואתחבר. ופה מתחילה הבעיה. אין לי אפשרות ללכת לבי"ס רגיל כי למדתי בתיכון אקסטרני, אחרי שלומדים באקסטרני אין דרך חזרה לאינטרני (בירוקרטיה של משרד החינוך). אז אני הולכת לבית ספר אקסטרני, לומדת בערבים עם אנשים אחרי צבא, הרבה אחרי צבא שמגיעים בדר"כ כדי להשלים בגרות או שתיים שלא עשו בתיכון וממשיכים הלאה בחייהם ולא באים על מנת לרכוש חברים. ופה מתחילה הבעיה - עברו כבר מספר חודשים מתחילת הסמסטר, אפילו התגברתי על הביישנות שלי בינתיים, התחלתי לדבר עם אנשים אבל לצערי - אין הרבה מכנה משותף בינינו, ובדר"כ האנשים שם לא מעוניינים יותר מדי בצד חברתי. תגידו - אין אף אחד בגילך שלומד שם? טוב, יש. אבל ממש מעט וגם הם לא משדרים איתי על אותו גל. חשבתי להצטרף לאיזה חוג (לקח לי זמן, קודם כל הייתי צריכה להתגבר על החשיבה שאני לא בת 8 וכמה שזה פאתטי. אבל אם זה מה שיעשה לי טוב..) שיש בו ילדים בגילי ואז פתאום נזכרתי שאני לומדת בערבים. בקיצור.. אני לא מכירה אף אחד ולא יודעת מאיפה אפשר להכיר! זה מאוד חסר לי ולמרות שאני בנאדם מאוד אופטימי ואני דואגת לא להישבר (כי אני יודעת שזה קשה לעבור עיר..) אני לא יכולה להכחיש שזה קשה לי וחסרה לי חברה. תודה רבה לאלו שיתייחסו
אני מקווה שלא יזהו אותי פה כי זה מאוד לא אני לבקש עצות בצורה כזאת. אבל מצד שני, מה כבר יש לי להפסיד? אז אני מנסה משהו חדש ומבקשת שתהיו עדינים איתי. אני בת 16, עברתי דירה לפני כמה חודשים. המרחק ביני ובין העיר הקודמת שלי הוא כמה מאות קילומטרים. השארתי מאחוריי חברים מאוד טובים, אהבה, זהות כלשהי (יען "מוניטין") - לטובה ולרעה וגם כמה אנשים שלא בידיוק הסתדרתי איתם. בקיצור- חיים שלמים. ואני קצת מתגעגעת לזה. בעקרון הייתי אמורה ללכת לבי"ס, וקצת קשה בהתחלה אבל בסופו של דבר אני אכיר אנשים ואתחבר. ופה מתחילה הבעיה. אין לי אפשרות ללכת לבי"ס רגיל כי למדתי בתיכון אקסטרני, אחרי שלומדים באקסטרני אין דרך חזרה לאינטרני (בירוקרטיה של משרד החינוך). אז אני הולכת לבית ספר אקסטרני, לומדת בערבים עם אנשים אחרי צבא, הרבה אחרי צבא שמגיעים בדר"כ כדי להשלים בגרות או שתיים שלא עשו בתיכון וממשיכים הלאה בחייהם ולא באים על מנת לרכוש חברים. ופה מתחילה הבעיה - עברו כבר מספר חודשים מתחילת הסמסטר, אפילו התגברתי על הביישנות שלי בינתיים, התחלתי לדבר עם אנשים אבל לצערי - אין הרבה מכנה משותף בינינו, ובדר"כ האנשים שם לא מעוניינים יותר מדי בצד חברתי. תגידו - אין אף אחד בגילך שלומד שם? טוב, יש. אבל ממש מעט וגם הם לא משדרים איתי על אותו גל. חשבתי להצטרף לאיזה חוג (לקח לי זמן, קודם כל הייתי צריכה להתגבר על החשיבה שאני לא בת 8 וכמה שזה פאתטי. אבל אם זה מה שיעשה לי טוב..) שיש בו ילדים בגילי ואז פתאום נזכרתי שאני לומדת בערבים. בקיצור.. אני לא מכירה אף אחד ולא יודעת מאיפה אפשר להכיר! זה מאוד חסר לי ולמרות שאני בנאדם מאוד אופטימי ואני דואגת לא להישבר (כי אני יודעת שזה קשה לעבור עיר..) אני לא יכולה להכחיש שזה קשה לי וחסרה לי חברה. תודה רבה לאלו שיתייחסו
