בוקר טוב שיגרתי...

[ריקי זו אני]

ברוך השם שאנחנו ניצבים בזמן שלימדונו לתאר כ'אחרי החגים'...כל מה שדחינו אל הזמן הזה, הגיע זמן הפרעון.
כמידי שנה המרפסת האחורית שלנו, הפכה לסוכה גדולה וכשרה כמובן, הנכדות והנכדים שעמלו על הכנת הקישוטים... כך שביחס לסוכה אחרת בסביבתנו הקרובה היתה היפההה מכולן, ובאו האושפיזין המכובדים שנהנו ממגוון בשרים במעשנה ומהמנגלי פחמים, סלטים ממיטב תוצרת חקלאי הארץ...כשמעל הכל כמובן בשר הטלה מתוצרת הבית...
ונחתנו משמחת תורה 23 לשמחת תורה 26, כשב"ה למדנו כעם את הלקח באופן האכזרי ממה שניתן היה לחלום לפני אותו יום שמחה.
אני לא חושבת לרגע שהשונאים בתוכנו פסקו לישנוא... אבל מה שבטוח הם למדו להכניס את שנאתם פנימה. שנאה לשם שנאה ושנאה שלא לשם שנאה איננה להיט כלל ב26, וטוב שכך.
אז מכאן נברך את עצמנו להמשך השנה, שהגשמים ירדו בעיטם והעיקר עיקר שכל הילדים שלנו. האחים והאחיות שלנו ישובו בשלום לביתם...באהבה.

 

[חורזת באהבה]

ברוך השם שאנחנו ניצבים בזמן שלימדונו לתאר כ'אחרי החגים'...כל מה שדחינו אל הזמן הזה, הגיע זמן הפרעון.
כמידי שנה המרפסת האחורית שלנו, הפכה לסוכה גדולה וכשרה כמובן, הנכדות והנכדים שעמלו על הכנת הקישוטים... כך שביחס לסוכה אחרת בסביבתנו הקרובה היתה היפההה מכולן, ובאו האושפיזין המכובדים שנהנו ממגוון בשרים במעשנה ומהמנגלי פחמים, סלטים ממיטב תוצרת חקלאי הארץ...כשמעל הכל כמובן בשר הטלה מתוצרת הבית...
ונחתנו משמחת תורה 23 לשמחת תורה 26, כשב"ה למדנו כעם את הלקח באופן האכזרי ממה שניתן היה לחלום לפני אותו יום שמחה.
אני לא חושבת לרגע שהשונאים בתוכנו פסקו לישנוא... אבל מה שבטוח הם למדו להכניס את שנאתם פנימה. שנאה לשם שנאה ושנאה שלא לשם שנאה איננה להיט כלל ב26, וטוב שכך.
אז מכאן נברך את עצמנו להמשך השנה, שהגשמים ירדו בעיטם והעיקר עיקר שכל הילדים שלנו. האחים והאחיות שלנו ישובו בשלום לביתם...באהבה.

אמן.

 

[משתפרת1]

ברוך השם שאנחנו ניצבים בזמן שלימדונו לתאר כ'אחרי החגים'...כל מה שדחינו אל הזמן הזה, הגיע זמן הפרעון.
כמידי שנה המרפסת האחורית שלנו, הפכה לסוכה גדולה וכשרה כמובן, הנכדות והנכדים שעמלו על הכנת הקישוטים... כך שביחס לסוכה אחרת בסביבתנו הקרובה היתה היפההה מכולן, ובאו האושפיזין המכובדים שנהנו ממגוון בשרים במעשנה ומהמנגלי פחמים, סלטים ממיטב תוצרת חקלאי הארץ...כשמעל הכל כמובן בשר הטלה מתוצרת הבית...
ונחתנו משמחת תורה 23 לשמחת תורה 26, כשב"ה למדנו כעם את הלקח באופן האכזרי ממה שניתן היה לחלום לפני אותו יום שמחה.
אני לא חושבת לרגע שהשונאים בתוכנו פסקו לישנוא... אבל מה שבטוח הם למדו להכניס את שנאתם פנימה. שנאה לשם שנאה ושנאה שלא לשם שנאה איננה להיט כלל ב26, וטוב שכך.
אז מכאן נברך את עצמנו להמשך השנה, שהגשמים ירדו בעיטם והעיקר עיקר שכל הילדים שלנו. האחים והאחיות שלנו ישובו בשלום לביתם...באהבה.

סוכות... זמן קשה... זמן בו כולנו נלחמים עם השדים שנשתלו בתוכנו מאז סוכות 23...
אנחנו חילונים. עם זאת כל זמן שהילדים היו צעירים היינו מקימים סוכה. הזדהות עם סימן לאירוע בהיסטוריה של העם שלנו. כשהבת גדלה- קנתה סוכה מאלה שקל להרכיב והמשכנו להקים ולקשט מדי שנה. בשנים האחרונות אפילו הנכדים גדלו וכבר כמה שנים לא הקמנו סוכה. גם לא בסוכות הארור של 23.
ואז הגיע יום האסון ב"שמחת" תורה. התעוררנו עם האזעקות. הבן הוכנס לכוננות. ב- 10:43 יצא צו 8 לחפ"ק. ב-11 בין האזעקות, מחסומי המשטרה, עמודי העשן מהפגיעות בסביבה, כבר הייתי איתו בדרך לבסיס כשאני מרגישה כאילו אני הולכת להקריב אותו. במובן מסויים זה אכן קרה, כי הוא חזר אחר. ב-2 הם עברו את מוצב נחל עוז שכבר היה שרוף, חילצו בפגה, חילצו בחץ שחור, נכנסו לישובים בהם נחשף לסוכות טבולות בדם שלא יהיה איש לפרק אותן בתום החג.
בסוכות 24 עדיין לא דיבר על מה שעבר, אך ביקש ששוב נקים סוכה ונקשט. הקמנו, קישטנו, תלינו את דגל ישראל ודגל החטיבה שלו. כשפירקנו אחרי החג דיבר ואמר שרצה סוכה לכבוד אלה שלא יכלו לפרק את סוכתם שנה קודם.
השנה- הוא עצמו קנה מחבר לצוות המילואים סוכה להרכבה, גדולה פי 2 מזו הרעועה ששימשה אותנו שנים רבות. ברור שארוחות החג היו בה.
מחכה ביחד איתך לגשמי ברכה ולשלום ושלווה בנפשם של כל ילדינו.

 

[ריקי זו אני]

מבחינה דתית אנחנו נמצאים בסוג של מסע, שלא החל היום ולא יסתיים עימנו כנראה...
אבל כמי שמאמינה שאנחנו בנויים שכבות שכבות, אזי כל השכבות התחתונות שלי, הבסיס, מאימי ז"ל, היהודיה שאין בה כלום ושום דבר בגלות השכונות הכי עניות בטריפולי שבלוב. כ"כ אין ולא כלום שלא רצו להעלותם ארצה בפרוץ המדינה.
ינקתי משד אימי את יהדותה, יהדות בת 3,500 שנה, את תרבותה ואת אהבת.
ויהדותה ותרבותה הם השבת, חגי ישראל על המסורת ומסורת המאכלים, כשרות ואהבת האדם. כל אלה בבסיס שלי, שקבל את השינויים לטוב ולרע.
אני כיום, תרבותית ודתית יהודיה, שלמדה והכירה את התרבות והמינהגים האחרים, אבל בדגש על הבסיס שלי... שינקתי.
אימי ז"ל למדה כאשת איש עניה מרודה את מה שלימדה אותה אימה שלמדה מאימה...
א. לאסוף מזון מפחי האשפה דלי האשפה...
ב. מה שלו שלך, לא שלך, ואם זה לא שלך את לא מסתתכלת על זה.
בשיחת סוכה שאלתי את אחיותי מה הן "סילקו' מהמכולת של העירקי במקום בו נולדנו... והן בהכי טבעיות אמרו לי שאין להן שום זכרון כזה.
בטח.
אימא כמו מפקד צבאי ביציאה לפעילות תדרכה אותנו... - זה היה קדוש עבורה.
הבאתי לעולם ארבעה ילדים מגבר אשכנזי, מבית חילוני לגמרי שהוריו ציוו עליו בצאוותם לידאוג להם לקבורה יהודית מלאה. עם רב ועם תפילות ופרק תהילים...
ולתוך התרבות נזו ביתנו הבכורה חוזרת בתשובה ממש. ואני בהלם מנסה להאבק... והוא? הוא זורם. היינו כבר פרודים...
כיום? אני הכי הכי מחוברת אליה... היא הבת הבכורה שלי... אמא לנכדים הכי הכי מדהימים שלי, וכשאנחנו רוצות להתפרע... נעשה זאת תמיד תמיד ביחד...