וקיימת אגדה נוספת על הכלנית....
וגם היא אגדה יוונית אמנם ארוכה מעט....אבל קסומה לי. כלנית הפרח שבא מאהבה. המעשה ארע לפני שנים רבות רבות ביוון העתיקה.זפיר,אל הרוח המערבית,היה נשוי לאשתו כלוריס,אלת הפרחים.חיים טובים ונעימים היו לזוג השמימי:הם נהגו לטייל יחדיו בשדות,בעמקים ובהרים.כלוריס פתחה את גביע הפרחים,וזפיר היה משיב עליהם רוח מערבית קרירה.אהב זפיר את כלוריס אשתו וכלוריס אהבה את זפיר אהבה עזה. יום אחד יצא זפיר לשוטט בעמק.הרוח המערבית הכתה גלים זעירים על פני האגם והניעה בלחש את הסוף. לפתע עצר זפיר בתדהמה.הרוח המערבית אף היא חדלה מלנשוב.מתוך סבך הסוף יצאה נימפה,בת אלים יפיפייה.למראה היופי שכח זפיר את אשתו כלוריס,וליבו נלא אהבה לנימפה. בלב רוטט ובקול רועד הציג את עצמו:שמי זפיר אל הרוח המערבית ומה שמך יפה שלי? קוראים לי אנמון...אמרה הנימפה כשליבה מפרפר בקרבה.אהב זפיר את אנמון ואנמון את זפיר. נטל זפיר את אנמון היפה על כנפיו ויחדיו שוטטו בהרים. כאשר נודע לכלוריס דבר אהבתו של בעלה-רתח ליבה וזעם נורא מלא אותו.קנאה לזפיר ושנאה רבה חשה לאנמון. יצאה להרים ועקבה אחריהם.....אנמון ירדה לרחוץ באגם וזפיר נרדם.כלוריס קראה בקול נעים לאנמון"בואי יפתי ואביאך לשדה פרחים היפים בתבל,שם תוכלי להכין לאהובך זר נפלא וריחני........" יצאה אנמון מהמים והלכה בעקבות כלוריס.כאשר התרחקו מעט...התנפלה כלוריס על אנמון והרגה אותה. התעורר זפיר ורץ לחפש אחר אהובתו.הוא מצא את גופת אהובתו מוטלת בין הפרחים. זעק זפיר זעקת כאב ועף אל אפרודיטי אלת האהבה. אנא אפרודיטי החזירי אלי את אנמון אהובתי!.החזירי לחיים את אנמון היפה.! לא אוכל להחזירה לחיים ...אך בשל אהבהתכם העזה אנסה..... היה זפיר עצוב וקודר,והרוח המערבית הביאה ענים שחורים.ירד הגשם והרוה את האדמה,והנה חזרה אנמון מעולם המתים ופרחה בפרחים אדומים ולוהטים. במשך כל חודשי החורף פרחו פרחי אנמון,ובבוא האביב יבשו ומתו. וכך קורה מדי שנה-לאחר רדת הגשמים חוזרת אנמון מעולם המתים אל עולם החיים ופורחת ביפיה הנפלא. ובעברית קוראים לפרח האנמון כלנית.....על שיפה היא כמו כלה.
