בוקר טוב מהצפון

[שרוני68]

הרגת אותי עם החילזון

 

[יחפהבפארק]

גם לי יוצא לפעמים לראות אותו בעל כרחי אבל הכי הרבה אני נתקעת על ארתור

 

[יחפהבפארק]

וזה בדיוק מה שגיליתי עכשיו

 

[רגע רק רגע]

הייתה תקופה שהייתי מפנה לי את חצי שעת אחר הצהרים 16:30-17:00 כדי לראות את הספוג הצהוב ב-MTV.
כל-כך הזדהתי עם קמצנותו של MR KRABS (אילנה מהשיחים, זה בשבילך

)

 

[בני הספל]

בשבילי רק תומס הקטר.

ממתי שהייתי ילד ועד היום כשאני סבא...

 

[wish2]

ח ח ח

מה זו סדרה שרצה שנים בני?

גם אחיין שלי אוהב אותה.

 

[בני הספל]

בספר (באנגלית) משנת 1946

וההורים שלי קנו לי בקביעות

 

[מוטי חוף מציצים]

מסתבר שהלקה הזאת חיה נושמת ובועטת

לפני כמה ימין דפקו אחלה הופעה בראשון
http://www.youtube.com/watch?v=GeiMDJDcA3E

 

[מוטי חוף מציצים]

חזקקקקקקקקק

http://www.youtube.com/watch?v=-PY5m1qxYcw

 

[מוטי חוף מציצים]

הדרן

http://www.youtube.com/watch?v=zSU08WXzDTU

 

[יחפהבפארק]

זה השיר הכי יפה שלהם

מישהו שאהב אותי פעם, הקדיש לי את השיר הזה...

 

[יחפהבפארק]

אני מוכרחה להמליץ לכם על סרט

שראיתי עכשיו...
"חצות בפריז" של וודי אלן. איזה סרט מקסים שהשאיר אותי מאוהבת הן בפריז והן בוודי אלן.
סוף סוף ראיתי סרט שנהניתי בו מכל רגע ורגע. הגלישה הזאת לנוסטלגיה, הבריחה מהמציאות, האידיאליזציה שאנחנו עושים לתקופות אחרות, ואז כשניתנת לנו האפשרות לחזור 100 שנים אחורנית ולהיפגש עם מושא הערצתנו, אנחנו מגלים שהם עצמם גאונים ככל שיהיו מתגעגעים למאה ה-19 ואלה מהמאה ה-19 מתגעגעים לתקופת הרנסנס וכן הלאה וכן הלאה... וכך גיבורינו חוזר למציאות של -2010 ומתאהב במישהי משנות האלפיים כי צריך ליהנות מכאן ועכשיו ולא להישאב בחלומות על תקופות אחרות... פשוט נפלא. וודי אלן במיטבו, גם אם הביקורות המקצועיות אולי לא יסכימו איתי, אבל ככה אני אוהבת אותו.

http://www.youtube.com/watch?v=LnZsUTJE-LU

 

[hericane]

לגמרי, סרט מקסים

יש לו איזה סרט, ממזמן, אני חושבת שקראו לו "אבק כוכבים" - סרט שקטלו אותו.
אבל יש בו תמונה אחת. הוא מצלם שם את אחת הגיבורות של הסרט יושבת על כסא ומסתכלת לתוך המצלמה, ולא אומרת כלום.
במשך שלוש דקות
והתמונה הזה, נשארת איתי תמיד

 

[יחפהבפארק]

זאת הגדולה שלו

תמיד בכל סרט שלו תהיה איזו תמונה שלא יוצאת לך מהראש. אני זוכרת את 'ימי הרדיו' את התמונה של האבא שאוזניו צמודות לרדיו והוא מחפש תחנה שאפשר לשמוע בה משהו, וזה בדיוק מזכיר לי את אבא שלי יושב ליד הרדיו הראשון שקנינו (פאלאס) ומחפש במשך שעות בסבלנות אין קץ איזושהי תחנה שבה הוא יוכל לשמוע משהו ללא רעשים...
היה לו סרט אחד שאני לא זוכרת את שמו, אבל התמונה של סבתא שלו בשמיים... אין אין פשוט גאון.

 

[רגע רק רגע]

טוב... דורה זה קצת מוגזם.

אני מת על סרטי אנימציה.
מי שרוצה לראות הוכחה לזה, יכול להציץ בתמונה שלי ובחתימה. מת על "הבחור"

רק לפני כמה ימים ראיתי את קונג פו פנדה 1, 2 בפעם המי יודע כמה.

 

[יחפהבפארק]

וואו קונג פו פנדה

ראיתי את 1 בקולנוע לפני שנה או שנתיים אני כבר לא זוכרת... לקחתי את הקטנים ליום כיף בקניון עם סרט וחשבתי שאני הולכת לסבול משהו קרוב לשעתיים, ופתאום מה זה נהניתי

אפילו הקטנים לא הבינו איך זה שאני נהנית מסרט שאמור להיות אך ורק בשבילם ולא בשביל "גדולים" כמוני

משהו דומה קרה לי כשלקחתי אותם לפני שנה לראות את הדרדסים1 בקולנע ומצאתי את עצמי אשכרה נסחפת לתוך לולאה

מסוג הסרטים שלמשך שעה וחצי אני שוכחת מי אני ומה אני ומשלימה לי חסכים מילדותי

הקטנים היו בקונג פו פנדה2 אבל הפעם הם צפו בו לבד כשאני ואימא שלהם הסתובבנו בקניון ובזבזנו כסף

 

[שרוני68]

הייתי בקיץ בדרדסים 2. אל תשאל איזה מתח.

הלכתי למות. הייתי בטוחה שזהו. גרגמל תפס את דרדסית לתמיד.
הוא כל פעם משתדרג והופך להיות יותר ויותר חזק. איזה פחד!!!
אבל סוף טוב, הכל טוב. היא חזרה בשלום. אנחת רווחה.

 

[לי בא]

חחחח

אני חובבת סרטי אנימציה,
לצערי מאז שיש לי ילדים וצופה במדובבים,
הסרטים הללו משמשים יופי של מקום להשלמת שעות שינה.

 

[אתי 104]

שבת שלום

הסיפור שלך מוכר לי מחברה טובה שלי, אני עדיין לא שם. אבל זה מגיע לכולם בסוף. אני חושבת
שצריך לשמוח כל דקה, זה עובר והזאטוטים גדלים .
הייתי עכשיו בחג אצל אימא שלי לה יש נין אחד בן שנה שהתחיל ללכת השבוע, כולם סביב המסמר
הקטן והחמוד. והבלגן בשיאו כמובן. למרות שאצל אימא שלי כבר מזמן אין ילדים או נכדים קטנים
שעושים כמובן בלגן. אבל השמחה גדולה.
אני מאמינה שגם את שמחה שהם באים, אבל שמחה יותר שהם עוזבים ואת חוזרת לשקט
שלך. טוב לענייני החגים שנגמרו בצער, חבל מאוד היה בסך הכול כייף, חופשה ארוכה.
מפגש עם האחיינים שלי ובני הזוג שלהם, סיפורים יפים אוכל טוב ומיוחד מבית אימא .

בקיצור אני ממש לא סבלתי. ואז ביום ראשון חוזרים שגרה.
השבוע נסעתי עם ביתי היקרה, לקיבוץ בו היא אמורה לגור בשלוש השנים הקרובות.
קיבלנו את המפתח ,

וכשנכנסו לדירה החמודה חשכו עיניי איך החברה הצעירים מזניחים
את המגורים, כזה לכלוך לא ראיתי המון זמן. נקנו את הדירה במשך 4 שעות פשוט זוועה.
והעיקר שיהיה לנו שנה טובה ומתוקה והמון בריאות ואושר והצלחה .

 

[יחפהבפארק]

שבת שלום אתי

אני מאחלת לך להיות שם בקרוב. אין אושר גדול מזה. בסך הכל, אני מחכה לבואם בכיליון עיניים. כל כך התרגלתי לנוכחותם עד כי יום אחד בלעדיהם ואני חשה חרדת נטישה

אין כמו צחוק וצהלת ילדים כדי להרגיש חיים. נכון שזה מעייף ומתיש לפעמים, אבל כמו שאני מכירה את עצמי, אם הם יוצאים לנופש שבוע ימים, אני מטפסת על הקירות. לכן, כשאני נשארת לפעמים לבדי, השקט מאוד נעים לי עד שנמאס. האיש שלי עבד מאוד מאוד קשה בחודש הזה בגלל ראש השנה. בערב סוכות הוא יצא לחופש עד יום ראשון. תאמיני לי, הוא כל כך חיכה לחופש הזה, והנה עכשיו הוא כבר מחפש את הזנב של עצמו. הוא כבר בלתי נסבל ושנינו מחכים שיחזור כבר לעבודה הברוכה

ככה זה.
ולגבי הצעירים, אני עדיין זוכרת את הדירה של הבן שלי בבאר שבע שיכון ד' כאשר היה קומונר בטרם התגייס לנח"ל. הוא דווקא מסודר ונקי, אבל שני השותפים שלו, בת ובן שהפכו את כל הבית למשהו שקשה להגדיר. משהו כמו דיר. ככה זה. אני מאחלת לה המון הצלחה ושתצליח להחזיק את הדירה במצב סביר