בוקר טוב יום א'

[מאקי]

דרך צלחה....

 

[מאקי]

צהרים טובים לכולכם...

אצלנו חיילת אחת נסעה (מדוגמת לטובת המשטרה הצבאית) וחיל אחד.. עושה דרכו מהדרום לגולן... רק שאם הייתי יודעת איפה לעמוד בדרך.. הייתי זורקת אורז.. חחחחחחחחחח אז יוד בדרך לרמה. ואני מאוד מקווה שיעצרו ויתנו להם לפחות לאכול נורמלי. לגבי מחר בערב... הרבה צללים גרים איתנו.. שבוע מאוד טעון.. שבוע שבסופו יש לתינוק שלי יומולדת 28.4... באותו הבקר נסענו לבית החולים התאומים הביאו אותי עם אבאשלהם והמשיכו לבית הספר... בקשתי שיביא לי לאחכ ספר... את רשימת שינדלר.. היה ויכוח אם זה בסדר או לא (את הסרט לא הסכים לקחת אותי בשל ההריון).. ובסוף אבאא שלהם נאות. בערב.. בלילה פתחתי את הספר.. במקרה באחד העמודים.. ושם היה כתוב..."אוסקר שינדלר נולד ב 28.4..."......... יותר מזה בשביל סגירת המעגל ובשאותו היום שאלף נולד.. גם מלאו 9 חודשים לפטירת סבתי .. שסיפור חייה היה סיפורה של סופי.. והיה זה י"ז באייר... ככה שהשבוע הקרוב מכיל אין ספור תאריכים חשובים לי... הרבה חיוך ואהבה.. לכולנו. ממני.

 

[סמדר בנ]

אלף.....??

האם קראת לו "אוסקר"?... וסיפורה של סופי? את מתכוונת ל"בחירתה של סופי"? החיילת שלי נולדה ביום השואה - למרות שאנשים אמרו "איזה יום זה ללדת?" בעיני זה מאוד סימבולי - שכל כך הרבה מבני משפחתי נרצחו בשואה ואני יולדת ילדה, במדינת ישראל ביום השואה.

 

[מאקי]

שמו איינו אוסקר

שמו איל ביוד אחת כוח עוז ואומץ.. ועוד פרושים... והוא נולד בערב ל"ג בעומר. וסיפורה של סופי.. כי קשה לי להגות... סבתא שלי היגיעה לאשוויץ.. ומנגלה.. במילותיו.. את אישה יפה קחי לך אחד איתך... התיר לה לקחת ילד אחד איתה... והילד הזה הוא אמא שלי. ואני מבינה אותך... האמיני לי כמה... ואני קרויה על שם סבי ואחותי על שם סבתי הסבים מצד אבי שמעולם לא היכרנו... ו... החיים יפים.. האמיני לי..

 

[אמשל מילואימניק טחון]

אכן שבוע קשה ומורכב מבחינה נפשית

אני בת הדור השני, להורים ניצולי שואה, שאיבדו חלק ניכר ממשפחותיהם שם... אני קוראת לימים האלה, שלפני יום הזכרון לשואה ועד אחרי יום הזכרון לחללי צה"ל - הימים הנוראים. בשבילי הימים הם נוראים ממש. לא שאני זקוקה ל"תזכורת" הזאת של יום שואה. אני חיה ונושמת את הנושא הזה כמעט יום יום. החל מהאלבום של ה"אין תמונות", עבור בכך שתמיד בעצם אני הייתי אמא לאמא שלי ולא להיפך, ועד לימים אלה - כשהדור הראשון, דור הענקים, הולך ופוחת במספר, ואני נעשית מודעת לעובדה שבין אם ארצה ובין אם לאו - לפיד הזכרון עובר אלי עכשיו. אלי כמשל, כמובן. הכוונה לדור שלי. אסור שנשכח, אסור שניתן להשכיח!!! מציעה לכולכם לקרוא בפורום בתפוז: "שואה דור שני ושלישי - קבוצת תמיכה". קחו לכם פנאי פיזי ורגשי, עלעלו בדפי הפורום, חשוב מאד שתכנסו למאמרים. יש שם יצירות של חברי הפורום, שאי אפשר לתארן במלים. פשוט צריך לקרוא.גם השירשורים בדף הנוכחי, למשל - די מצמררים. על כותבת בשם "הבת של" - שנולדה לה נכדה ראשונה, והיא זוכה כמובן לברכות מכל חלקי הבית, ותשובתה: "תודה לכל המברכים, מסבתא שמעולם לא היתה נכדה"....

מנצלת הודעה זו גם כדי להסביר כי בימים הקרובים, אני אהיה הרבה יותר "שם". לא יכולה אחרת.... לכל המעוניינים: קישור לפורום דור שני בתפוז.

 

[סמדר בנ]

נכנסתי להציץ

גם אני התרגשתי מהסבתא שלא היתה נכדה... גם אלי נושא השואה מאוד קרוב, רוב משפחתה של אמי הוכחדה בפולין. עד היום קשה לי לדמיין כיצד התרחשה זוועה כזו. אחי ואני עוסקים בתיעוד המשפחה שלנו (יש לנו אפילו אתר ברשת). גילינו כל מיני דברים שלא ידענו כמו למשל כיצד סבא שלנו נרצח, ודוד שלנו ועוד. אני נושאת עימי צער רב על שכשהייתי נערה לא ידעתי לשאול את סבתי ז"ל את השאלות הנכונות ולתעד יותר. עם השנים בניתי לי ספריה בבית בנושא, בעלי חושב שזה קצת מקברי, אני חושבת שאסור לשכוח.

 

[sim26]

אולי תשתפי אותנו באתר שלך

הבכור שלי התגייס ביום השואה לפני 3 שנים לחיל חינוך (גם השנה מתגייסים באותו תאריך) ויום שלישי בבוקר הוא יחזור לבקום להשתחרר רשמית ולקבל טפסים למילואים. כשיגיע הוא יעזור לנינים+ שלו בחינוך לעבור את היום יותר בקלות. יש לו נינים+ בחינוך ונינים בקרבי....

 

[sim26]

אני מציעה גם

פורום שואה - הנצחה ותיעוד. שני הפורומים מדהימים.

 

[KOOPER10]

גם אני דור שני לשואה

ודי מבולבלת מזה. אצלנו בבית לא דיברו על השואה אבל היא תמיד היתה שם.אבא ניצול אאשויץ[הוא היה בן 16] לא דיבר על כך ואנחנו שאבנו פרורי מידע כל פעם.בזמן האחרון הוא מספר קצת לנכדים.בנוסף הוא עבר טראומה בנושא כשבשנות השישים הוא כתב ספר על מה שהיה שם וההוצאה לאור לא האמינה לזכרונותין[שגם הגרמנים עזרו לו לשרוד]כך שהוא נאטם בנושא רק דמעותיו עדות לכאב שכנראה לא יחלוף. ואני מפחדת לגעת כדי לא להחמיר את הכאב.