תתפלאי אבל
הכל בראש שלנו. כשהכל נגמר לא הסכמתי לקבל את העובדה הזאת. הייתי מקשיבה לשירים ומתענה... עד שפתאום הבנתי שהכל תלוי בי. אם אפסיק לקוות שהוא יחזור בו, אם אפסיק לרצות לגעת בו שוב, אם אפסיק לדמיין אותו ואת הפגישות, אם אחליט שזהו. זה מה שיקרה. וכך באמת היה. העסקתי את עצמי בדברים אחרים כדי להפסיק לחשוב עליו. וכשבכל זאת הוא קפץ לביקור בלב, הייתי מפעילה את הראש, ומסלקת אותו. וזה עוזר. הזמן עושה את שלו. הזמן, והראש שלך. ההבנה שמגיע לך יותר, וההחלטה לגרום לזה להפסיק לכאוב. להיות חופשיה שוב