איזה הודעה קוטרית הבאתי ../images/Emo5.gif
טוב לא משנה... עשיתי הפסקה כי די נמאס לי.. אני בטח כותבת לעצמי כי כולכם מטיילים לכם. אז שתחזור יחכה לכם עדכון ממני, על החידוש קשר עם אבא שלי. אז ככה- לא הולך הכי טוב. אבל בסדר, מי אמר שזה יהיה קל? קצת איבדתי את המוטיבציה, הכוח והסבלנות. נפגשתי פעמיים, בפעם הראשונה- שנינו, ועוד פעם אחת, עם אח שלי. מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, אני לא זוכרת מתי זה היה, לפני שבועיים-שלושה, לא דיברתי איתו. הוא דווקא, כן התקשר, השאיר הודעות, ושלח הרבה SNS. ומשום מה, לא עניתי לו כשהוא צלצל, שמעתי את ההודעות שלו ומחקתי בלי לחזור, וגם לאמאסאמים לא עניתי. ואני לא יודעת למה... לא היה לי כוח, לא התחשק לי. רציתי להתקשר אבל משו עוצר בעדי. כאילו אני חייבת משהו, כאילו זה "חובה", נטל. כאילו לא אני זו שעשתה את כל המאמצים האלו כדי לחדש איתו את הקשר ולגשר על הכעסים והמתחים. היום אח שלי שאל אותי למה אני מתעלמת מאבא ולא מדברת איתו. הוא סיפר לי שאבא שאל אותו כמה פעמים מה קורה איתי. מוזר לי שאנחנו מדברים כל יום/יומיים/שבוע. לא מצב מוכר לי. אולי ויתרתי והרמתי ידיים מהר מדי. אולי אני לא עונה לו כי אני מנסה לבחון אותו? לראות מה יקרה אם אני לא יתקשר ולא יענה, כמה הוא יתאמץ ומה הוא יעשה בקשר לזה, לראות אם זה חשוב לו. אולי כדי ל"הפיל" עליו קצת אחריות, להגיד שאני את שלי עשיתי, התאמצתי, לקחתי אחריות ועשיתי את הצעדים האלו, עכשיו תתאמץ גם אתה קצת. אולי עכשיו אחרי שעשינו את הצעד הראשון ועכשיו צריך לעבוד לבנות ולהמשיך אני חוששת להמשיך הלאה ולבנות איתו שוב משהו באמת משמעותי, מן מנגנון הגנה שכזה, לא להפגע שוב. ואולי בגלל שאני רואה עכשיו כמה הפערים ביננו הם גדולים, אין לי מושג איך להתייחס לקשר הזה ואליו בכלל. הוא לא אבא, זה לא קשר נורמטיבי של אב וילד, הוא לא דמות סמכותית, דמות הורית, אין לו שום מילה. הוא לא יודע דבר וחצי דבר עלי. הוא לא חי איתנו ביומיום, הוא לא מעורב בשום פרט ובשום תחום בחיי. הוא לא יודע הרבה דברים. הוא יותר כמו... דוד? אבא - חבר. אחת לפרק זמן מסויים קובעים פגישה, מפנים זמן, מתנתקים מהחיים הרגילים ויושבים לאכול במסעדה. כאילו יש פרק ארוך, חור שחור, שקשה לגשר עליו. ואולי ואולי ואולי... סתם תאוריות שרצו אצלי בתאים האפורים בזמן האחרון כשניסיתי לחשוב למה לעזאזל אני מחבלת בקשר, לא נותנת לזה להתקדם, לא עונה לו,לא נפגשת איתו, נעלמת לו - דווקא בזמן שהוא כן רוצה ומנסה. לא חשבתי שיצוץ איזה שדון ובין רגע הכל יהיה יפה וטוב. זה לא יקרה ביום אחד וגם לא בחודש. אני לא מתלוננת, הרי עד לפני חודש-חודש וחצי היה ביננו נתק מוחלט וזו אני שרציתי לחדש את הקשר. נכון שגם נתיב כלשהו של קשר זה טוב. אבל צריך סבלנות ורצון, ונראה לי שקצת איבדתי אותם בדרך.