בופור ../images/Emo141.gif
סרטו של יוסף סידר, לפי תסריט של רון לשם, ע"פ ספרו של האחרון "אם יש גן עדן". ביציאה מן הסרט אני מתנדנד בין התפעמות מן ההישג האמנותי הכביר לבין תחושת ניכור כלפי סוג האמנות הזה. כי בתחושה שלי, אין מספיק סיפור מאחורי הסרט הזה. אומרים על הסרט הזה שהוא נורא מרגש, ולא אכחש, גם אני בכיתי כששפיץ ניגן ושר, אבל בתחושה שלי, זה עדיין סרט אינטלקטואלי במסורת של אנטוניוני וגודאר, וסרטים כאלה אני לא כל כך אוהב. אני בעד תיחכום, אני בעד מורכבות, אני בעד אמירה נוקבת, אבל כל זה רק על בסיס של סיפור חזק וטוב, כמו זה שהיה ליוסף סידר בסרטו "מדורת השבט" (את "ההסדר" לא ראיתי עדיין). קיראו לי שמרן אם אתם רוצים, אבל אני מצפה מסרט באורך מלא שיספר סיפור. שיציג דמויות עסיסיות, כאלה שאפשר להזדהות איתן ולא רק לרחם עליהן או להתבייש להביט להן בעיניים. חשבתי שאולי פספסתי משהו, אז הלכתי לקרוא את הביקורות. כולן מהללות את הבימוי, את העיצוב, את הצילום, את המשחק, את המוסיקה. הכל נכון, בחיי. שתי הטענות היחידות שמצאתי נגד הסרט בכלל לא קשורות לסרט: האחת, שהוא אינו פוליטי דיו, השניה, שעומדת בסתירה משעשעת לראשונה, על כך שנבחרו לתפקידים הראשיים שחקנים שהשתמטו מגיוס. אלה טענות תקפות, רק שנדמה לי שכבר נאמר הכל בעניינן ואין מה להוסיף. ועדיין, זה סרט שכדאי לראות, ודווקא על מסך גדול. בגלל הבימוי, בגלל העיצוב, בגלל הצילום, בגלל המשחק, בגלל המוסיקה.
סרטו של יוסף סידר, לפי תסריט של רון לשם, ע"פ ספרו של האחרון "אם יש גן עדן". ביציאה מן הסרט אני מתנדנד בין התפעמות מן ההישג האמנותי הכביר לבין תחושת ניכור כלפי סוג האמנות הזה. כי בתחושה שלי, אין מספיק סיפור מאחורי הסרט הזה. אומרים על הסרט הזה שהוא נורא מרגש, ולא אכחש, גם אני בכיתי כששפיץ ניגן ושר, אבל בתחושה שלי, זה עדיין סרט אינטלקטואלי במסורת של אנטוניוני וגודאר, וסרטים כאלה אני לא כל כך אוהב. אני בעד תיחכום, אני בעד מורכבות, אני בעד אמירה נוקבת, אבל כל זה רק על בסיס של סיפור חזק וטוב, כמו זה שהיה ליוסף סידר בסרטו "מדורת השבט" (את "ההסדר" לא ראיתי עדיין). קיראו לי שמרן אם אתם רוצים, אבל אני מצפה מסרט באורך מלא שיספר סיפור. שיציג דמויות עסיסיות, כאלה שאפשר להזדהות איתן ולא רק לרחם עליהן או להתבייש להביט להן בעיניים. חשבתי שאולי פספסתי משהו, אז הלכתי לקרוא את הביקורות. כולן מהללות את הבימוי, את העיצוב, את הצילום, את המשחק, את המוסיקה. הכל נכון, בחיי. שתי הטענות היחידות שמצאתי נגד הסרט בכלל לא קשורות לסרט: האחת, שהוא אינו פוליטי דיו, השניה, שעומדת בסתירה משעשעת לראשונה, על כך שנבחרו לתפקידים הראשיים שחקנים שהשתמטו מגיוס. אלה טענות תקפות, רק שנדמה לי שכבר נאמר הכל בעניינן ואין מה להוסיף. ועדיין, זה סרט שכדאי לראות, ודווקא על מסך גדול. בגלל הבימוי, בגלל העיצוב, בגלל הצילום, בגלל המשחק, בגלל המוסיקה.