בופור

בופור ../images/Emo141.gif

סרטו של יוסף סידר, לפי תסריט של רון לשם, ע"פ ספרו של האחרון "אם יש גן עדן". ביציאה מן הסרט אני מתנדנד בין התפעמות מן ההישג האמנותי הכביר לבין תחושת ניכור כלפי סוג האמנות הזה. כי בתחושה שלי, אין מספיק סיפור מאחורי הסרט הזה. אומרים על הסרט הזה שהוא נורא מרגש, ולא אכחש, גם אני בכיתי כששפיץ ניגן ושר, אבל בתחושה שלי, זה עדיין סרט אינטלקטואלי במסורת של אנטוניוני וגודאר, וסרטים כאלה אני לא כל כך אוהב. אני בעד תיחכום, אני בעד מורכבות, אני בעד אמירה נוקבת, אבל כל זה רק על בסיס של סיפור חזק וטוב, כמו זה שהיה ליוסף סידר בסרטו "מדורת השבט" (את "ההסדר" לא ראיתי עדיין). קיראו לי שמרן אם אתם רוצים, אבל אני מצפה מסרט באורך מלא שיספר סיפור. שיציג דמויות עסיסיות, כאלה שאפשר להזדהות איתן ולא רק לרחם עליהן או להתבייש להביט להן בעיניים. חשבתי שאולי פספסתי משהו, אז הלכתי לקרוא את הביקורות. כולן מהללות את הבימוי, את העיצוב, את הצילום, את המשחק, את המוסיקה. הכל נכון, בחיי. שתי הטענות היחידות שמצאתי נגד הסרט בכלל לא קשורות לסרט: האחת, שהוא אינו פוליטי דיו, השניה, שעומדת בסתירה משעשעת לראשונה, על כך שנבחרו לתפקידים הראשיים שחקנים שהשתמטו מגיוס. אלה טענות תקפות, רק שנדמה לי שכבר נאמר הכל בעניינן ואין מה להוסיף. ועדיין, זה סרט שכדאי לראות, ודווקא על מסך גדול. בגלל הבימוי, בגלל העיצוב, בגלל הצילום, בגלל המשחק, בגלל המוסיקה.
 
אין ספק שנלך לראותו

גם סרטיו הקודמים של סידר - מדורת השבט והראשון ששמו זרח מפרחוני, היו מצוינים
 
על יוסף סידר - בוויקיפדיה

ללא ספק - כל סרט שלו מהווה הצלחה אמנותית כבירה, וגם הצלחה קופתית (במונחי ארצנו הקטנטונת) יוסי (יוסף) סידר (נולד ב- 1968), במאי ותסריטאי ישראלי. במאי הסרטים ההסדר (2000), מדורת השבט (2004) ובופור (2007). יוסף סידר נולד בניו יורק בשנת 1968 ועלה ארצה עם משפחתו בגיל 6. גדל בשכונת בית וגן בירושלים, שכונה דתית-לאומית בורגנית ולמד בישיבה התיכונית נתיב מאיר, אשר נחשבה בזמנו לספינת הדגל של החינוך הציוני-דתי. במהלך לימודיו בישיבה התיכונית סולק מהישיבה עקב השתתפות בחוג קולנוע במוזיאון ישראל, אך בהתערבות אמו, מורה לדרמה, חזר לישיבה. סידר שירת בצבא בצנחנים. לאחר שיחרורו עבד כתאורן ומנהל במה באולפני "טלעד". במקביל למד לתואר ראשון בפילוסופיה ותולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים. חלק משכרו שולם לו על ידי טלעד בציוד להפקת סרט קצר ששמו "אורי ועליזה" שסידר כתב וביים. עם סיום לימודיו באוניברסיטה העברית נסע סידר ללמוד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, שם ביים סרט גמר באורך 16 דקות בשם "PSALMS". עם שובו לארץ הגיש סידר תקציר של עלילת סרטו הראשון, "ההסדר", לקרן לעידוד קולנוע שהעניקה לו דמי פיתוח. למרות היכרותו עם המגזר הדתי-לאומי, עבר סידר לגור במשך שנתיים בקרוואן בהתנחלות דולב שבשומרון לצורך כתיבת התסריט. "ההסדר" יצא בשנת 2000 בבימויו של סידר ובכיכובם של אקי אבני ואסי דיין. הסרט היה להצלחה גדולה, וזכה בשישה פרסי אופיר, ביניהם התסריט הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר. בשנת 2004 יצא סרטו השני של סידר, "מדורת השבט", בכיכובם של מיכאלה עשת, משה איבגי ואסי דיין. הסרט עוסק ברחל, אלמנה ואם לשתי בנות, שמנסה להתקבל לגרעין שמקים יישוב חדש בשומרון. הסרט עוסק בצורך של האם והבת הצעירה להשתלב בחברה. הסרט, שנתפס כביקורת על המגזר הדתי-לאומי ועל "גוש אמונים", זכה לאהבת הקהל והמבקרים וגרף חמישה פרסי אופיר, ביניהם התסריט הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר. בשנת 2007 יצא סרטו השלישי של סידר, "בופור". הסרט מבוסס על ספרו של רון לשם, "אם יש גן עדן", שזכה בפרס ספיר לספרות ומספר את סיפורם של החיילים שאיישו את מוצב הבופור בלבנון בחודשיו האחרונים. בסרט מככבים אושרי כהן (ששיחק גם בסרטו הקודם של סידר, "מדורת השבט"), איתי טיראן, אלון אבוטבול ואחרים. עוד בטרם יצא הסרט להקרנות מסחריות, הוא זיכה את סידר בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין שנערך בפברואר 2007. יוסף סידר הוא הבכור מבין שישה אחים. אמו, ציפי, היא מורה לדרמה ומטפלת בפסיכודרמה, ואביו, חיים סידר, הוא חוקר גנטיקה וחתן פרס ישראל למדעי החיים. סידר נשוי לעיתונאית ורד קלנר ואב לבת ובן.
 
תודה על ההמלצה

כבר אמרתי בעבר שעל המלצותיך אני סומכת, ובעקבותיהן גם פועלת (או לפחות משתדלת) וטוב גם ללכת עם הידיעה של מה שאתה אומר כאן. אני מניחה שזה ישפר את הצפייה ואת הציפייה
 

מוגג

New member
נשמע מסקרן.

עוד לא ראיתי את הסרט אבל אני מתכונן לראותו. עם שני סרטיו הקודמים של סידר יש לי בעיה - יש עלילה ודמויות אבל אין כל מימד עומק. כלומר, אין כל (לי) חשק לראות את הסרט פעם נוספת. במקרה אתמול צפיתי בסרט נוסף שצולם באתר ההסרטה של "בופור" וגם הוא עוסק באופן לא מפתיע בחיילים ששירתו שם לפני הנסיגה מלבנון. זהו סרט תיעודי של נורית קידר שכולו בנוי ממונולוגים של חיילים המצולמים בתוך המוצב בתאורה אפלולית. בין לבין משובצים קטעי מחול שיצר אוהד נהרין בהשראת הסיפורים. מוזיקה עצבנית של אוהד פישוף מלווה את הסרט ותורמת לתחושה הקלסטרופובית. הדברים של החיילים חזקים וכואבים אבל קשה מאוד לצפות בסרט כזה שאורכו מעל שעה ואין בו כמעט קטעי "אקשן" (מדי פעם משולבים קטעי וידאו שצילמו החיילים עצמם במוצב), כך שהתוצאה בסופו של דבר מייגעת. והמסר? - "מלחמה זה דבר גרוע. אפשר להיפצע או להיהרג". שם הסרט "מבוזבזים". מזל שאחר כך צפינו ב"אדמה משוגעת". גם כאן מדובר בחוויה לא קלה אבל לפחות יש כאן עלילה זורמת ומשחק מרגש. גם השיחה עם הבמאי היתה נעימה ומלמדת.
 

מוגג

New member
כי האמת נמצאת מחוץ לסרט.

זו לא תובנה שיוצאת מהסרט. ואם לא היה מת אף אחד, זה כן היה מוצדק לשבת שם?
 
תן דוגמא לסרט עם מימד עומק ?

לטעמי, צפיה חוזרת בסרט היא כדאית כאשר השפה הקולנועית שלו עשירה ומעניינת. אותו הדבר לגבי ספרים.
 
לאיזה ספרים וסרטים אתם חוזרים?

צפיה חוזרת היא טובה אולי אבל בעידן המודרני, כאשר אנו מוקפים בכל כך הרבה סרטים חדשים, ספרים חדשים, ומידע חדש, אנחנו רצים לצבור חוויות חדשות וממעטים לחזור לספרים ולסרטים הישנים.
 

shellyland

New member
לא אני.

אני מעדיפה למחזר חוויות טובות, מאשר לצרוך את מלאי הזבל המציף אותנו לאחרונה.
 

מוגג

New member
נכון.

שפה קולנועית עשירה זה מימד עומק, למשל. אני אתן דוגמא מסרט פופולרי, לכאורה כמו "אוייב המדינה" (עם וויל סמית) שבמהותו הוא סרט אקשן אבל מעלה גם סוגיה פוליטית מוסרית ומשתמש במירב האמצעים הקולנועיים כדי להעצים את המשמעות. הסרט עוסק בעו"ד שבמקרה לגמרי הופך להיות קרבן של הממסד הבטחוני כי הוא מחזיק (בלא ידיעתו) בתיעוד של רצח. העירוב של החיים האישיים עם הסוגיה החברתית והתפירה היפה של העלילה שבה כל אירוע מקרי הופך להיות גורלי מוצאים חן בעיניי גם כשהסוף כבר ידוע. ב"מדורת השבט" סידר מתפזר כשהוא מנסה להכניס את הכל פנימה. הסרט מאבד מאמינותו כשהוא מתרחש לכאורה מנקודת מבטה של הנערה אבל בעצם במרכזו עומדת האמא. יש שם כמה סצינות מרגשות ומשחק מעולה של אבגי ומיכאלה עשת אבל זה סרט שבצפיה שניה בו מתגלים התפרים ולא רבדים חדשים. הבעיה העיקרית היא הטיפול הקולנועי באונס שנעשה בצורה בלתי מוסרית, לטעמי. הילדה/נערה מוצגת כמי ש"הרוויחה" מהחוויה הזאת ("החלטתי שיהיה טוב") וכולם יכולים לצאת לטיול מחבק בחיק הטבע .
 
לטעמי, המבע של סידר עשיר מאד../images/Emo141.gif

ב"בופור" זה בולט במיוחד, אבל גם ב"מדורת השבט" יש אלמנטים של מבע קולנועי, שמורגש כי הושקעה בהם חשיבה עמוקה ויצירתית. עברו שנתיים מאז צפיתי בסרט, ולא את כל הפרטים אני זוכר, אבל אני זוכר את התחושה ביציאה מהסרט, שמדובר בסרט עשוי היטב, לא במין תרגיל סטודנטיאלי בוסרי או במופע בידור מצולם (דוגמת "הלהקה", למשל). אני יכול לדון איתך על חורים בתסריט ועל מסרים בלתי מוסריים (ומיד אעשה זאת), אבל זה כבר לא יהיה דיון במבע הקולנועי. לדעתי, לא כל "מדורת השבט" מתרחש מנקודת מבטה של הבת הצעירה, ואני חושב כך משום שיש בו סצנות שהיא אינה נוכחת בהן (למשל, סצנות הדייטים של האם, הפגישה שלה עם הקבוצה המתכוננת לעלות על הקרקע). נכון שיש קטעים שקולה נשמע ב voice over, ואפשר לומר שהתסריטאי היה צריך להחליט אם יש פה מספר כל יודע או לא, אבל מדוע, בעצם ? מה הפסול בשתי נקודות מבט ? אני לא יצאתי מחובק לחיק הטבע למראה סצנת האונס, ואני לא חושב שמישהו יצא. המלים ("החלטתי שיהיה טוב") שהתסריט שם בפי הבת הצעירה עוררו בי בעיקר חמלה עליה, לא רק בגלל האונס אלא גם בגלל חוסר יכולתה לפענח את המציאות, חוסר יכולתה להבין מה קרה לה ולבקש עזרה, אם לא מהאם הנרקיסיסטית, אולי מאחותה הגדולה. ובצד החמלה, גם הערכה לכוחות הנפש שהנערה הזו חוננה בהם. לא כל מה שדמות בסרט אומרת מהווה ייצוג של השקפות היוצר.
 

meitush123

New member
מה ששמעתי על אדמה משוגעת

שבגלל זה לא כ"כ בא לי לראות אותו הוא שהעלילה פשוט מופרכת. אין אף אחד שהוא טוב, הכל גהנום. נשמע מאד לא מציאותי
 
מוגזמת קצת אולי אך לא מופרכת

הסיפור שם הוא אוטוביוגרפי במידה רבה. יוצאי קיבוצים בין חבריי וקרובי מפשחתי, בהחלט אישרו כי מה שנראה בסרט מתאר נאמנה חלקים מן המציאות הקיבוצית. ברור שבסרט יש התמקדות בעיקר בשלילה, אך זוהי טבעה של כל יצירת דרמה. כתבתי כאן ביקורת על הסרט ההוא, ואני ממליץ בהחלט לראותו (בווידאו?) עכשיו ניתן לומר שאני מותח ביקורת על התנועה הקיבוצית מבלי שהייתי חבר קיבוץ ומבלי שלמדתי כיאות את משנתו של האדמו"ר מאיר יערי זצ"ל האמת היא שלא פלא ש"דת הקיבוץ" נוצרה בין יהודים, כמעין תחליף לדת ישראל - דת עם הלכה, פוסקי הלכה, בתי כנסת, תפילות, טקסי "גיור" טקסי בר מצווה ושאר מרכיבים מקבילים...
 

eliUSA

New member
לא אהבתי

לא נראה לי אמין והוא משאיר טעם לא טוב לעומת זאת ראיתי "3 אמהות", שגם הוא לא ממש קומדיה קלילה, ונהניתי.
 
למעלה