בוא נניח ש..

[enigma69]

בוא נניח ש..

שהיו מעלים בארץ את המחזמר ´פאנטום האופרה´.את מי הייתם רוצים לראות בתור הפאנטום,ראול,וכריסטין.הבחירה שלי היא כזו:ששי קשת-הפאנטום,גיא זוארץ-ראול,רינת גבאי-כריסטין. לגבי ששי קשת,אני חושב שזה תפור עליו.

 

[40גבי]

רק לא דודו פישר!!!

 

[northenPurple]

ששי קשת

ששי הפך להיות כוכב מחזות זמר מקומי, ולמען האמת, בצדק. יש לו קול צלול ומדהים, הוא שחקן מעולה, ויש לו לוק של ריצ'ארד גיר בגירסה הלבנטינית. מעניין, אה?.. בכל אופן הוא חוזר עכשיו ל"צלילי המוזיקה" אחרי עשור. את מי אני הייתי רוצה לראות? רינת גבאי היא פתרון בהחלט מעולה, שגם עלה לי בראש, ואחריה הייתי מציין את ריטה בגלל שהיא יכולה להיות מושלמת לתפקיד, אבל ריטה כבר קצת בוגרת מדי לתפקיד. אולי לפני 8-9 שנים זה עוד היה מתקבל. לתפקיד של ראול בכלל לא מתאים גיא זוארץ לדעתי, הוא פשוט לא יושב על התפקיד הזה, ובכלל, אני לא כל כך אוהב את גיא בתיאטרון (אולי זאת דעה קדומה שלי עליו בגלל המחזמר הנמוך והמגוחך לרגל הקאמבק של צביקה פיק- "מרי לו") בכל אופן, "פאנטום" הוא אחד ממחזות הזמר היותר קשים ומסובכים, ועשיר בלחנים מורכבים ועלילה דרמתית. בהחלט דבר שלא הייתי רוצה שיעלו בארץ, פשוט בגלל שכאן אין את הכלים, הנסיון, התקציב והמקצועיות להרים כזה מחזמר. כמו שב"שיקאגו" טיפלו בצורה חסכנית ומזעזעת לטעמי, לא כדאי להרוס עוד יצירת מופת. ועכשיו לשאלה שקשורה לסרט- האם הקול של מיני דרייבר (הפרימדונה) הוא באמת שלה? או ש"הדביקו" עליה קול של זמר אופרה?... כי אם כן, סחתיין על מיני דרייבר, לא ידעתי שהיא יכולה לתת כאלה ביצועים

 

[enigma69]

שרלוטה גדולה!

"ברינג מיי דוגי..וואר´ז מיי דוגי?".זוכר את הקטע הזה?.

 

[enigma69]

אופס!..התכוונתי להגיד..

´לה קרלוטה´.מאיפה הבאתי את ´שרלוטה´..

 

[northenPurple]

כן...

האמת היא שבגירסה הקולנועית לה-קרלוטה קיבלה "טוויסט" מרשים שלא כל כך היה על הבמה בלונדון ממה שאני זוכר. ובכלל היו שם כמה שינויים קטנים וגדולים, כשהגדול בהם הוא התחושה שמקבל הקהל לגבי הפאנטום. קשה לי להסביר במדוייק, אבל במחזמר הפאנטום מרגיש יותר כמו רוח-רפאים, ספק אדם ספק שד, כמעט עד הסוף המר בו אנחנו מגלים פשוט בן אדם חלש מסכן ומבודד שההתעסקות במרתף הטריפה אותו. בסרט כבר בשלב מאוד התחלתי אנחנו מבינים שזה אדם בשר ודם. קצת פריקי ומוזר, אין ספק, אבל אדם. לדוגמה בסרט היה דו-קרב חרבות של שני גברים (הפאנטום נגד ראול) לעומת המחזמר בו הפאנטום יורה כדורי אש וכו'...

 

[תום נחמיאס]

לא שאני אובייקטיבי,

אבל ששי קשת וחני נחמיאס זה זוג שכבר עמד בראש מחזמר גדול וקשה,ונשא אותו אל על.תוסיפו את העובדה שלשיר את כריסטין כמו שצריך,מעט מאוד שחקניות/זמרות בארץ מסוגלות בכלל. או כמו שאמרו,רינת גבאי,היא פתרון,אבל שומדבר מעבר לפתרון.פתרון חירום. בעניין ראול.בלאט.אולי ישראל ארנסט.

 

[northenPurple]

נחמיאס מבוגרת מדי בשביל זה.

 

[northenPurple]

כלומר

יש לה באמת נוכחות בימתית אדירה וניסיון, אבל זה תפקיד של בחורה צעירה מהוססת, שרק מתחילה את הדרך שלה בעולם האופרה. תפקיד שדורש הרבה תמימות, בוסר, וניצוץ בעיניים.

 

[תום נחמיאס]

חחח,בדיוק סוד הקסםשל ה"מוצר"

חני נחמיאס. גיל היה ונשאר עניין טכני."להצעיר" אדם על במה זה משוואה פשוטה שפותרים באמצעות פאות,ביגוד,ואיפור. הנה-למשל,עודד תאומי-במחזמר "מי שחלם"-משחק את רבין,ומחליף שלוש פאזות גיל.שלוש פאות.שלושה דפוסי התנהגות.שחקן אחד.

 

[The Boy From Oz]

אבל תום...

את רבין הצעיר עודד לא משחק, נכון?

 

[תום נחמיאס]

לא.את רבין הצעיר מגלם עודד ליאופולד

ואת רבין המבוגר מגלם עודד תאומי,תוך החלפת שלוש פאזות,כאמור-רבין ערב מלחמת ששת הימים,רבין בזמן הכניסה ללבנון(82'),ורבין בזמן הרצח.

 

[northenPurple]

בכל אופן

את הפאנטום לא יעלו בארץ בזמן הקרוב אז זה לא רלוונטי. וטוב שכך, כי זה מחזמר קשה ומורכב מאוד מבחינה ווקאלית, ומבחינת עיצוב הבמה, ובינינו, אם היו מעלים אותו בארץ היו מפספסים אותו בענק והורסים את הקסם המדהים שלו... בכל זאת הבימה זה לא תיאטרון לונדוני, ורחוב דיזנגוף זה לא הברודווי...

 

[תום נחמיאס]

ררררררררררר בדיוק התשובה

השנואה עליי. הארץ ברוכת כשרונות ויעידו כל מחזות הזמר האחרונים הגדולים שהועלו פה,בין אם היו טובים בסוף או פחות,שגם בישראל יודעים היטב לכוון ולפגוע,בליגה העליונה. וזהו.

 

[תום נחמיאס]

ובנוסף,להערכתי,"פאנטום האופרה"

דווקא כן יעלה בארץ,מתישהוא בקרוב.

 

[northenPurple]

ולגבי זה...

דווקא את הפאנטום לא הייתי מעלה בארץ. בשביל הפקה כזאת (וראיתי אותה בלונדון, וגם על המסך בגירסה הקולנועית)- צריך באמת הרבה הרבה כסף, מיומנות, ואולם שמותאם בדיוק לצרכי ההצגה.

 

[northenPurple]

זה לא קשור

יש באמת הרבה כשרונות בארץ, גם שחקנים, ובעיקר אנשי מוזיקה (מעבדים מוזיקליים ותזמורות במחזות זמר). אבל מה שגם התייחסתי אליו בהודעות קודמות שלי, זה שאין מה לעשות, כסף וזמן משחקים תפקיד מאוד חשוב בהפקות כאלה גדולות ומורכבות, וכשאין הרבה כסף בקופות, וכל מחזה זמר שעולה הוא הימור גורלי עבור המפיקים שלו, אז התוצאה נראית בהתאם. לתפאורה קוראים "מינימליסטית" כשהיא בעצם הרבה פחות מהמינימום (עיין ערך "שיקאגו" של ציפי פינס), הכוכבים הם כוכבי טלנובלות שנועדו להיות היומר בטוח ולמשוך קהל (עיין ערך רן דנקר בצלילי המוזיקה), והאולמות לא מתאימים להפקות כאלה לצערי הרב... אני לא אגיד שלא נהנתי מאף מחזמר שראיתי בארץ, להפך היו כמה שאפילו נעשו לדעתי במקצוענות מפתיעה (בעיקר, למרבה ההפתעה באמת, אלה של בית צבי). אבל שוב, כסף וזמן משחקים תפקיד משמעותי. ובלי קשר אני חייב לציין שאני ממש שמח שסוף סוף מצאתי באינטרנט מקום רציני שאפשר לפתח בו דיונים רציניים ומשכילים על מחזות זמר, בלי לערב את כל ה"חצ'קונים" של הז'אנר הזה, כמו פסטיגלים זולים והצגות ילדים רדודות וצעקניות...

 

[Octavian]

אתה קשקשן רציני

הייתי כותב על מושגים כמו שנאה עצמית, רגשי נחיתות, והקרנה פרוידינית, אבל אם אלו מעניינים אותך, גלוש לפורום פסיכולוגיה. הכי קל ללהג 'שבארץ לא עושים שום דבר על רמה' וש'בלונדון או בברודווי התיאטרון בנוי במיוחד להפקה' וכד'. האמת הפשוטה היא שחזות זמר, בין אם יש להם ערך אמנותי או לא (ולחלקם יש, ולחלקם אין) הם עסק מסחרי לכל דבר. התיאטרון בחו"ל משנה צורתו לצורך הפקה זו או אחרת, מכיוון שזו שיטה שיווקית למשוך קהל, ולהכניס אותו לאווירה של ההצגה - לגרום לקהל קונים פוטנציאלי להרגיש שברגע שהם נכנסים לתיאטרון הם בספרה אחרת שאסור לפספסה. באותה צורה בדיוק משווקים את עצמם theme parks כמו של דיסני ודומיהם. אין שום ערך תיאטרלי מאחורי זאת, ובטח לא אומנותי. לראייה, מיתוג בניין התיאטרון נעשה באחריות חברת יחסי הציבור שההפקה שוכרת את שירותיה. לבמאי ולמעצבים אין נגיעה בעניין. אגב, גם שם, כאשר ההפקה היא ניידת (national tour) - שזהו המודל עליו מסתמכות ההפקות בארץ (שהרי אין להם משכן קבע) - אף אחד לא טורח לשנות את פני התאטרון שמשמש כבית זמני, או להציב שום דבר יותר מכרזה. באשר לשימוש בכוכבים - כן. נכון. רק בישראל. בגלל זה ג'יסון דונובן מאופרת הסבון "שכנים" שיחק את יוסף שנתיים בלונדון, ומייקל דמיאן מ"צעירים חסרי מנוח" עשה את אותו תפקיד בניו יורק. סוזאן לוצ'י, ג'ון סטאמוס, ליאה תומפסון, ריצ'ארד שנסיי, סטיבן וובר ומאות אחרים (זו דוגמית קטנטנה שלקח לי שנייה לפלוט) הם כולם כוכבי טלווזיה ללא ניסיון שירה בולט שגוייסו להפקות על מנת למשוך קהל. למה? כי זה עסק מסחרי. תצחקו על יעל בר זהר כמה שתרצו, אבל יש לה חלק נכבד בעובדה ש'מרי לו' מתקרב ל-450 הצגות. והרבה פעמים הליהוקים גם מוצלחים. רן דנקר - להפתעתי הגדולה, אני מודה - היה הדבר הכי מוצלח בהתעללות שמשה קפטן עשה ל'צלילי המוסיקה'. ואגב, תפאורה מינימליסטית היא כן בחירה אטמנותית לגיטימית. ההפקה של שיקאגו בארץ היתה כמעט שיכפול מדויק של ההפקה הניו יורקית (שהתחילה את דרכה כקונצרט בסדרת encores השנתית, ומכאן הלוק המינימליסטי). אם כבר, שיקאגו היא דוגמה נדירה (ואולי חד פעמית) להפקה שבה הבמה, התאורה, ואפילו התזמורת (18 נגנים בישראל לעומת 13 בניו יורק ולונדון) היו מושקעים יותר מאשר בחו"ל. אם אכן היה צורך להשקיע יותר או לא (מאחר והקונספט של ההפקה היה מינימליסטי בכוונה) זה נושא לדיון אחר, אבל אין ספק שהשקיעו. בקיצור - בשנתיים האחרונות יש פריחה חסרת תקדים של מחזות זמר בארץ. ברואדווי אנחנו אף פעם לא היינו, וגם - כלכלית - אין שום סיבה בעולם שנהייה. המודל שהפקות בארץ צריכות להתבסס עליו הוא national tours (ברמות אילו או אחרות), וככאלו הן עושות עבודה לא רעה. לא שאין נפילות, אבל גם לא חסרות פה הפקות שנותנות בדיוק מה שהן צריכות לתת.

 

[northenPurple]

למה לדבר לא יפה?

קשקשן? לא יפה... בכל אופן, חבל שלא קראת את ההודעה שלי ברצינות, כי היא לא אמרה הרבה דברים שונים ממה שאתה כתבת בסך הכל. ונכון, בארץ יש מחזות זמר שנהנתי מהם מאוד, ואפילו היו טובים ברמה המקצועית, וגם ציינתי את זה. עם זאת, ציינתי גם את ההבדל שבין תל אביב לברודווי, וכמו שאתה אמרת, סיכמתי שזה ממניעים כלכליים טהורים כמובן, שעל זה הרי אין ויכוח. ואין פה הלקאה עצמית. תאמין לי, בתור אחד שבילה תקופה ארוכה מאוד בלונדון, כמה חודשים של למידת תיאטרון בסדנאות, וצפייה במחזות, וסתם טיולים ליליים בעיר הכי מופרעת אבל גם הכי אלגנטית בעולם, אני יודע שבסה"כ אין כמו ישראל ואני מאוד אוהב את הארץ הזאת, וגם את העשייה האמנותית שלה. ודבר אחרון- הדעות שלי איתך לגבי "שיקאגו" חלוקות. פשוט ככה. אני ראיתי את ההצגה בלונדון, וצפיתי בכמה קטעים מצולמים מהמחזמר האמריקאי, וכמובן שראיתי את הסרט (אבל זה כבר נושא נפרד)- ולטעמי יש הבדל גדול מאוד ברמת ההפקה. אם כבר, צלילי המוזיקה היה ברמת הפקה בינ"ל, אבל לא שיקאגו (למרות שבלי קשר הליהוק שם היה מושלם)...

 

[trilliane]

אני מסכימה עם אוקטביאן לגבי שיקאגו

ההפקה הישראלית היתה מצויינת לטעמי, ואין לי ולו טענה אחת על התפאורה והעיצוב המינימליים. אני חושבת שהם היו הולמים ביותר ולא פגמו כלל בהנאה מהמחזמר, להיפך - אני חושבת שזה היה שימוש מושכל ואלגנטי בבמה ובמיקום התזמורת. יש זרם באמנות הפלאסטית שנקרא Less is More, ואני חושבת שבמקרה הנ"ל הכותרת הזו מאד הולמת.