טוב הגיע תורי.
כי אין יותר טוב מיד ראשונה, לא?
אז יש לי תפוזינה בת 1.8, שכמו הבנות בסרטונים, כל כך אוהבת את עניין הסוסים.
ויש לה קסדה, מתואמת. ויש לה אומץ ורצון לרכב ולהתעסק.
ואני נותנת לה להתקרב לסוסה (המיניאטורית) במרעה, כשאני במרחק נגיעה (בדרך כלל מישהו אחר מצלם), ולהחזיק את המושכות של הסוסה כשהיא רוכבת או מובילה, והכל כשאני ליד, גם אם לא מחזיקה.
עכשיו ככה, ונראה לי כולכם יודעים כמה חשוב לי עניין הבטיחות.
אני מכירה את הסוסה הזו טוב מאוד. וזה פקטור מאוד חשוב פה. היא סוסה שקטה מאוד, וכשלא נעים לה, היא פשוט זזה, לכן דווקא השהות לידה במרעה, מאפשרת לסוסה ללכת כש"נמאס לה". ולאו דווקא לזוז ימין או שמאל עם הגוף כשהיא קשורה.
מבחינת רכיבה והובלה, היא תמיד הולכת לידי, ומגיבה לסימנים שלי, גם אם הקטנה "מחזיקה" במושכות.
ברור לי שאין פה ערובה. לכלום, רבאק הילדה מתרסקת הרבה יותר סתם כשהיא לא שמה לב לאן היא הולכת... עוד כמה סימנים ושולחים עלינו את המועצה לשלום הילד...
פה לפחות יש מליון עיניים עליה. יש סוסים שמראש אני לא נותנת לה, לא להתקרב, לא להשיט אוכל, לא כלום.
אני מסכימה איתך, שיש בזה סכנה, יותר מאז עם ילד גדול.
ויש דברים שלא הייתי עושה, כמו לתת לה לנקות פרסות מאחורי סוס, או לעמוד לפניו. אבל להבריש מהצד, לשבת או להוביל (כמו שאמרו פה, בצורה נכונה), לא נראה לי בעייתי, עם הסוסה הזו.
גם כשאני מובילה את הסוס שלי, שהוא רגוע מאווווווווד, אני נותנת לה את קצה החבל כשהיא על הידיים שלי, כי אני לא מוכנה שתלך לידו. או להבריש אותו רק על הידיים.
התנועות של הקטנה, גם אם היא זזה, הן הרבה יותר עדינות.