בהיר וכהה

[טללי בוקר]

בהיר וכהה

ידידים שלנו חזרו מביקור בהודו. לא, הם לא עישנו צינגלך בגואה ולא עשו טרקים בהימליה, איש עסקים הודי שאיתו הם עובדים הזמין אותם לחתונה שלו בבומבי. מה אני יגיד לכם? ראיתי את התמונות ואלף לילה ולילה פראייר ליד החתונה הזאת, כסף כמו מים כאשר מאחורי הגדר הרי ישנים אנשים על המדרכה. לא חשוב. מה שנזכרתי עכשיו זה שהגברת תפסה שיחה עם אחד הקרובים של המחותן והוא אמר לה שזה כבוד גדול עבור הזוג המתחתן שכל כך הרבה אנשים בהירים באו לחתונה. לא היתה כאן טעות הקלדה: אנשים בהירים. מסתבר שבהודו מה שיותר בהיר יותר מכובד. מוכר? זה גם מזכיר לי ידיד צרפתי שחי תקופה במאלי ומספר שבדרום חיים השבטים הכהים יותר ובצפון הבהירים אלה שהתערבבו יותר עם הערבים כנראה, והמדרג החברתי שם מזה דורות רבים הוא פשוט: מי שבהיר יותר שווה יותר. הודו, אירופה, אפריקה... כהה פחות נחשב, בהיר יותר נחשב. אפשר לפטור זאת בקלות על ידי ההנחה שבאיזשהו שלב ייבאו אפריקה והודו וגם שאר העולם את המשוואה הזאת מהתרבות האירופאית, אבל יש לי הרושם שיש משהו נוסף, פקטור שדוחף אנשים בתרבויות שונות להעריך אנשים על פי צבע עור, ולהעדיף את הבהיר יותר. השד יודע.

 

[renjintso]

זה ככה גם בסין

וזה די מזעזע לאוזן שהתרגלה לרמה מסויימת של פוליטיקלי קורקט. זה גם מעצבן מכיוון אחר לגמרי: ממש קשה להשיג כאן קרם פנים ללא חומרים מלבינים. נדמה לי שזה דווקא לא מגיע מאירופה, אלא קשור יותר לזיהוי של עור שחום עם עבודה פיזית, ושהיה ממושכת בחוץ, כלומר עם איכרים.

 

[מוּסקט]

לא נעים לי להגיד

אבל בקרב חברי כהי העור בתיכון - כן, כן, אותם African Americans, גם היה העניין הזה. עם כל הססמאות ש-Black is beautiful, מסתבר שכמה שה-black פחות black הוא יותר beautiful.

 

[אטיוד5]

נכון ...

באותו ענין של איכרים-אצילים, שזוף נחשב לנחות במשך מאות שנים.

 

[fa jing]

רק להרחיב טיפונת את דבריה של רנג'יט

סו.... במזרח אסיה ישנה חשיבות רבה לצבע העור ויש לכך קשר ישיר עם משלח ידם של האנשים. אמנם זוהי השקפה שמקורה לפני שנים רבות . בני האצולה בזמנו(ואף היום) תמיד נהגו לפנק עצמם מכל טוב בעוד והמון העם היה מפרנס עצמו ואת האצולה ע"י עבודה כפיים שנעשתה תמיד בחוץ. מכאן שהתקבל המצב כי בני האצולה שהיו מסוגרים בבתי המרחץ והתענוגות שלהם היו בעלי עור בהיר, בעוד ובני המעמד הנמוך עבדו בחוץ ע"מ לפרנס עצמם ולהעלות מיסים. עורם נהיה כהה עקב העבודה בשמש ולימים פשוט ההבדל היה נראה לעין כי בני האצולה היו בהירי עור יותר מאשר אותם פועלים שהיו בחוץ. דבר זה השתרש תרבותית בעמי אסיה לפני שנים רבות ורימז תמיד על הבדלי המעמדות. בכונה או לא בכוונה פשוט המצב "כפה" את עצמו. לכל הח'ברה שיורדים לאילת ניתן לראות בכל המושבים והקיבוצים בדרך את התאילנדים שעובדים בחוץ בחום של 40 מעלות כשהם מכוסים מכף רגל ועד ראש...הכל מכוסה והעיניים גם(משקפי שמש),כפפות חולצות ומכנסיים ארוכים- וזה לא בגלל שהם ראו את הבדואים שאצלהם הלבוש הארוך זה מסיבה אחרת. המטרה של התאילנדים בארצנו זה פשוט לא להשתזף!!! היתה לי במשך תקופה ארוכה מאוד חברה קוריאנית והיא היתה יחסית "כהה" לקוריאנים( מה שאותי דווקא מאוד משך....) תכונה שהפריע לה מאוד. הידעתם כי לסינים/יפנים/קוריאנים ישנם תכשירי איפור שאינם קיימים כאן והם למעשה כל מיני מייק אפ מלביני עור פנים......? חנן

 

[Saladin]

זה לא בגלל המגע עם אירופה, לדעתי.

למיטב ידיעתי, ה"אהבה לבהירות" היא דבר שמושרש בתרבות ההודית, לפי הערכות החוקרים, כבר יותר מ-3000 שנה. כמובן שאני לא מדבר על האהבה לבהירות סתם כנושא מחקרי; כוונתי לפלישת העמים הארים (כן, זה שמם) להודו מתישהו באמצע המילניום השני לפנה"ס. העמים הללו, שרוב החוקרים מאמינים שהגיעו מאסיה התיכונה או מפרס (ופלג אחר שלהם הגיע לאירופה ומכאן השם שניתן לקבוצת העמים והלשונות ההודו-אירופית), היו בהירי-עור לעומת התרבות המקומית, והם השתלטו על החלק הצפון-מרכזי של הודו. המקומיים, השחורים ביחס, נדחקו לדרום והיום הם נקראים בגדול דרוידיים, אם אינני טועה. מאז פלישת העמים האריים נוצרה בהודו חברה מעמדית הייררכית וגזעית מאוד, אולי החברה שהדגישה יותר מכל חברה אחרת בתולדות האנושות את טהרת הגזע. זה בא לידי ביטוי בחלוקה ל-4 מעמדות: כוהנים, לוחמים, עוד מעמד שאינני זוכר ומעמד תחתון של איכרים, כשרק בהירי העור יכלו להשתייך למעמדות העליונים. מעמד הכוהנים היה, למעשה, קסטה (מעין שבט סגור, בדומה לשבט לוי אצל עם ישראל).

 

[מילי33]

זה נכון גם לתיאלנד

ושימו לב לכל העובדים הזרים שמכסים את כל הגוף מלבד העיניים- הם מעדיפים ללבוש כובע צמר בחום של הערבה, העיקר לא להשתזף. זה נכון שהעדפה לצבע עור בהיר לא לגמרי קשורה להשפעה האירופית. טענה אחת היא שבהירות מתקשרת לצעירות לבריאות: תינוקות בהירים יותר ממבוגרים (אם כי גם זקנים, לא?) ועל גוף בהיר קל יותר לנחש גיל ומצב בריאותי (כהים נוטים להיראות צעירים מגילם). הסבר נוסף הוא שבהירות יוקרתית יותר כי מעידה על סטטוס סוציו-אקונומי גבוה יותר: אדם שלא נאלץ לעבוד בחוץ למחייתו. בתרבויות צפוניות, להבדיל, שזוף בחורף היה סימן סטטוס כי העיד על כך שהאדם יצא לחופשת סקי או לארץ אקזוטית עם שמש.. מרווין מוריס כותב על זה בפירוט בספרו בני מיננו.

 

[Jack Fruit]

ובכל זאת...

עם כל ההסברים היפים והמלומדים (ולא בציניות!), עדיין נשארת הפשטות שבהנחה: מה שאקזוטי נחשב בד"כ לאטרקטיבי יותר. לדוגמא: לפני כל הפרסומות למודעות לסרטן העור בארצינו, היה מקובל מאד להשתזף. עד היום פה בארץ עור שזוף נחשב יפה יותר, ועור לבן נחשב אנמי. בתאילנד עור בהיר הוא גם קריטריון ליופי. סביר שהמקור שלו אכן בהבדלי המעמדות הסוציו-אקונומיים כפי שהוסבר לעיל, אך היום זה כבר אלמנט של אופנה. את המעמדות קובעים בעיקר הכסף וההשכלה. נשים וגברים בתאילנד מכל המעמדות אוהבים להשתמש בתכשירי קוסמטיקה מבהירים, כשם שבארצינו אוהבים בקיץ לטגן את הגוף על החוף. אקזוטיקה תלויית תרבות.

 

[טללי בוקר]

תרבות מסורתית מול תרבות מודרנית?

אולי בכל אופן, הטיגון על החוף הוא סממן של תרבות מודרנית, אני לא מכיר תופעות כאלה בשום תרבות מסורתית, כאשר התרבות המסורתית ברחבי העולם פשוטה יותר: פחות בלאק יותר ביוטיפול, ובמודרנית הדברים מסתבכים: יותר שזוף זה יותר טוב כל עוד הוא תולדה של ים וסולריום.... אבל, תעזוב שטוויות: נשאר לך קצת מהג'ק-פרוט? זה מה-זה-טעים ואיך קוראים לו בעברית?

 

[Jack Fruit]

jack

לפרי המדהים הזה יש הרבה זנים וגם המון שמות וכינויים במדינות דרום מזרח אסיה: jak-fruit,khnor,mak mee ,mit, jak, jaka, nangka ,kamum.... כל מדינה והג'ק שלה. השם הבוטני: Artocarpus heterophyllus Lamk איך קוראים לו בעברית? אין לי שמץ של מושג. "פרי הג'ק" אולי "זה מה-זה-טעים"?

אני לא מומחית גדולה לבוטניקה, אבל לראות את עץ הפרי הזה (כשיש עליו פירות) זו אטרקציה בפני עצמה, למרות שלא מציינים את זה במדריכי תיירים. אבל לעניינו - הפרי חוסל לחלוטין מהמקרר שלי באותו יום שבו הוא הגיע. נשארה רק הקופסא. אבל גם ככה יש לו חיי מדף קצרים. מומלץ לאכול אותו טרי או אחרי 3-4 שעות במקרר.

 

[טללי בוקר]

תיסלם

ברוכה הבאה ובפעם הבאה שיש לך משלוח תזרקי לנו עצם

 

[טללי בוקר]

דרך אגב

מסתבר בינתיים שהשם שלו בעברית זה "פרי הלחם" או "לחמן" נראה לי שהפרי מעורר תאבון יותר מהשם העברי שלו

 

[shellyland]

קופסה? זה בא בקופסה?

מאיפה מביאים כזה למקרר שלי?

 

[Jack Fruit]

אז ככה

הפרי השלם כפי שהוא גדל על העץ יכול להגיע למימדים מרשימים במיוחד: אורכו יכול לנוע בין 20-90 ס"מ, ורוחבו בין 15-50 ס"מ. משקלו: 4-20 ק"ג (אך במקרים חריגים גם יכול להגיע ל-40 ו-50 ק"ג). כל עניין החיתוך והפרדת הפרי הוא עבודה די מפרכת (קישור מצורף), וטוב שיש מי שעושה זאת ומוכר את הפרי בשקית (אם יצאת השוקה) או בקופסה (סטייל סופרמרקט). איך זה יכול להגיע למקרר שלך? למצוא מישהו שחוזר מתאילנד למשל, שיקנה עבורך בדיוטי-פרי. זה החלק הקל של המשימה. החלק הקשה הוא למנוע מאותו "מישהו" להתפתות ולאכול הכל במשך הטיסה.

 

[החטא והשופטת]

וכך זה נראה על העץ בזמן אמת:

 

[החטא והשופטת]

וגם כך:

 

[מוּסקט]

לא לימדו אותך

לשים משהו ליד הפרי כקנה מידה? למשל יד שתחזיק אותו? אז הנה - לימדתי.

 

[fa jing]

ישנו פרי נוסף הקרוי DORIAN

והוא די דומה לו וטעים מאוד(הם מזכירים מאוד את הטעמים אחד של השני) רק שהוא מסריח!!!!! במלוא מובן המילה..... רק לשם המחשה ריח של גויבה זה בושם של איבסנט לורן לידו!!!!! שירשם בפרוטוקול שאני דווקא חובב גויבות!!!!

 

[aviron]

נעים מאד, שמי ג'ק ואני מסריח !

אז יש הקוראים לפרי המיוחד הזה, שהוא עד כמה שידוע לי הפרי היחידי בעולם שצומח לו מהגזע של העץ - ג'ק פרוט המסריח. וזה "הולך" בכל שפה: בעברית, בתאית, בפורטוגזית-ברזילאית, ועוד. לברזיל הגיע הפרי הענק הזה ע"י בעלי-חוות שהעבירו אותו מהמזרח ע"מ להאכיל בזול את העבדים השחורים שהובאו מאפריקה. ולמה מסריח? לא בגלל שעשה משהו לא טוב. תפתחו אותו ותריחו את החלק הלבן שבתוכו - תבינו. אוכלים רק את ה"גדורים" הכתומים שבתוך הלבן-המסריח. וזה אכן מיומנות של המקומיות לשלוף ת'כתומים ולארוז אותם. בתיאבון!

 

[מילי33]

מה שנדיר אקזוטי

כי קשה להשיגו ואין כאן סתירה למה שציינתי. לפעמים המרדף אחרי האקזוטי כסמל סטטוס הוא מגוחך- למשל במשך תקופה מסויימת אצל אבותנו בגולה מי שהיה לו כסף התחתן עם בחורה חלשה וחולנית כסמל סטטוס שהבהיר שיש לו מספיק כסף ככה שאשתו לא תיאלץ לעבוד. אבל מי מטגן את הגוף מי? חשבתי שכבר הפנמנו שזה מסוכן לאללה- ואז מי שיש לו כסף ופנאי מקסימום הולך למכון שיזוף.