מוצא חן בעיניי הדקדוק
במילה "חינוך". באמת לא נתתי לכך את דעתי שעלולה להיווצר סתירה. מצד אחד חינוך ומצד שני חופשי. דבר יפה אמרת. אבל ככל שאני הוגה בסוגיה (המרתקת) אני מגלה שלא בטוח שזה ככה. למשל, עינין המיצוי. עניין החינוך הוא אצלי חוק בל יעבור, נוקשה ובלתי מתפשר. מאז שהיא זחלה, נתתי לה למצות כל עניין ועניין. משחק או חקירה - אני נותנת לה ללכת עם זה, וזה קורה המון, משהו יומיומי. למשל, היום היא גילתה שאיזה נצנצץ זוהר בכל מיני נורות קטנות, כזה שתקוע בתוך כדורי גומי משוננים שמחלקים בימי עצמאות - ובכן היא גילתה שאם מוציאים אותו ושמים מעל קריסטל, הוא נשבר בהמון אורות מפלחים, מחזה מרהיב שהכי מרהיב בחושך. במשך שעתיים כיבדתי את רצונה להימצא בחושך ולרקוד וללמוד שאם מופנים עלייך אורות מרצדים, יוצאת תנועה בסלואו מושן והכי כיף לרקוד בסלון בסלואו מושן לצלילי גו'ן קולטריין. דברים כאלה קורים לי עם הילדה שלי בכל עת, מאז ומעולם. ארבע שנים היא הייתה צמודה אלי בבית ומיצתה חקירה וציור וטיול ופיסול וחלימה ומשחק (עד היום היא מיומנת בכל זה ויותר) הנקה (עד גיל ארבע), לינה איתי (מאז ומעולם, היא יפה מאד נרדמת בשניות איפה שראשה ינוח אבל לשמחתי, אני עדיין לא מיציתי את העניין
) בגלל זה היא מטפסת הכי גבוה מכל הילדים שאני מכירה, לא אומרת "אי" כשהיא הולכת יחפה בשדות וביערות, בגלל זה היא כל כך חיננית ומנומסת עד כדי כך שאני מעירה לה שלא על כל דבר צריך לומר תודה, בגלל זה היא אחת ויחידה. שלא לדבר על האמנית המרהיבה שהיא - בציור, פיסול, מוסיקה. או להקריא המון גם כשהיא כבר יודעת לקרוא, עדיין לשמור על החוויה הזאת - לתת לעין להסתכל רק על התמונות ולענות על שאלות בנוגע למילים מסובכות - זה חינוך. חינוך לכך שחופש זה דבר שלא מתפשרים עליו. לענות לאיש בגינה שאומר "את תיפלי" ב: "אני יודעת לשמור על עצמי". לענות לדודה שצובטת בלחי: "זה לא נעים לי". זה חינוך. תארו לכם כמה סבלתי בשנתיים ברוטו מקרטעות במערכת החינוך הרגילה. השד יודע איך החזקתי מעמד שנתיים ברוטו. כמה סבלתי. יותר ממנה סבלתי. לא יכולתי לשאת את הסמכות השרירותית, את הנזק. את האי-מיצוי כתפיסת עולם פדגוגית. מאז עברה שנה וחצי. היום גם בבית הספר היא מגיעה למיצוי - של זמנה, רצונה ושל הבנת עניין הזכויות וגם החובות, הנובעות מרצון חופשי, חובות היה לה יד בעיצובן ועל כן תענוג לעמוד בהן. אז בין שאר הדברים הבריאותיים שאני מתאמצת ליישם, כי לא הייתי מודעת לכך שסתימות אמלגם ואכילת טונה וחיסונים - עלולים בסופו של דבר להביא להתפרצות של טוראט- זה להמשיך בקו החינוכי חופשי שאותו התחלתי מאז התינוקות, שהביאה רק טוב ולנסות ליישם את ההבנות שלי לגבי שאר התקלות - שמן הסתם גם הן בעיקר הזיקו - לכולן הייתה יד בהתפרצות מספר סמפטומיים מחזוריים שעונים להגדרה "טוראט". לפי מיטב הבנתי, אלה הטריגרים ואין להעלים מהם עין. כמובן שבסופו של דבר אני מנסה ככל שביכולתי לטפל בכל טריגר לא רק כריפוי גרידא, אלא כשיעור חשוב בחיים.
זה עוזר לי בעניין האשמה.
אין ברירה אלא לדעת את האמת, למרות שזה אישית מאד מאד מפחיד ומלחיץ אותי.
