בדיחה

בדיחה

הרי לך בדיחה שקשורה לנושא שלך. זקן בא לרופא ושואל: דוקטור,לבחורות אני יכול ללכת? הרופא: מדוע לא? הרגליים שלך מאה אחוז בסדר. אשרי הצעיר שיש לו חכמת זקנים וברוךהזקן שיש לו חדוות נעורים. ומהחכמה הסינית: אדם שיש מחלות קטנותאינו יכול להיות בריא, אך אדם שיש לו מחלה אחת גדולה יכול להבריא , תהניץ
 
החציל, החליף ומשרתו

יום אחד שאל החליף מבגדד את חדאמו (משרתו): מה דעתך על החציל? ענה המשרת: אל בטנג'אן (החציל) אחסן מן חודרא (הטוב בירקות), שאפשר להכין ממנו סלט, לאכלו מטוגן, מבושל וגם צלוי; עם ביצים, עם בשר או עם ירקות אחרים. אמר החליף: לכן אכלתי ממנו אתמול וכאבה בטני. מיד השיב המשרת: אל בטנג'אן ירק של השטן וצבעו מעיד עליו שהוא אסואד (שחור). מה זה, מה זה? כעס החליף, ברגע שנית דעתך מן הקצה לקצה? אני משרתו של החליף, לא של החציל - ענה המשרת.
 
מזכיר לי סיפור על נאסראדין

בעצם, זה אותו סיפור בדיוק. רק שנאסראדין היה טורקי, אני חושב.
 
החציל

יופי של סיפור ,יש עוד סיפור על החציל.החציל האציל: יום אחדקרא האמיר למשרתו ואמר לו: הייתי רוצה תבשיל טעים,נמוח בפה, שטעמו כבשר אך אין בו עצמות וריחו נישא בכל הבית, התוכל להכין לי כזה ? חשה המשרת ואמר, אוכל. ואכן כעבור זמן קצר התפשט בכל רחבי הבית ריח ניחוח ואל שולחן האמיר האמיר הוגשו מגשים עמוסים תבשילים תאווה לעיניין ולחיך. איזה מכל אלה הוא התבשיל שביקשתי? שאל האמיר. כולם, אדוני , ענה המשרת אלה הם מטעמי החציל האציל. וכך יום יום אכל האמיר ממאכלי החציל עד שיום אחד החליט האמיר לשנות ממנהגו ולא לאכול עוד חצילים.קרא למשרתו ואמר לו: רוצה הייתי לשנות את התפריט, אך החציל כה טעים, עד שעליך לספר לי בגנותו, כדי שלא ארצה לאכול ממנו יותר.התישב המשרת לרגלי האמיר ופתח לספר לו בגנות החציל: החציל, הוא ירק מוזר,תוכו לבן,אך לבושו שחור כשל עורב.טעמו כבשר,אך אין בו בשר.מכינים ממנו מאכלים רבים כל כך עד שאין מנוס ממנו בשום מטבח,קל לאכילה,וריחו ערב. אי לך משרתי,קרא האמיר,אדם ערמומי אתה,יום אחד תספר בשבחיו של החציל ויום אחר בגנותו, ואיך אאמין לך? סלח לי שליט רב חסד, משרתו של אדוני אני ולא של החציל.
 
סקרנות

בסגנון הזה , כוונתי לסיפורי עם מזרחיים בכלל ובגדדים בפרט, ובכלל סיפורי עם קצרים. תודה לך.
 
למעלה