בדידות

בדידות

אתמול עלתה לי מחשבה לראש, מה בא קודם הייאוש או הבדידות.
אבל זה כנראה כמו הביצה והתרנגולת, לעולם אני לא אדע.
עצוב לי כל כך.
בודד לי כל כך.
אבוד לי כל כך.
מצחיק להגיד שאני בתקופה קשה, כי זה אומר שלפני זה הייתה תקופה טובה.
אין לי את הכוח להחזיק מעמד, אבל בכל זאת זה קורה, כי ככה זה בחיים.
הלוואי ומישהו היה מושיע אותי כי אני פשוט לא יכולה לעזור לעצמי.
אבל בסופו של יום, זו רק אני שיכולה להרים את עצמי (אבל לא יכולה כרגע...).

נ.ב. אל תפנו אותי לפורומים של תמיכה נפשית...
 
/

מאוד מבין אותך, ואני גם לא חושב שאפשר באמת לקבל תמיכה נפשית מפורום, צריך אינטימיות בשביל להיות מסוגלים להיתמך ולתמוך...
נ.ב אני לא חושב שרק את יכולה להרים את עצמך, אבל רק את יכולה לאפשר למישהו אחר להרים אותך
 


לא כל כך יודעת מה זה אומר לאפשר למישהו אחר להרים אותך.
אבל למען האמת, במילא אין, אז זו רק אני..
וכשאני מתכוונת לרק אני יכולה, זה אומר שאני זאת שחייבת לעשות את זה ואף אחד לא יעשה במקומי.
 
...

אני מתרחק מאנשים כרפלקס הגנה, למרות שאני מודע לזה שזה אידיוטי, וככה אני בחיים לא יאפשר באמת למישהו אחר לעזור לי
חוצמזה כרגע אין, אולי מחר ברחוב תפגשי מישהו? אולי בעוד חודש? אולי זה יקרה בקניות?
אני רואה את הקשרים עם האנשים כסיבה היחידה בערך לחיות, זה מה שנותן טעם לחיים. ואני בטוח שאם יגיע מישהו או מישהי שיראה שאכפת לו ממך והוא רוצה להתערבב בחיים שלך, אולי זה יתן לך את האנרגיה והרצון אפילו לקום מאיפה שאת נמצאת, בסוף אף אחד לא יעשה את זה במקומך, אבל אנשים יכולים לעזור לך לעשות את הצעדים האלה, ולשמור גם שלא תברחי אחורה
 
תראה

בתור מישהי נורא נורא נורא בודדה, אני רק חולמת על קשרים עם אנשים..
ובתור מישהי שחיה כבר כמה וכמה שנים, אני לא פוגשת אנשים, קשרים לא נוצרים אצלי ככה פתאום, אני צריכה לעבוד מאוד מאוד מאוד מאוד קשה בשביל שמשהו יזוז מילימטר בעניין הזה (בד"כ גם לא יצליח אבל זה סיפור אחר כבר).
הלוואי ומישהו היה נותן לי אנרגיה למשהו..
אבל אני לא יכולה לבנות על זה (למרות שנורא הייתי רוצה).
 


חושבת כמוך!
עדיין יכולה להיות סוג של אינטימיות ברשת (לא בפורומים).
לדעתי יש אנשים בעלי ידע ומומחיות שיש להם את היכולת לעזור וכדאי מאד לאפשר להם.
אני כותבת את זה מניסיון של אחת שחוותה סבל רב עד שההבנה הזאת הגיעה.
 
אני התכוונתי גם וגם

למרות שעם סתם אנשים אפשר "לדבר"
וזה בהחלט יכול גם לעזור,
אבל עצות והכוונה לדעתי אפשר לקבל רק ממומחים.
 
פשוט

בעיני זה נתפס כאילו זורקים אותי, לכי לטיפול, מה שעשו לי בערך כל החיים.
שלא נדבר על זה שבעצם המון שנים מחיי בזבזתי על טיפולים כאלה ואחרים, שמלבד חוסר היעילות שלהם, לטעמי גם הזיקו.
אז אני מאוד אנטי.
 

tzachy

New member
לי יש מחשבה בנושא הפסיכולוגי

זהירות
חפירה
לפניך...
ראשית, לא למדתי פסיכולוגיה ולכן אני לא מבין לעומק בנושא, אבל יש לי 2 מחשבות בנושא הזה:
1. למדתי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה. באתי בגלל מדעי המחשב (לא היה בתקופתי תואר רק במדעי המחשב), אבל למדתי לאהוב את היופי שיש במתמטיקה (כזאת שלומדים באוניברסיטה, אבל אפשר לחוות את היופי הזה כבר בסוף תיכון, למי שמתעמק/מרחיב (יח"ל) בלימוד). למה אני מציין את כל זה?... כי מתמטיקה בנויה על יסודות יציבים (למרות שגם כאן היו בהיסטוריה של המתמטיקה כמה "רעידות אדמה" כמו "משפטי האי-שלמות של גדל"). פסיכולוגיה לעומת זאת, מהמעט מאוד שאני יודע עליה, התחילה עם תיאוריות של פרויד, שחלקן, איך נאמר זאת בעדינות, נראות לי בעיתיות. אמנם מאז דברים השתנו, אבל עדיין לדעתי, כאמור ההדיוטית בנושא, עד שלא תהיה הבנה מקיפה של מבנה המוח, הגנטיקה, הכימיה של המוח וכל מה שעשוי להיות קשור (ואין כזאת כיום להבנתי) לא יכולה להיות באמת יעילות גבוהה בהבנת תהליכים מחשבתיים (אולי למעט תחומים מסויימים) והשפעה עליהם.

2. כל עוד זה המצב (הסעיף הקודם), אני לפחות מנסה לחשוב גם במושגים אבולוציונים (משהו שדומה/קשור לפסיכולוגיה אבולוציונית). כאן אני מנסה לחשוב מדוע אדם מרגיש טוב ומתי לא. לפעמים (דגש על לפעמים) הבעיה היא חוסר במשהו. אנחנו שמחים במה שתרם לשרידה של דורות קודמים, לכן אנחנו מתאהבים ולכן אנחנו אוהבים חברה (כמובן תלוי איזו חברה וגם חשוב המינון) ועוד כיו"ב. חוסר גם יכול להיות תזונתי/כימי, למשל חילוף חומרים איטי או חוסרים תזונתיים מסוימים יכולים להשפיע על המצב רוח.
אם בן אדם הוא בודד, אפשר להבין (או לפחות אני יכול להבין) מדוע אינו שמח.
אחרי ההתפלספות הזאת - ברמה הפרקטית (שוב, אינני נותן כאן עיצה, כי אינני איש מקצוע, אני רק מציין את השקפת עולמי ההדיוטית-אישית) אני מנסה לבדוק לגבי עצמי, מה חסר לי... לי חסרה, למשל, זוגיות ולשם אני משתדל לכוון (מציאת זוגיות). אם יש לי מחסור בדברים אחרים, אני משתדל קודם לבדוק את זה ואז להתקדם הלאה, כמו בפירמידת הצרכים של מאסלו.

בכל מקרה, אני מאחל לך שתמצאי את הכוחות להרגיש טוב יותר
 

tzachy

New member
יש! הצלחתי!

הצלחתי לגרום לך לחיוך...!


אגב, מה משמעות שם הכינוי שלך? את גרה בעיר ומוצאך המשפחתי מלוב? או שזה משהו אחר?
 


לגבי הכינוי-ממש לא בכיוון, לא מזמן הייתי בניו יורק בין השאר גם במטרופוליטן, וכשנכנסתי להרשם, פתאום נזכרתי בזה ומכאן הכינוי.
 

לי בא

New member
איזה יופי

ניו יורק היא העיר האהובה עלי בעולם.
אוהבת את הכינוי.
יצירתי ומקסים.
&nbsp
 

tzachy

New member
הייתי כמה פעמים בניו-יורק... ודווקא לא התרשמתי...

כלומר ברור שהתרשמתי מהבניינים הגבוהים, מהחנויות, מהתיאטראות וכד' (הייתי בכמה הצגות ומופעים), מהמוזיאונים, אבל... (מיד ארחיב. שוב חפירונת... כמו שאני אוהב...).
בפעם האחרונה שביקרתי שם זה היה די מזמן (אבל לפני זה, ביקרתי גם כמה פעמים), גם כי יש לי משפחה לא רחוק משם.

ממה שאני זוכר. באחת הפעמים לקחנו (קרובי משפחה) טיול מודרך במקום (ניו-יורק ועוד ועוד ועוד. עם מיניבוס (מעט משתתפים) ומדריך צמוד). אני זוכר שבניו-יורק, אמנם יש כאמור הרבה דברים מרשימים, אבל לא אשכח, שלאחר שהייה של כשבוע בניו-יורק (לפני הטיול המודרך הנ"ל), ככל שהתרחקנו בטיול מני-יורק לאזורים יותר כפריים, שמתי לב ש- (כמובן שזה גם עניין סובייקטיבי...):
1. האנשים היו נחמדים יותר...
2. הבחורות יפות יותר
...
3. המחירים זולים יותר...
4. האוכל טוב יותר (אולי פחות fancy כמו במסעדות יוקרתיות, אבל לא פחות טעים),
5. האוויר נקי יותר...

בקיצור...
לא סתם פרנק סינטרה שר "אם אני יכול להצליח כאן (בניו-יורק), אז אני יכול להצליח בכל מקום". לא תמיד קל שם. גם נזכרתי בשיר של האמהות והאבות.שבו מצויין ששם (בניו-יורק) הכל היה "חשוך ומלוכלך"... זה כך כאמור כנראה יחסית לירוק
שיש באזורים הכפריים.
 

לי בא

New member
לא מבינה את זה

זה המקום הכי מדהים בעולם.
שפע שפע שפע.
כמו שאני אוהבת.
 
למעלה