אלוהי הנוסטלגיה
היא היתה יפה. כולה. כל-כולה. יפה כמו אוסטרליה. גם גדולה כמוה. סיליקון? הצחקת אותה! השימוש היחיד בסיליקון שנראה הגיוני בגופה היא, הוא למטרת "יישור קו" עם הצלוליטיס. לא משהו ש-8 ליטר לא יפתרו. היא היתה יפה. יפה כמו בערך כמו שמירי בוהדנה חפה מכל שתל סיליקון. ואז, במהלך ארוחת הצהריים, היא מביטה באצבעות ידיה הקצרות להחריד, העגלגלות כנקניקיות מיס לוסי, ושואלת:" מה, זה לא מקום נכון להיות מלאה בו?!". מאחר ואני סוג של מלאך, חייכתי חיוך שרמנטי ומלא חן ועניתי תוך כדי שאני בורח ממבטה החושק בי עד כאב: "מפיתום, מותקפתמותק... את מאממת כמו שאת". התעוררתי. מיוזע. מתנשף.(ידיים על המקלדת, קפת!)