אתה יורה חץ לאדם הלא נכון,
אני האדם הרחוק ביותר מהמושג רוע לב שתכיר בחייך.
לשלם מחיר? כן, נבגדתי ואת המחיר שלי אני משלמת עם ריבית כפולה ממה שאתה חושב. עבורי גילוי הבגידה היה הרס שהרגשתי שאוכל אותי חיה למשך הרבה מאוד זמן בבור שלא אתה ולא אדם אחר שלא חווה בגידה יוכלו לתאר לך.
רק תקופת הגילוי שעברתי ביני לבין עצמי כירסמה בי וכבלה והיא סוג של טראומה שאני מאמינה שעוד תלווה תקופה ארוכה. תקופה שמעלה אותך באוויר לשאלות קיומיות ורגשיות שלא חשבת עליהן.
אני כן חושבת שזה אנושי לבגוד. כולנו יכולים להגיע לשם בין אם מדובר בבדידות או צער כלשהו בזוגיות שמחפשים נחמה באדם אחר, זה אנושי. לסלוח על בגידה זה כבר אלוהי. לתקן? אני אעריץ אותו אם הוא באמת הגיע כדי למצוא נחמה ומקום לתיקון. מי אני בכלל שאגיד משהו או שבכלל אשפוט?
אבל לפי איך שהוא דיבר, אני שמעתי דברים אחרים.
אין פה יד קלה על ההדק, יש פה רצון להשתתף איתו במכת הגורל שהיכתה בו אנושות. הוא תיאר מצב שהוא הרגיש למשך הרבה מאוד זמן, לא היה מדובר בגילוי פתאומי בכניסה לחדר שראה אותה מתנשקת או מקיימת יחסי מין אלא תקופה שלמה ארוכה שידע ומת בתוכו בעוד שהיא מתייחסת אליו כל כך לא יפה בזמן שהוא יודע שהוא נבגד והיא לא ידעה שהוא יודע.
תתפלא אולי לשמוע את זה ממני, אבל אם שני אנשים מתאהבים באמת ומגלים שזו אהבה בלתי מוסברת מאוד חזקה מצד שניהם אבל הם תפוסים, זה קשר קביל בעיניי. אהבה מנצחת הכל, הקלפים תמיד אצלה. קורה ששני אנשים נפגשים בנקודת זמן כלשהי בחיים והם מגלים שהם מאוהבים במישהו שהוא לא בן הזוג שלהם ואני מקבלת את זה ומבחינתי שום נייר, חוק או דבר יכול למנוע את זה כי זו עובדה. כשתסביר לי מהי אהבה, אפשר יהיה להבין מקרה כזה.
אבל רוב הבגידות היום לא מדברות על באמת אהבה אלא על ריגוש או קלות הדבר שאנשים בוחרים זרועות של אחר כי XYZ במקום לשבת ולדבר, להיות גלויים ולומר "כואב לי, קשה לי, אני כועס, את לא בסדר, בואי נמצא דרך לתקן" , אנשים מעדיפים לא לתקן זוגיות, כך שזה כבר משהו אחר. ועל זה התרעמתי.
שיפוטית? ממש לא. על מה? החיים שלך הם שלך, החיים שלו הם שלו והחיים שלי הם שלי. כל אחד הולך לפי הקווים שהוא רוצה לצייר אותם ואין שביל אחד.
