הפנטזיה כבגידה
בעולם הוירטואלי הכל מותר, ופנטזיה היא משהו אישי ופרטי שלנו, מחשבות שמותר לנו להשאיר רק לעצמנו ולא לשתף את האחרים בהם. בעולם הוירטואלי לשוחח עם מישהו זה מותר, כמו שמותר הכל, רק שהאינטרנט והוירטואליה, הם שהרחיבו את גבולות המותר והאסור, לכל אחד ואחד, על פי אמות המוסר ואמונותיו הוא. יש המצ´וטטים, מתחת לאפם של בני/ות זוגם, מפנטזים ואף מאוננים, וזו תחשב כבגידה, ויש הבוגדים הלכה למעשה מחוץ לעולם הוירטואלי וגם אז ייחשב הדבר כבגידה. יש שהגלישה באינטרנט הרסה להם את הזוגיות, מכיוון שהדרך לשיחה אינטימית סלולה ומהירה, ובחסות המסך שסובל הכל, נרקמים קשרים שיוצאים מהוירטואליה למציאות היומיומית, ואז זו בגידה. ובכלל, בילוי של שעות מול המסך על חשבון הזוגיות ו/או המשפחה, זו בגידה בסטנדרטים של התא המשפחתי שכל כך מקובעים. בדרך כלל המפנטזים למינהם, מתנתקים לרגעים מהמציאות במקום להתחבר לסובב אותם, וכשהדבר גם מלווה ברגשות אשם כיוון שהפנטזיות לא התגשמו, כי אז המפנטז חושב שעצם הפנטזיה היא מעין בגידה. אבל, הכל עניין של מינונים, הלא?