בגדים ורמאויות קטנות...

[tingumi1]

בגדים ורמאויות קטנות...

היי לכן אני בד"כ סמויה, כותבת לעיתים רחוקות... ואני מאוד אוהבת את הפורום שלכן

רציתי לעלות משהו שדיי מעסיק אותי... אני מרגישה שאני בסה"כ כן יודעת איך להתלבש באופן שיהלום את מבנה הגוף שלי (ומשתדלת ליישם...), אבל באיזשהו מקום, במיוחד כשהתוצאה משביעה מאוד את רצוני, אני מרגישה כאילו אני קצת מרמה, כאילו אני מתעתעת ב"צופה"... אני חושבת שלו היה מדובר במשהו כמו גובה, או מבנה גוף יותר מלא, אז לא היה לי אכפת, אבל בגלל שזה נוגע גם בפרופורציות, אז אני מרגישה ככה... כאילו הפרופורציות שלי באמת הן לא באמת כאלה... מבנה גוף מלא למשל, זה יפה בעיניי, וגם נתון לאופנות משתנות... (כמו נניח צבע עור, או סוג שיער...) אבל יש דברים אחרים שנראים לי אבסולוטים... (דברים שקשורים בפרופורציות נניח), ועליהם אני לא מצליחה להתגבר, ואני מרגישה שמצד אחד נוח לי בבגדים שאני מרגישה יפה בהם, ושהם הולמים אותי, ומצד שני אני מרגישה שזה קצת תעתוע, כי בגד אחר היה יכול להסגיר מגרעת כזו או אחרת..., וכי אלו מגרעות "אמיתיות".... מה דעתכן בנושא? אשמח לשמוע תובנות (קצת חששתי שאולי הנושא יעורר קשיים אצל חלק מהבנות שיקראו, אבל אני מקווה שתגובות אחרות גם יוכלו לפתוח את העיניים ולהאיר את הנושא בצורה שונה וזה "יתקזז")

 

[tingumi1]

אה, ולא לפרסם בראשי בבקשה!

 

[SimplyMe1]

הפלת פה פצצה כבדה

כי לדעתי ניתן לדון בזה= ברמאות שמסוות כלפי חוץ ולהשיק מזה גם למקומות אחרים כמו לאיפור, ואפילו ל"סמלי סטטוס" אחרים שאולי את יכולה לשאת אותם אך זה לא בהכרח אומר, למשל, שאת עשירה. אני חושבת שכמו שבגד גורם לנו להיראות ולהרגיש טוב, כול אחת וטעמה היא, וכול אחת והבחירה שלה(ולפעמים הבחירה לא מוצלחת ולא מחמיאה ל"אנשים שבחוץ" אבל לאותה לובשת בא להתלבש ככה ושיישרף העולם) . הבחירות שלי הן לקנות ולהנות ממה שאני לובשת, עונדת ומתאפרת. אני לא חושבת שזה שאני הולכת עם תיק ממותג,נעליים ממותגות וכו', אומר שאני מרמה מישהו. יש לי את הכסף(באופן יחסי לסטודנטים, כן?

) וגם ההורים מבוססים יחסית ויכולים לעזור ולקנות -אז אני יכולה להרשות לעצמי, זה לא אומר שאני מליונרית וזה לא אומר שאני מרמה מישהו כי אמא שלי קנתה עגילי יהלומים ברויאלטי ליום האישה(סיפור אמיתי, מאתמול

). לגבי מבנה גוף,השמנה וכו'-נו..זה כבר נתון לענייני תזונה,גנטיקה ספורט וכו'. אני לא מרמה אף אחד אם אני עושה ספורט ויורדת כמה ק"ג וגם מתלבשת בהתאם להרגשה ולאופנות המסוימות שבא לי לאמץ לארון. אני הרי לא גנבתי כלום מאף אחד, ואני לא חיה על חשבונם של אחרים ולא בת זוג לאוליגרך שמממן אותי, אז רמייה זה לא. אנחנו אוהבות לקנות,להתלבש ולענוד תכשיטים יפים, ואם זה גורם לנו להיראות זוהרות או מרוצות יותר-זה משקיף החוצה וככה גם הסביבה שלנו "סופגת" מאיתנו. הרי כשאין מצב רוח לא בא להתלבש כ"כ בבגדים יפים, לא בא כ"כ להתאפר, אז זה גם משקיף החוצה והאנשים סביב(אלו שבעיקר קרובים לנו. בן זוג\אנשים בעבודה וכו') יקבלו את הwave ,וזה אמיתי ולא רמייה. מקווה שהסברתי את עצמי טוב..כתבתי ממש מהר כי הידיים קופאות לי ואני חוזרת ללמוד.

 

[eternal stitch]

אני לא רואה בזה רמאות

זה רצון מאוד לגיטימי לנסות להדגיש את הטוב ולטשטש את הפחות מוצלח. לכולנו יש את החלקים שגורמים לנו להרגיש קצת חוסר ביטחון לגביהם ואם מצליחים להתלבש בצורה שמורידה מהם את הדגש וגורמת לך להרגיש יותר בנוח, מה רע? לא כולם צריכים לדעת מה קורה לך מתחת לבגדים.

מצד שני, אני מבינה על מה את מדברת. אצלי, למשל, הגבול עובר בלבישת חזיות מרופדות ופושאפים. זה מה שמרגיש עבורי כסוג של רמאות לסביבה.

 

[Eurogirl]

תלוי

יש דברים כמו חזיות מרופדות, או לחילופין תוספות שיער, ריסים מלאכותיים או עדשות צבעוניות שבאמת מרגישים אצלי כמו "רמאות", כי אם נסלק את התוספת, יהיה הבדל גדול מהמציאות ותחושה של "באסה, מה, ככה את באמת נראית?". דברים אחרים, כמו בגדים שמטשטשים ומתעתעים על ידי משחק עם הנתונים הקיימים, הם מבחינתי לא רמאות. הרי כל אישה בעולם, למעט נשים שנולדו עם פנים ושיער מושלמים, תוכל להיראות טוב מאוד אם יש לה חוש סטייל, ולחילופין רע מאוד אם אין לה. והרי אם נרצה לא לרמות אף אחד, נוכל כולנו ללכת לא מאופרות, עם שיער פזור (בין אם הוא הסתדר באופן טבעי ובין אם לא) עם גופייה וטייץ, ממש כמו דוגמניות בתכניות ריאליטי, בפרק הראשון שבו סוכני הדוגמנות רוצים לראות אותן "כמו שהן"

. אבל ביננו - זה לא שבאמת אפשר "לרמות". כל בחורה עם חסרונות כלשהם (קרי: כולנו) שמתלבשת יפה ויודעת להבליט ולטשטש, לא מונעת מאנשים לראות את החסרונות שלה (משקל / חוסר חזה / חוסר מותניים / וואטאבר). אבל היא כן גורמת לכך שכולם יחשבו שהחסרונות האלה לא מונעים ממנה להיות יפה.

 

[ענת אלדר]

מסכימה לחלוטין עם יורוגירל

וע"כ אני לא יוצאת לעולם ללא איפור מהבית. בעיקר בגלל העובדה שגבות דקות מאד היו מודרניות בהיותי נערה וכשמתעסקים עם גבות (אצלי לפחות) הן לא ממש צומחות בחזרה...

 

[Fun Fair]

חותמת על כל מילה!

 

[tingumi1]

אחרי שקראתי שוב את ההודעה שלך

התעודדתי מאוד

 

[לי וולף]

משהו ישן שכתבתי

ככל שיוצא לי להתקל ביותר לקוחות, כך אני מבינה יותר ויותר שלכולנו יש את הדמות הזו שקצת גורמת לנו להרגיש לא בנח כשאנחנו משקיעים בעצמנו. חבל... (כמובן שמידתיות היא חשובה, כמו כל דבר בחיים

)

 

[tingumi1]

האמת, שזה באמת קצת גרם לי לחשוב על ה"להדגיש דברים יפים", במקום "להסתיר דברים פחות יפים"... אולי אם ארגיש שאני גם מדגישה מה קיים אז אני גם ארגיש שזה מתקזז.. חוץ מזה, שזה מקום אחר, הרבה יותר מפרגן!

 

[לי וולף]

 

[לי וולף]

מקסים ונכון כל כך

 

[Zorikit]

אני מסכימה.

אני גם חושבת שגם אדם שתמיד מטשטש - לפעמים לובש משהו שלא יכול לטשטש ואז רואים מה המבנה האמיתי. זה שאני לובשת חצאית קלוש/עיפרון לא הופך את האגן שלי באמת לצר יותר או אותי לרזה יותר. זה אפילו לא הבדל שאפשר לכמת בק"ג. מה שכן יצא לי להלביש בחורות שנראו 10 ק"ג יותר לפני שהלבשתי אותן. הבגדים החדשים לא רימו אלא בידוק ההיפך - שיקפו את המציאות והחמיאו לה. אין שום "רמיה" בהדגשת מותניים צרות או חזה גדול וטשטוש של בטן.

 

[Capelli Neri]

מאוד מזדהה

ואני בעצמי די נמנעת מ"רמאות", כולל איפור, חזיות פושאפ וכו'...אבל אני כן מורידה שיער, מסתרקת, וכו'...החברה מכתיבה לנו באופן מאוד ברור לא להראות את עצמנו כמו שאנחנו לחלוטין, אבל מעבר לדברים ה"בסיסיים" לי מאוד קשה עם הסוואה ורק לאחרונה אני לומדת שזה בסדר לנסות לטשטש דברים. אני לא חושבת שזה מצב בריא, לא "לרמות" - אני חושבת שזה נובע מביקורתיות עצמית מוגזמת, ובאופן נורמלי, נראה לי נכון וטוב ו"מוסרי" להסוות אי-שלמויות וכו'...

 

[nowonder]

הזכרת לי את הקטע הזה

http://www.youtube.com/watch?v=a8OYx9u1E9k&feature=fvsr

 

[tingumi1]

גדול!

 

[Marble Arch]

no shame in my game!

 

[tingumi1]

תודה למי שענתה האי נוחות שלי היא פחות ברמה

המוסרית, אלא יותר ברמה ש... כשאני מרוצה, כאילו יש לי קול קטן שמזכיר לי שאיך שאני נראית עכשיו מול המראה לעצמי, ואח"כ לאחרים, זה לא לגמרי מציג אותי בצורה מדוייקת אלא עושה חסד עם דברים מסוימים. ובאמת גם אני נמנעת ממחטבים, פושאפים וכו'.. (אם כי, זה באמת עניין של העדפה איפה להעביר את הגבול, כי עם עקבים ואיפור למשל, אני כן הולכת לפעמים...)

 

[efrato1]

וואו, זו שאלה באמת טובה

שגם לי יוצא להתחבט בה לפעמים. עקרונית אני חושבת שעם בגדים (במידה ואת עושה את זה כמו שצריך), הרמאויות הן באמת קטנות. לא מכירה בגד שמוריד 20 קילו, גם לא מכירה מחטב כזה. פשוט אשה שיודעת להתלבש תצליח להסתיר כרס קטנה, טורסו ישר ללא מותן וכן הלאה. אני אישית הרבה יותר מעריכה נשים כאלה מאשר נשים עם גוף מושלם שמתלבשות קצר חשוף וצמוד ללא כל ערך אופנתי או אחר מלבד לחשוף ולהדגיש. לעומת זאת, תוספות שיער, עדשות מגע צבעוניות וריסים מלאכותיים (אלא אם מדובר באירוע ערב) זה מגוחך בעיני כי יש בזה משהו שיקרי.

 

[SimplyMe1]

בשורה האחרונה היית כותבת אביבית

והיינו מבינים למי הכוונה ברמאית