קצת שפיות ומודעות למורכבות לא הזיקה לאף אחד
אין דבר כזה קול עצמאי
דווקא אנשים עצמאים באמת,מודעים יותר מאחרים למידה שבה בעצם כולנו ציטוטים של ציטוטים של ציטוטים,מקהלה אין סופית של קולות וגישות,ילדים מדברים בקולות של הוריהם,חלקם גם מתמרדים נגד הקולות האלה וחלקם מזדהים עם הקולות האלה כאילו היו עצמם
מסיבות שאולי יהיה מעניין לחקור אותם יום אחד דווקא אוטיסטים נוטים יותר ללכת לאיבוד בים הקולות,להיות מוצפים ואף לטבוע בהם לעיתים קרובות
אבל זה אינו דבר רע
להפך
זה מצביע על אישיות וזהות שחיה מורכבות,שקשובה ורגישה להדדיות ופחות נוטה להיתפש לאשליית מוצקות האגו
ילדים בני 17 לא מבינים כלום מהחיים שלהם
אם ילדים בני 17 היו מבינים משהו מהחיים שלהם אז לא היו מלחמות בעולם
למשל
הם שפוטים,רוצים קודם כל להשתייך,להצליח,לטפס,להיות מקובלים,ולכן הם גם הקורבנות הכי זמינים לכל מה שדפוק בחברה
אין כאן עניין של התגוננות ואין כאן עניין של התקפה
עצם הנסיון לדרדר את הדיון הזה לפסים אלימים ממחיש עד כמה המרחב הציבורי הוא עדיין נורא בעייתי
יש כאן נסיון לבטא נקודות מבט שונות
מנקודות זמן שונות
כמו שגם עניתי לנער
אז אני
גם היום
כשאני בן שישים ואב לילדה
לא יודע לזהות בבטחון את המידה שבה קולי הוא שלי
לדעתי אף אחד לא יודע ולא ידע
ואלה שמשלים את עצמם בנושא זה יודעים פחות מכולם