קצת תשובות....
אני ובעלי ממש לא זוג דתי, אני חילונים לגמרי ואין לי שום חשש שבעלי יחזור בתשובה.
בעלי ממש לא התחתן איתי כי אמא שלו אמרה לו, כמו שתיארתי היא לא כל כך חיבבה אותי אפילו מאז שעלו הקשיים עם החתונה, וזה משהו שממש בא מאיתנו ונורא הפתיע את כולם כי לא היינו המון זמן ביחד. למרות כל מה שאני מתארת על בעלי, הוא חבר מאוד טוב, שותף שווה וכן יודע להיות קשוב רוב הזמן, ואולי קשה לו לעמוד מול אמא שלו אבל הוא "חמקן"- עושה דברים בסתר, היא כן עושה לו רגשי והמון דברים על הכל, אבל אני לא יכולה להגיד שהוא עושה דברים כי היא רוצה, אלא שהיא משחקת לו במוח.
אני מתארת את העבר שלו כל כך הרבה כי הוא מאוד בעייתי מהמון בחינות. עלייה, מערכת יחסים פתוחה של ההורים, עישון סמים של האבא, הפטירה של האבא. יש טראומה מאוד גדולה שקשורה לפטירה של אבא שלו, אותה הוא לא סיפר לי לפני החתונה, מן סוד משפחתי שהוא לא שיתף מעולם אף בת זוג/חברה, הם לא מדברים עליה והוא אוסר עלי לספר עליה לאנשים, משהו שמאוד מקשה עליי כי בבית שלי אין סודות אבל אני גם מאוד יכולה להבין מדוע הוא לא רוצה שאנשים ידעו את זה. אני פתאום נמצאת בסטואציה שיש לי שתי סודות מאמא שלי, "הסוד הגדול" ועניין העישונים. קשה לי להגיד מי היה המטפל העיקרי שלו, מן הסתם אמא שלו, אבל הרבה אנשים עזרו לה לטפל בו בזמן שהגשימה את עצמה- סבא, סבתא, דודים, אורחים, שכנים. בילדות הוא היה חי באירופה והוא גדל מצד אחד עם הרבה פתיחות לאומנות, ציור, כל מיני סוגים של אנשים, עם יותר מדי פתיחות בנוגע להרבה דברים ועם אמא שלא מפסיקה לריב עם כל העולם, עם הבעל, ההורים שלה, האחים שלה. הוא תמיד היה באמצע.
בלי קשר, בקליפות הענבים של היין יש רזרבטול שזה חומר שמעכב את החומר שגורם לחלוקת התאים, ואין ספק שבעם הצרפתי התמותה הקרדיווסקולרית היא מהנמוכות בעולם, למרות שהם מרבים באכילת בשר מלא בשומן. בעלי מעשן 4-5 ג'וינטים ליום במינון נמוך מאוד, הוא עובד בעבודה טובה במשמרות (עכשיו סיים תואר ראשון) ומלבד פעם אחת שהוא הודה שהייתה טעות ,לא עושה את זה לפני שהוא הולך לעבודה. גם לא הייתי אומרת שהוא בדיכאון, אין ספק שיש דברים שמאוד קשה לו להתמודד איתם, אבל עישון סמים מעבר לכך שנובע ממצוקה נפשית הוא גם הרגל שממנו גם קשה להגמל, בייחוד שבחברה שלך זה מאוד נפוץ ובכלל לא חריג. כבר שהתחתלנו להיות בקשר שמתי לב לעניין העישונים והוא כל הזמן היה אומר לי שזה רק משהו זמני, שהוא מתכוון להפסיק. היו רגעים שהוא לא הבין שזה לא טוב לו, אבל כמו שאמרתי, כן יש התקדמות גם במחינת התדירות (כן יש הפסקות בין לבין שלא היו פעם) אבל כשיש זו בהחלט בעייה והיום הוא אומר שהוא רוצה להפסיק, שהוא יודע שזה מונע ממנו להתמודד ושהוא לא מתכנן להיות אבא מסומם. לא היינו יותר מדי זמן ביחד לפני החתונה, עברנו לגור ביחד אחרי 3 חודשים ודי מהר התחתנו (9 חודשים). זה לא שלא היו לנו מערכות יחסים ארוכות בעבר, גם לי וגם לו, אבל באמת, אני יודעת שזה לא נשמע ככה אבל יש לנו המון בקשר- אנחנו באמת אוהבים אחד את השני וחברים טובים.
זה לא שאני מתכננת מחר להכנס להריון, יש הרבה אילוצים שיגרמו לכך שנצטרך לחכות עוד 3 שנים (סיום התואר שלי ונסיעה לחול) ולי זה מאוד קשה כי אני כבר רוצה, והוא עוד לא שם. אבל מעבר לאהבה שלי כלפיו, אני מעוניינת שנקים משפחה ואני רוצה לדעת שאם אני נוסעת איתו לשנתיים לחול עכשיו ומחכה עם ההגשמה המקצועית שלי ועם הרצון שלי להקים משפחה- הוא מוכן להתחיל לעבוד על דברים עם עצמו ולהתמודד עם אמא שלו- כדי שיבוא יום וכן נהיה שם, כי מבחינתי זו המהות.
אתמול הצלחנו להגיע לשיחה אמיתית דיברנו כמה שעות, הוא הסביר לי את הצד שלו שלו ולאמא שלו היה רק אחד את השני וזה יצר סוג מסוים של קשר, שלא היה בבית שלי מכיוון שהיו בני משפחה רבים שיאזנו ויתנו ביקורת אם קשר עובר את הגבולות שלו. פתאום הוא צריך להתחלק בתשומת הלב של אמא שלו, איתי ועם הבעל החדש, והוא לא רגיל לדרוש תשומת לב אלא שהיא ניתנת לו, וזה ממש גורם להם לחוסר תקשורת. אני מצידי הסברתי לו שזה מאוד בעייתי להכנס לתוך דבר כזה, גם לי קשה לקחת לעצמי מקום ואני מרגישה שהם בולעים אותי לתוכם. אני באמת מתגעגעת למשפחה שלי, שהם אמנם גרים קרוב יותר אבל אני עסוקה מכדי ליסוע אליהם והוריי עובדים כל יום. אתמול הוא גם דיבר עם אמא שלו, היא יודעת שאני מרגישה שהיא לוקחת לי את המקום, ושזה מאוד חבל, ןלמה רק בסוף החיים אנשים מסתדרים עם ההורים שלהם ושחבל שלי ולה אין יותר קשר בינינו. הסברתי לו שיש לי גבולות אחרים משלו, זה לא בגלל אמא שלו, זה בגללי- מפריע לי שלא מודיעים לי שבאים, שנכנסים דרך החדר שינה, שבאים כל יום- אני לא יכולה להרגיש בנוח בשבוע שהיא מגיעה ולהיות כל הזמן בכוננות שהיא תבוא. חוץ מגבולות שלי שאני לא מרגישה שיש אליהם התייחסות אני גם באמת חוששת ממנה, כבר הפסקתי להיות עצמי, כדי שזה יהיה בסדר. ומעבר לזה, יש לנו תפיסת הסתכלות אחרת. אני באמת חייבת להפסיק לשתף אותה, פשוט אין זמן להתכונן לזה שהיא תבוא והיא באה באמצע- אבל אני חייבת לעצור את עצמי כי אני לא באמת מעוניינת שתתחיל לדבר על עצמה במסווה של עזרה. ואני גם חושבת שהיא מסכסכת, לא נגדי אלא נגדו, מתוך רצון להתקרב.
אני חושבת שמעבר לזה שבעלי מעשן, אני חייבת להפסיק להיות כל כך בסדר. עולה לי משהו, להגיד- לא לבלוע. פעם הבאה שהיא תנסה לשאול מה קרה שהיא רואה שאני נסערת- זה ביני לבינו, זה לא מוביל לשום דבר טוב השיחה המשולשת הזאת. באה בלי להודיע- לא שמעת על טלפון?, באה כל יום- אני צריכה קצת מרחב. להפסיק לבלוע- להתחיל להוציא.
חוץ מזה עניין הטיפול נהיה יותר מוחשי כרגע, מקווה שזה יצא לפועל בזמן הקרוב.
