בא לשכונה בחור חדש..

[deep ocean]

קודם כל, לא אמרתי כזה דבר

אני לא חושבת ששיפוט זה רע או טוב. קודם כל לקבל את עצמנו (כולל המחשבות השיפוטיות, כי זה אנחנו כרגע). בלי קבלה אין כלום. אחר כך פשוט יש אפשרות כזאת (לא חייבים לעשות את זה) להיות מודע לשיפוט שעובר בתוכנו, ולא בהכרח להזדהות איתו. זה הכל. איך לא מזדהים איתו? בעזרת הבנה של איך המנגנון הזה עובד. ====== "ולכן הרגע הוכחת שלא הצלחת "להשתחרר מכבלי השיפוט"."

אבל לא התיימרתי לטעון שהפסקתי לשפוט לחלוטין ב-100% את עצמי/אחרים. יש לי אמנם נסיון וידע רב בנושא, והתקדמתי מאד אישית בו, אבל לא טענתי פה במקום כלשהו שהשיפוט נעלם לחלוטין מתוכי.

 

[דלית - delete]

משהו שמעט צורם לי בכל הדיון הזה

בלי להשתמש במושגים גבוהים כמו של דובלבן - האנשים שבד"כ להבנתי מוותרים על שיפוט עצמי הם פושעים שלא טורחים כלל להצדיק את פעולותיהם. רוב האנשים הנורמליים בחברה - האנשים היצרניים, שתורמים לחברה, שחיים כחלק מהחברה ולא בשוליה, מקיימים שיפוט כלשהו של מעשיהם. מה זה אומר על טכניקות להקטנת או הסרת השיפוט? לפי מבחן התוצאה בלבד - נראה על פניו די רע (וכאן אני עושה שיפוט מודע).

 

[arcidea]

../images/Emo63.gif הנונ-קונפורמיסטים

Laozi and Zhuangzi, living at a time of social disorder and great religious skepticism (see article on Confucianism), developed the notion of the Dao (Tao -- way, or path) as the origin of all creation and the force -- unknowable in its essence but observable in its manifestations -- that lies behind the functionings and changes of the natural world. They saw in Dao and nature the basis of a spiritual approach to living. This, they believed, was the answer to the burning issue of the day: what is the basis of a stable, unified, and enduring social order? Taoism can also be called "the other way," for during its entire history, it has coexisted alongside the Confucian tradition, which served as the ethical and religious basis of the institutions and arrangements of the Chinese empire. Taoism, while not radically subversive, offered a range of alternatives to the Confucian way of life and point of view. These alternatives, however, were not mutually exclusive. For the vast majority of Chinese, there was no question of choosing between Confucianism and Taoism. Except for a few straightlaced Confucians and a few pious Taoists, the Chinese man or woman practiced both -- either at different phases of life or as different sides of personality and taste.

 

[WhiteBear]

המושגים שלי מאותגרים ריצפתית ../images/Emo35.gif:-O

 

[avshalomat]

כמו שכבר הזכיררו כבר מדובר על שלילה

של העצמי לא על יכולת הבחנה, לצורך העניין אכן בהריגה של בן אדם אין כל "רע" מוחלט לפי תפיסתי יש "רע" במובן של לא רצוי. לא רצוי לי להרוג כי אין לי עניין לקטול אדם אחר לא רצוי לי כי אני אשב בכלא וכדומה, חלק מהמטרה בשיחרור השיפוט הוא לא שיחרו האבחנה יזוקה עלי ידי שיחרור ההתניות שלנו ובחינת המציאות מחדש,

 

[דוד כפרי]

האם השיקול שלך תועלתני בלבד?

"לא רצוי לי להרוג כי אין לי עניין לקטול אדם אחר לא רצוי לי כי אני אשב בכלא וכדומה..." האם השיקול היחיד הוא של שכר ועונש?

 

[avshalomat]

לא, חס וחלילה כלומר

עבורי הוא חס וחלילה המשפט הראשון שלי היה כי אין לי שום עיניין לקטול אדם אחר, אבל יש מצבים שבהם מה לעשות יש עיניין, כמה שהדבר מזעזע, הדברים אולי נישמעים קרים וניהליסטיים אבל הם בדיוק ההפך, כאשר אני פחות מותנה הסיכוים שלי להגיב באלימות מיותרת הם פחותים, דווקא מקום בו ההתניות של ה"רע" וה"טוב" הם רבות יש סיכוי לאלימות רבה יותר ראה newbe והכבוד שלו או חברות ששולטת בהם פונדמטליזים

 

[דלית - delete]

האם אתה סותר את עצמך?

מצד אחד - "יש מצבים בהם יש עניין [לקטול אדם אחר]" מצד שני - "הסיכוים שלי להגיב באלימות מיותרת הם פחותים" באין מניעה מבוססת מוסר כנגד הרג, הרי שכל אימת שהרג או פגיעה באדם אחר יהיו לתועלתי, לפי דבריך יהה עלי לפעול כך, ובלבד שהשיקול של עונש פוטנציאלי אינו עולה על התועלת מהפגיעה. כלומר הסיכוי לאלימות מיותרת במצב כזה עולה. ניובי אינו דוגמה להתניית "טוב" מול "רע" - הוא דוגמא להתניית "מראית עין של חולשה" מול "חולשה אמיתית". זו הסיבה להתנהגותו, להבנתי. ועובדה - לא הייתה לו כל בעיה לגנוב, מושג הכבוד לא שיחק אצלו תפקיד כלל, למרות שהוא "מבחין בין טוב ורע". נעשה הבחנה 1. אין טוב ורע אבסולוטיים - טענה איתה אני מסכים. 2. ברומא התנהג כרומני - טוב/רע יחסיים למקום וזמן (כלומר הם culture-dependant). 3. בתרבות בה הרג (דוגמא ספציפית המעידה על הכלל?) הוא אסור (הגד "לא תרצח"), אין מקום לשיקולי רווח/הפסד על פעילות אסורה כזו. אם אני מבין נכון - בנקודה זו אנו חלוקים. 4. במקרה של התנגשות תרבותית (בין תרבות הבית שלך לתרבות בה הינך חי כעת) יש לשקול כל מקרה לגופו, אך יש לקחת בחשבון שכל אימת שתעשה העדפה כנגד התרבות המקומית - אתה צפוי להענש. במקרה כזה יש מקום לשיקולי רווח/הפסד. מקווה שעזר להבהיר מושגי יסוד בדיון, כפי שאני רואה אותה (בפשטנות יתרה).

 

[avshalomat]

לא

למה?

 

[דלית - delete]

../images/Emo13.gif