בא לי למות; חולקת
הייוש,
אני חברה בפורום עוד לפני שהתחלתי ללמוד משפטים, עוד כשהייתי ילדת פרה-אקדמיה מאושרת וחסרת דאגות.
והנה היום אני בסוף סמסטר א' של שנה ב',
ובא לי למות.
אני מרגישה שאני באיבוד.
הציונים שלי ברצפה- ואני לא רואה לזה סיבה הגיונית. אני יודעת את החומר. לומדת- לא 100- אבל לומדת וניגשת למבחנים בתחושה שאני יודעת את החומר טוב, ובטח טוב יותר מהרמה הממוצעת בכיתה.
הציונים של מועדי א' אכזבו אותי נורא. לא נכשלתי [חלילה!!!!!!] באף מבחן אבל הציונים שלי ממש, אבל ממש לא מגיעים לרמת הציפיות\ידע שלי ומגרדים את ממוצע הכיתתי מלמטה.
זה הגיע למצב של "מה, אני בכלל לא רוצה להיות עורכת דין, למה לי לסחוב בבולשיט הזה"
אנא חלקו עמי מילים חמות ורגשי הזדהות כנים. עוד מעט מתחיל סמסטר ב' ואין לי כח אליו כבר מעכשיו......
תודה ובב"ח.
הייוש,
אני חברה בפורום עוד לפני שהתחלתי ללמוד משפטים, עוד כשהייתי ילדת פרה-אקדמיה מאושרת וחסרת דאגות.
והנה היום אני בסוף סמסטר א' של שנה ב',
ובא לי למות.
אני מרגישה שאני באיבוד.
הציונים שלי ברצפה- ואני לא רואה לזה סיבה הגיונית. אני יודעת את החומר. לומדת- לא 100- אבל לומדת וניגשת למבחנים בתחושה שאני יודעת את החומר טוב, ובטח טוב יותר מהרמה הממוצעת בכיתה.
הציונים של מועדי א' אכזבו אותי נורא. לא נכשלתי [חלילה!!!!!!] באף מבחן אבל הציונים שלי ממש, אבל ממש לא מגיעים לרמת הציפיות\ידע שלי ומגרדים את ממוצע הכיתתי מלמטה.
זה הגיע למצב של "מה, אני בכלל לא רוצה להיות עורכת דין, למה לי לסחוב בבולשיט הזה"
אנא חלקו עמי מילים חמות ורגשי הזדהות כנים. עוד מעט מתחיל סמסטר ב' ואין לי כח אליו כבר מעכשיו......
תודה ובב"ח.
