בארץ רחוקה..

[ליטון (לא תמיד שפוי)]

בארץ רחוקה..

בארץ רחוקה מעבר להרים בה זורמים הנחלים ורנות הציפורים בה יערות עד ושיחי פרא מפלים אגמים וכיוצא באלה היו להם כמו בכל הספרים זוג אנשים (קצת פרימיטביים) אבל חברים בשלוה פסטורלית בתוך מערה הצליחו לתקשר בניהם דוקא לא רע: על הבטן טפחו - כשרצו לאכול את הראש נינדו - כשרצו הם לשלול כשלשמוח רצו הם רקדו רקודין ונפצו צלחות בשמחה ובששון כך הם אמרו את כל מה שרוצים ובסך הכל הם היו די מרוצים עד שיום אחד למרות החיים השלווים מצא אחד את חברו עם פנים עצובים הוא ניסה לשמחו והביא לו שעון עצם של דינו ובלוט של אלון הוא שבר צלחת וכוס התנפצה אך כל מה שיצא היתה אנחה שהבהירה לרע חזק וברור שהוא לא הצליח לשמח את חברו השבור והחבר לא יכל לסבול כבר את הכאב הוא רצה להסביר לחבר האוהב הוא הרגיש גוש מוזר בקצה הגרון שהתקדם מעלה מעלה בכיוון הלשון הוא פתח את הפה והרגיש משוחרר ובלי לחשוב פעמיים הוא לפתע אמר: אני עצוב נורא ולא יעזור שום דבר כי הכסא שבניתי לבד - נשבר ואתה יכול לרקוד ולשבור כוסות עד מחר אז חייך חברו אוהב מתמיד ואמר לו: יכולת פשוט להגיד מאותו היום הבינו שניהם שאותה הדברות שמצאו בניהם יעילה משבירת כוסות או סימונים (ובנינו זה גם הרבה יותר חסכוני) הם המציאו משפטים ומילים לרוב ויכלו להתבטא הרבה יותר טוב בארץ רחוקה מעבר להרים אולי פחות שקט היום אבל הרבה יותר נעים

 

[מורני !]

ליט

מדהים.