באמת עברו 70 שנה?

[סו אלן מישקי10]

מרגש

 

[imasarit]

 

[אמאמהדרום]

לא נשארו אצלי במשפחה מי שיספר וגם לא סיפרו

סבי נפטר כשהייתי בת 10 , סבתי לא ממש דיברה עברית למרות שחייה בארץ 50 שנה והיה לי קשה להבין אותה .


היום ישבתי עם הספר של עיר המחוז שממנה הם באו . רק עכשיו הבנתי את זה שסבתי כל השנים צחקה ואמרה לי שלובלין היתה עיר קטנה ורק את לובלין זוכרים למרות שהיא היתה עיר בתוך מחוז ולא עיר גדולה .

לגבי אוקאינה אמרה לי חברה לא יהודיה שעלתה עם בעלה היהודי לארץ שהאוקאינים מאוד סבלו מהנאצים והיא סירבה להגר לגרמניה למרות שבעלה קיבל הצעת עבודה מצויינת - היא הפכה לישראלית ויותר יהודיה מהרבה יהודים אין אצלה בבית שום זכר לנצרות לא בחגים ולא במנהגים למרות שאף פעם לא התגיירה .

אני מבינה את סבתך .
גם סבי וסבתי ברחו בזמן המלחמה מפולין לסיביר וכך ניצלו .

 

[maysher]

לגבי אוקראינה זה קצת טריקי

כי אוקראינה הייתה מחולקת לשני מחוזות. אוקראינה מערבית שקרובה לגרמניה ואוקראינה מזרחית, הפרו רוסית, אז והיום. רוסים כבשו את האוקראינה המערבית כמה שנים בודדות לפי המלחמה והתושבים קיבלו את הגרמנים בזרועות פתחות כי מבחינתם זה השחרור מהכיבוש הסובייטי. לפיכך גם היחס של הגרמנים אל האוקראינים מהאזור הזה היה אחר. אם ביהודים ראו טיפונת שצריך להשמיד, ברוסים ואוקראינים אנשים מסוג ז' שמותר להתשמש בהם ככוח עבודה זול, באוקראינים המערבים ראו בני אדם (בערך) אחות של סבתא שלי מספרת שבזמן שהיתה בגרמניה והיא כאמור נתפסה כאזרחית אוקראינית, הם היו צריכות ללכת עם סמל על הבגדים בדומה ליהודים שהראה שהם מהאוקראינה המזרחית ולכן אין להם זכויות. לעומת זאת, מי שנתפס באוקראינה מערבית ונשלח לעבודות בגרמניה, קיבל שכר קטן, היה יכול ללכת לסרטים והצגות ובאופן כללי קיבל יחס סביר מהרשויות. האוקראינים הרגילים והרוסים קיבלו יחס נוראי אבל בניגוד ליהודים לא רצו להשמיד אותם בכל מחיר. יחיה ההבדל הקטן.

 

[טולי145]

אוקרינים רבים כמו גם פולנים שתפו פעולה מרצון

עם הנאצים בכל הקשור במציאת והשמדת יהודים

 

[maysher]

האנטישמיות עדיין חלק מהעולם

רק שבאוקראינה מערבית רואים במשתפי פעולה עד היום גיבורי עם.

 

[טולי145]

זה נכון שמלחמת עולם שניה עשתה פצע קשה

בתודעה של עם הרוסי ואוקראיני.
עוד לפני הכרות עם שואה עצמה בתור ילדה זכור לי היטב כל הסרטים על מלחמה שהיו כל הזמן בטלויזיה
גרמני היה מילה מקבילה לרע
בחצר כשהיינו משחקים במלחמה זה היה אנחנו נגד גרמנים
אם היה משחק כדורגל לא משתנה מי ינצח העיקר שגרמנים יפסידו

 

[The Bellinda]

השנה עצוב לי באופן מיוחד

סבא שלי, ניצול השואה, נפטר לפני כשנתיים ומחצה. סבתא שלי, אשתו, שהיא השריד האחרון עם שם המשפחה שלו שהוכחדה כולה בשואה, גוססת - זה עניין של זמן והיא בהוספיס כבר כמה שבועות, כך שברור לכולנו שזה יום השואה האחרון שבו היא עוד איתנו (כשלמעשה היא כבר לא איתנו, היא לא בהכרה כבר כמה שבועות).
אז ההבנה הזאת, שזה עולם הולך ונעלם, מצערת אותי עוד יותר מתמיד.

ואני לא מסוגלת לחשוב יותר על WHAT IF. גם כי אני יותר רגישה מתמיד, אבל גם כי מאז שאני אמא, כל כך קשה לי המחשבה שיש לי ממש בחילה פיזית. אז אני משתדלת לתת לזה לעבור לידי ככל האפשר.

 

[שקשוקה שוב 1]

תזכורת חשובה לכל מי שחשוב לה לדעת

 

[שקשוקה שוב 1]

בחרו לא להוקיע כאן הבעת רחמים וסליחה לנאצים

ואין טעם להכחשות, כל המעונינות יכולות לבדוק זאת שחור על גבי לבן, בדיוק לפני שנה.

 

[מיסיס מייס]

התגעגעתי אליך, ואת יודעת שאני זוכרת את הדיון ההוא (ועמדתי הייתה כעמדתך).

 

[שקשוקה שוב 1]

זוכרת בהחלט את האמיצה היחידה.תחי הצביעות כאן

דמעות תנין חסרות בושה הן.

 

[פרמלה]

עברו 70 שנים וניצול שהדליק אתמול

משואה, איש בן כמעט שמונים כיום, בוכה בראיון האישי ששודר לפני כל הדלקה על אמא שלו שאיבד כילד קטן.
זה היה מבחינתי רגע אחד מזוקק של הסבל הבלתי נתפס של כל מה שעומד מאחורי "70 שנה מאז 1944" ו"שישה מיליון".

 

[ivgy1980]

יום הנצחון הוא החג הכי קדוש בשבילי

כי אילולא הם, אנחנו לא היינו פה!!
וכל מילה נוספת פשוט מיותרת