באיזה גיל

[20ליאת]

באיזה גיל

הרגשתן שאתן הופכות מילדות לנשים קטנות? אצלי, רק עכשיו פחות או יותר....

 

[shelycat]

עוד לא קרה

לא בנקודת תפנית חדה כלשהיא, אבל מידיי פעם אני מגלה לפעמים שאני מתבטאת ביחס לעצמי בעזרת המילה "אישה צעירה" ולא כנערה/ילדה. בכל מקרה לא נראה לי שאני אחשוב על עצמי במונחי "נשים קטנות", לא מתחבר אלי, לא אוהבת לחשוב על עצמי כקטנה לכל היותר כחסרת ניסיון בתחומים מסויימים, קטן מתחבר אצלי לחוסר אונים וחוסר און כמו גם שאר חולשות ואני מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אדם "חסר" או חלש אלא יותר כעל אדם בתהליך תמידי של התפתחות לא מוגדר גודל ועוצמה.

 

[Silvi k]

כנ"ל אצלי - בת 28 ועדיין מרגישה

בחורה. ממש לא מסוגלת לחשוב על אצלי במושגים של "אישה" (מלבד כמובן בהקשר של ההגדרה המינית

- זה לא שאני חושבת שאני גבר)

 

[uti]

אצלך גם לא יקרה נראה לי../images/Emo6.gif

אבל כמוך כמוני!!

 

[shelycat]

it takes one to know one../images/Emo3.gif

 

[מספרית]

גם איפשהו אחרי הצבא...

ת'אמת, עד גיל 20 לא ייחסתי בכלל חשיבות לגיל ולזה שאני מתבגרת. בגיל 19 כשהייתי בצבא, היתה לי חברה שחגגה יום הולדת 20 והיא התבאסה שהיא כבר בת 20 ואיך שהזמן עובר ואני לא הבנתי מה היא בוכה...כולה 20, ואז כשאני חגגתי 20 פתאום הבנתי...מאז כל יום הולדת אני קצת מתבאסת על איך עברה לה עוד שנה...

 

[Intensity]

אני כל-כך מבינה על מה את מדברת!

לפני כמה ימים חגגתי (?) יום הולדת 21 והיה לי כל-כך עצוב וגם עכשיו

 

[מספרית]

Intensity זה באמת עצוב

וזה לא יאמן לפעמים איך שהזמן רץ... צריך לנצל כל רגע ולחיות את ההווה! לא לחשוה יותר מדי על דברים שליליים

 

[ו נ צ ו א ל ה]

אני מרגישה שאני בחורה

 

[טלטלצ]

אני עדיין לא הפכתי לאשה קטנה...

ושמי לא פלפלת. אבל יש לי כפית קסמים קטנה

 

[ו נ צ ו א ל ה]

תרגום ספיישל לטלטלצ

באיזה גל הרגשת שאתה הופך מילד לגבר קטן?

 

[טלטלצ]

בסביבות גיל 13-14 כשההתפתחות החלה

לתת אותותיה... אבל במובים מסויימים אני עדיין ילד שמשתדל לחיות ולהנות כבעבר.

 

[20ליאת]

../images/Emo13.gif

איך אהבתי את הסדרה הזאת...

 

[מיoי]

ואני שרתי את זה לרז בטיול שלנו../images/Emo9.gif

 

[Scarlett]

אני מבחינתי עדיין נערה

אז מה אם אני בת 28 בעוד חודש... המפגש הראשון שלי עם ההגדרה "אישה" היה כשראיתי על המרשם של הגלולות שלי "שם האישה" (הייתי בת 18). זה נורא הצחיק אותי, וגם היום אני לא ממש מרגישה שזה מתאים לי...

 

[מיoי]

אצלי שה היה יותר מעין שלבים

כל שינוי פיזי או רגשי - היה מעין צעד נוסף. אני זוכרת שככה התחלתי לחשוב כשקיבלתי מחזור, הורדת שיערות

קיום יחסים וכן הלאה. בעיקרון עברתי לגור עם חבר לשעבר בגיל די צעיר (יחסית) בתקופת הצבא 18.5-19 משהו כזה ואז לתחזק בית ולגור יחד נראה לי משהו גדול - גרם למעין התבגרות כזאת - זו היתה חוויה! וזה היה הבית של כל החברים אם אפשר לומר

אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה - אישה - זה נשמע גדול מידי (ובמידה מסויימת מפחיד. אתמול כשהחלו הדיבורים ברדיו על יום העצמאות ה - 56 פתאום זה התחיל להפחיד אותי המחשבות על ההורים שלי מזדקנים ועל המחשבה שהשנים הולכות ועוברות מהר - וככל שאנחנו מתבגרים זה עובר יותר מהר..מאוד קשה לי לקבל את העובדה שהם הולכים ומתבגרים

ומשתנים - חשבתי שאנחנו כבר חוגגים 56 - ובמהרה יגיע היום של ה - 100

(וישר חשבתי איפה הם יהיו - ובאיזה מצב

מאוד מפחיד - איך הגעתי לכאן

מהנושא לך

) בקיצור עם כל שינוי אני מרגישה שאני עוברת שלב - כשהשלבים הבאים הם קניית דירה והורות (לא בהכרח בסדר הכתיבה) אבל אני לא יכולה להצביע על נקודה שתגרום לי להרגיש - אישה

 

[מספרית]

מיסי, אני נורא מזדהה איתך בקשר

לפחד מההתבגרות של ההורים שלי...אני חושבת על זה הרבה ולא כל כך יודעת איך להתמודד עם הפחד...

הם במצב מצויין (טפו טפו טפו

) אבל עדין זה נורא מטריד אותי... לא יכולה בכלל לחשוב על מצב בו הם לא יוכלו לתפקד ולא יהיו שם בשבילי ברגעי משבר וגם ככה סתם ביום יום... מפחיד

 

[מיoי]

../images/Emo4.gif

ממש נושא שמפחיד אותי, וגם הורי במצב מצויין (איך זה נשמע

) - אפילו יותר טוב ממני

אבל עדיין זה נ-ו-ר-א מפחיד אותי - בחשיבה ארוכת טווח - לא מסוגלת לתפוס את זה בכלל

 

[אינספקטורית]

חשבתי שרק אותי הנושא

הזה מטריד

לפעמים אני נוסעת באוטובוס וחושבת על זה ומתחילה לבכות עם עצמי כאילו חס וחלילה קרה להם משהו שיהיו בריאים

 

[S w i t c h]

גם לי זה קורה המון... ../images/Emo10.gif

תוהה מה יהיה בעוד המון שנים, ומשתדלת לסלק את המחשבות הללו מראשי מהר מהר...