באהבה

[דעה עכורה]

באהבה

 

[טסרקט]

זה מקסים, תודה

מעורר מחשבה, מאוד מיוחד, מרגיש כמו חלומות חוזרים ושברי מחשבות מהתת מודע, על סוגים של קשר בין אדם לאדם, ועל קשר בין אדם לכלל

 

[שושו 6969]

בוקעת

כשנקודת האני במרחב הפנימי הופכת לכדור קטן ומוזהב, מותמרת התודעה לחומר , מתמרכזת לה במקור....מחוררת את קליפת המגן...מבקעת....אל/מ אוקינוס האינסוף הגדול.
איתך, באהבה, לאורך כל הדרך.

 

[ענתנוי]

 

[schlomitsmile]

 

[ענתנוי]

חושך זה אור....

"חור שחור" בולע הכל - ולכן הכל בו....

בתהליך התרגום שלי לשפה "נורמלית" אני חייבת לנוע הלוך ושוב בין שני העולמות, ולעבור בכל פעם מחדש ב"חור השחור" - כדי לסלול את הדרך לכל מי שירצה לעבור.....

 

[schlomitsmile]

אפילו ברמה החושית הפשוטה אני מרגישה נוח יותר ורואה יותר באפלולית מבאור מלא.
אור מלא זה בוקס בעין.
ולא רק ברמה החושית הפשוטה.

וזה, כרגיל, מזכיר לי שיר. וגם תמונה.
https://www.youtube.com/watch?v=rBAlQ1fG7qA
"ואולי רק אותי הבהיר מסנוור?"

 

[טסרקט]

גם אני מעדיפה אפלוליות על אור מלא

אור חזק עוזר לי לראות יותר ברור את מה שבחוץ, באפלוליות אני יכולה לראות ולהתרכז יותר במה שבפנים. אם אני נמצאת באור מלא אני מרגישה חשופה ופגיעה, זה משתק ומגביל אותי ,מעדיפה להיות בצל.

 

[arana1]

הקטע זה איזון בין האור הפנימי לאור החיצוני

ברגע שזה קורה אז עוצמת האור אינה משנה כי מה שמתקיים במה שנחשב למימד מופשט יותר מווסת אותה גם חושית

אור משתק,גם מבט,מסיבות שהכי מעניין לחקור אותן,אבל זהו אינו נתון מוחלט,אלא רק היבט וביטוי של מצב מסויים וחלקי וזמני

 

[דעה עכורה]

זה מתחבר לי ב"הרמוניות"

והקשרים
שיש איזו תחושה של צורך הרמוני, והמבנה ההרמוני, שמחבר את הפנימי לחיצוני, מאוד תלוי במסועפות ובמבנה של רשת ההקשרים פנים-חוץ
יש איזה אור, אולי לכאורה, המוחלט, או בחושך המוחלט, שמושך אותי אליו, ואז יש כאילו הכי מחוברות לעצמי, שהיא הכי מחוברות לרחוק מאוד ונרחב, ואני הכי קטן
כשהייתי מאוד קטן ועני בהקשרים, נדמה לי שכשהקשבתי להתכוון להרמוניה, הייתי מקשיבה פנימה, בחוטים רחוקים רחוקים החוצה, כי ההקשרים שלי לקרוב ולמיידי היו אולי פחותים, ואולי גם כואבים ולא מובנים, וההרמוניות היו מבנה של מופשט ורחוק
וככל שמרגיש לי את הסתעפות ההקשר, ואת הקרוב, ואיך הגוף שלי נוגע, המבנה של ההרמוניה נוגע ביותר דברים, רחוקים וקרובים,
אז האיכות של האור שונה, וגם של החושך
האור, שהייתי בו קטן, גרגר, כאילו מבקש ממני להיות אדם

 

[arana1]

גם לי שיקול אפשרי יותר הוא מאוד מוזיקלי

אולי בגלל זה הרבה אוטיסטים מאוד אוהבים ולפעמים אף לגמרי תלויים במוזיקה
שאיכשהו מסירה או לפחות מתמירה או מטרימה את המשקלים המסורתיים שלכן גם חוצצים בין גדול וקטן וקרוב ורחוק ומיידי ונצחי בצורה שמאפשרת חלוקת אור הרבה יותר הדדית ותקשורתית
במצב זה או כזה החוטים אינם קיימים למפרע אלא נטווים בתנועה
ומכאן גם הרגישות האופיינית,זאת שנחשבת כמופרזת לנורמטיביות הסטאטית והקפואה,לתגובה

גם ההסתעפות אינה נתון מקובע אלא דבר שנוצר כתוצאה מגישה
הדחיסה,הדחיה,גם כנקודת ההסתעפות, היא תוצר של מבט,
של ציפיה
של כוונה
עובדה שעדיין מאוד לא מושרשת בהתנהלות התקשורתית הנורמטיבית
וממש לא קיימת בשפה
שלכן עלינו להמציאה מחדש
מה שאת לפעמים ממש עושה טוב

 

[דעה עכורה]

בתנועה בין שני עולמות ושתי שפות

חשה כתרגום אותי לעצמי, וזו תנועה שמתרחשת ומתאפשרת תוך דיאלוגים עם מי שנוגע בשאלות אותן אני מנסה לתרגם,
כך שפעולת התרגום העצמי היא גם פענוח (אולי, גם, לשים את התחושתי בהקשר תוכני, ואת התוכני בהקשר תחושתי?) וגם ביטוי של התרגום, התהוות של תוכן-תחושה-מעשה,כסינתזה בין עצמי לאחר, בין שפה לשפה, בין עולמות

 

[kagome10]

רק בחשכה האור

האור לא יכול להתקיים ללא החושך, שכן מה ההבדל בין אור מוחלט לחשכה מוחלטת? בשניהם אי אפשר לראות. וכך גם החושך לא יכול להתקיים ללא האור, שמגדיר אותו.

 

[ענתנוי]

אני שואפת לאור מוחלט

כי אור זו הבנה ואני רוצה להבין את הכל ולא לחיות בערפל של שקרים וחצאי אמיתות.
זה קריטי בשבילי, כי אי-ודאות או אשליה יכולה להרוג אותי (פיזית...)

במעבר בין שני העולמות האלו - ה"גוף" וה"נפש" - יש תהום עמוקה של אי-ודאות והניסיון לגשר ביניהם מכניס אותי בכל פעם מחדש לאזור הסכנה.....
זה המחיר של מודעות מלאה - נקודת המבט שלי עצמי היא הגורם היחיד שמשפיע על התפקוד שלי ואין מקום לשגיאה.....

 

[דעה עכורה]

- -

יותר מומחש לי במחשבה על קול - כשמצליחה לגשר בין הגוף והנפש, יש סינתזה של שפה תוכנית וחושנית, כך ש"הקול דובר אמת"..
אולי זה דומה איך שהאור נוגע בעור
יותר מרגישה אולי את ההתכווננות ל"דבר אמת" כזה, כשאיפה, ככאב כשצורם כעת הקול, כשאינו בהלימה.
כשמתאפשר לי לתקשר מתוך חוויה של סינתזה כזו גופנפש, היכן שנוצרו הגשרים, אני חשופה, אבל היותי חשופה, מאפשר סינתזה
בסביבה, בתווך, שבו אני מתקשרת מחוויה של שני עולמות ותהום ביניהם, אני חשופה, ופגיעה
אני פוחדת מאוד להיבלע, האור החיצוני חודר אלי ומציף אותי
יתכן שאני מתווכחת בין שתי איכויות שונות שלו (ושל הקול), בקרע בין נראה/נשמע בעין/באוזן, ומתורגם לתוכן "מיידי", לבין מה שמורגש בעור, בבשר, בנשמה
ההרגל שלי הוא לאמץ את נקודת המבט החיצונית עלי, בסיטואציות כאלו
לאט לאט לומדת את נקודת המבט שלי על עצמי

 

[kagome10]

אני לא רואה בחושך - שקר

 

[kagome10]

חושך הוא לא שקר מבחינתי

שקר זה אור שעוות. חושך זה העדר אור, העדר אמת, העדר ידיעה. חושך זה המקום שיש לשאוף עליו, וטוב שהוא קיים. בעולם שהוא רק אור, מה ההבדל ביןה אור לבין החושך? כשיש רק אור הוא מסנוור.