א"ס נשאר א"ס .

[נועהספרבר]

דינה, את חושבת שלא"ס יש מה ללמוד מנ"ט?

 

[dina199]

בדיוק באותה מידה כמו לנ"ט יש מה ללמוד מא"ס :-

 

[dina199]

איפה בדיוק כתבתי על

'לקבל כל התנהגות' ?

כתבתי על ניסיונות הסתרה של ההורים (שמתרצים את זה בסיבות שונות וטוענים שזה לא מבושה) ודרישה לחקות התנהגויות של נ"טים (כדי שהסביבה לא תרגיש שהוא א"ס).
סה"כ כתבתי שמה שלא יעשו , מה שלא ידרשו, וגם אם 'אין סיבה לקבל כל התנהגות' - דווקא יש המון סיבות

) -
א"ס יישאר א"ס . אולי מרוצה, אולי מדוכא, אולי מאושר , אולי אובדני - אבל יישאר א"ס.
וכתבתי את זה בהודעה נפרדת כדי לא לכתוב דברים כאלה בשרשור תמיכה.

וממתי נ"טים הם טלית שכולה תכלת ? האם התנהגויות שלהם מושלמות תמיד ?

 

[אמא של דפנה]

ברור. חווה זאת על בשרי יום יום

ושעה שעה ודקה דקה.

אתם יודעים שרק השנה אחרי 3 שנים שהחלפתי סניף עבודה - שהבנות שם למדו לקבל אותי סופית עם כל ה"תופעות" המוזרות שלי.

אחת מהן אפילו הגדילה לעשות לפני חצי שנה וכשהיינו יחד בתורנות לבד בבניין עשתה איתי שיחה על ההפרעות שלי כדי לנסות להבין אותי
מאז חיי סוגים בשושנים אצלה וגם אצל האחרות.

אז כן הדברים מחלחלים השאלה כמה זמן לוקח לסביבה לקבל אותך כמו שאתה.

 

[dina199]

הדברים מתחילים מחוסר הסתרה ,

ואז מחלחלים אחרי הסברים

.
אם להסתיר הכל (וזה לא יצליח) , ולא להסביר שום דבר - אז שום דבר לא יחלחל בשום זמן .

 

[אמא של דפנה]

אבל למה אני צריכה להסביר את עצמי לסביבה?

הם לא מסוגלים לראות שאני שונה ולהתנהג בהתאם בלי הסברים?

יש אנשים שזה מביש אותם לספר ממה בדיוק הם סובלים או איזה תופעה יש להם.
זה לא אותו דבר כמו שאת אומרת שלא נוגעת בעוגות בגלל שיש לך סכרת או צליאק.

 

[אמא של דפנה]

וחלק זה לא מבושה אלא לא רוצים לספר כי לא

מתחשק להם לשתף את הסביבה.
וגם זה בסדר מבחינתי.

אז למה האנשים הרגילים לא מסוגלים לקבל את זה ולמה כל הזמן צריך לחפש הסברים
לכל התנהגות מוזרה שלנו או הילדים?

 

[dina199]

מותר בהחלט לא לשתף את הסביבה.

זו בחירה חופשית ..אבל אז גם צריך לחיות עם התוצאות.
מי שלא יודע או לא מבין משהו ולא מעדכנים אותו , אי אפשר שלצפות שיידע בדיוק את מה שהוא לא יודע.

 

[רונן שפירא1]

ולפעמים הסביבה לא מבינה או לא רצה להבין

 

[אמא של דפנה]

מבחינתי זה הסביבה לא רוצה לקבל אותי

 

[dina199]

יש הבדל בין לא יודעים (לפני הסבר)

לבין לא רוצים להבין (אחרי הסבר)
בצבא זה אחרת: 'חוסר ידיעה לא פוטרת מעונש'

אז יש בחירה חופשית: להסביר או לא להסביר. ויש גם תוצאות של הבחירה החופשית הזאת.
מאחר ואנחנו לא בצבא , יש לקבל את העובדה שקיים מצב של חוסר ידע.
ולכן הציפיות לפני ואחרי הסבר הן אחרות.

 

[אמא של דפנה]

לא, זה לא רוצים להבין זה לא רוצים לקבל

ויעידו על כך עשרות העבודות הקודמות שלי לפני שהתברגתי לעבודה שלי היום שאני עושה אותה ברצף כבר 19 שנה.
ו-3 שנים בקביעות (וזה מוזר מאוד אבל נראה שסוף סוף מצאתי את המקום והם מצאו אותי ויודעים ללחוץ על הכפתורים שלי)
אני באותו מקום ולשם שינוי ב=8 החודשים האחרונים ממש טוב לי שם וכולם מרגישים בזה ומחמיאים לי בכל הזדמנות.

לא יודעת מה קרה לפני 8 חודשים אבל עובדה.

 

[dina199]

יש מזל למצוא מקום כזה.

אצלינו פיטרו מתכנת מצויין שעבד הרבה שנים כי 'יש לו בעיית תקשורת ואי אפשר לדבר איתו'.
והם אפילו לא מודעים שמשפט כזה זה שם קוד לאוטיזם

(כי רק אנחנו מודעים לקוד הזה

)

 

[dina199]

יש מזל = יש לך מזל

 

[אמא של דפנה]

זה בגלל שאנשים בוחרים שלא לספר על השונות שלהם

לאחראי עליהם בעבודה.
אני סיפרתי אומנם לא מהתחלה אלא אחרי 3 חודשים (שעברה התקופה של הזמניות ולפני הקביעות)
ונאמר לי שכל עוד אני מתנהגת לפי הכללים המקובלים אין להם שום בעיה להעסיק אותי.

עובדה אני עוד חודשיים סוגרת 3 שנים בסניף הזה.

 

[dina199]

כמו שאמרתי לספר או לא לספר

זו בחירה חופשית. אף אחד לא חייב ללכת לאף כיוון.
אבל הציפיות מאנשים אחרים כבר צריכות להיות מותאמות לרמת המידע.
מאדם שיודע דברים (בכל תחום שהוא) מצפים יותר מאשר מאדם שלא יודע.
ובהתאם, מאדם של יודע מצפים פחות בהתאם לרמת הידע שלו.

 

[dina199]

כן , הם לא מסוגלים.

ברר שלא חייבים לספר אם לא רוצים, אב אז צריך לקחת בחשבון שהם לא יבינו לבד ו/או יתנו הסברים אחרים שלא ימצאו חן בעינייך.
וכן ,זה בדיוק כמו עניין של סכרת או צליאק . אף אחד לא חייב לגלות את המצב הבריאותי שלו, אבל צריך לקחת בחשבון שמי לא שיודע אותו, לא יתחשב במגבלות הבריאותיות .

למשל , אני לא מזהה פנים. עד שלא ידעתי את זה הרגשתי מאוד לא טוב - אנשים חשבו שאני סנובית שלא 'יאה לה להגיד שלום' ואני חשבתי שאני מטומטמת. מאז שאני יודעת את זה אני פשוט מסבירה למה לא הכרתי מישהו , ואפילו מזהירה שאם אני אפדוש מישהו לא אכיר. ומאז החיים הרבה יותר קלים.

 

[yuliyuli1]

כי קשה לקבל התנהגות שלא מבינים ממה היא נובעת

למשל, כשהייתי ילדה אחי (שלא היה מאובחן ולא ידענו למה הוא מתנהג מוזר) היה מכבה את האורות בבית בערב (לא בחדר בלי אנשים. בסלון)
או מכבה לנו את הטלביזיה כשהיינו צופים בתוכנית כלשהי - זה היה מטריף אותנו. אם הייתי מבינה אז שזה נובע מאיזשהו קושי שלו ולא מתוך רוע או חוסר התחשבות באחר - הייתי מקבלת את זה יותר בקלות.

אני משוכנעת שאם אני ואחי השני היינו יודעים מה בדיוק יש לו - יכולנו לקיים יחסים נורמליים כלשהם. היום זה כבר מאוחר מידי

 

[אמא חמסה]

בוודאי שיש.

זה כמו שתגידי שאין דבר כזה שפעת קלה. (סתם מביאה דוגמה ממחלה, לא שחושבת שאוטיזם זה מחלה, מראה שאפשר לחוות משהו בקלות או לא) או כמו שתגידי שאין דבר כזה דתי לייט או מסורתי או דברים אחרים.

יש תפקודים שונים, ויש אוטיסטים, למשל, שלא מצליחים למצוא עבודה או זוגיות או שניהם ויש כאלה שיש להם גם וגם וכו'.