א מינית? תהיות

א מינית? תהיות

היי,אני פעם ראשונה פה,והסיפור על איך הגעתי לפה הוא למעשה די מצחיק. כבר הרבה זמן אני אומרת לחבריי שאני מינית,במעין בדיחה כזו,כי לא חשבתי שיש אשכרה קהילה שלמה של אנשים שמגדירים עצמם ככאלה,וכולם אמרו לי שאני סתם מדברת שטויות,ואין דבר כזה א-מיניות.אז החלטתי לחפש באינטרנט,וגיליתי שיש אתרים שלמים,כתבות וקהילות בנושא! אני בתהיות,כי אני חושבת שהסיבות שלי לרתיעה ממין הן קצת שונות משאר האנשים פה. עברתי התעללות מינית מתמשכת בילדות,ולכן מאז ומתמיד סלדתי ופחדתי ממגע מכל סוג שהוא,לא רק מיני-גם חיבוק,ליטוף,או שסתם מישהו נתקע בי בטעות. העניין הוא,שבשנים האחרונות אני מתמודדת עם זה הרבה יותר טוב-אם בשיחות על זה,בהכרה בזה שזה קרה וזה חלק מני,וגם בטיפול ארוך וממושך. אחרי קשר זוגי שהיה לי בשנה החולפת עם בחור,שנגמר רע,אמרתי שאני א מינית ושאני לא מתעסקת עם גברים יותר,או באופן כללי בנושא הזה של מיניות כל האנשים שקרובים אליי הניחו שזה בעיקר מהפחד שלי,ומהתפיסות המעוותות שנוצרו אצלי מילדות,גם אני,עד ש.. פגשתי בחור,מבוגר ממני בהרבה(אני בת 20,הוא 28),התחלנו לצאת,היה לי מאוד נחמד ונעים,בחור מקסים,רגיש,ומעניין. התחילו לקרות בינינו דברים מיניים והיה לי קשה,גם בגלל פלאשבקים כאלה ואחרים,וגם בגלל דבר שלא הצלחתי להסביר גם לא לעצמי. אנחנו לא יוצאים הרבה זמן אבל חשתי צורך לספר לו על העבר הבעייתי שלי בתחום,ואחרי שסיפרתי לו היה יותר קל. נתתי לדברים לקרות,וגיליתי שזה אפילו לא מעלה בי שום דבר קשה נפשית,רק שאני פשוט לא נהנית מזה,בשום צורה. לא חשה צורך לעשות שום דבר מיני,לא מרגישה שום דבר פיזי מזה(ותאמינו לי-הוא ניסה בהרבה דרכים-לא עבד),ולמען האמת-זה אפילו די משעמם אותי. אמרתי לו את זה,שאני לא מבינה למה אנשים שוכבים אחד עם השני,נראה לי מוערך יותר מדי,ושאפשר להיות ביחד וקרובים,ולחבק,ולהיות אינטימיים גם בלי זה. הוא אמר שזה פשוט נורא מהנה לרוב האנשים,פיזית ונפשית.לא שכבנו,לא שכבתי עם אף אחד עדיין,אבל אני גם פשוט לא מרגישה שום צורך.גם כשקורים בינינו דברים מיניים,זה סבבה לי כי אני אוהבת להיות קרובה אליו,אבל לא נהנית מזה,זה מרגיש לי טכני ומוזר. אז נכנסתי לאינטרנט לברר קצת,כי כל ההרגשות האלה מוזרות לי,וגיליתי שיש באמת הגדרה כזו לא מיניות,ואני מתחברת אליה-בעיקר לצורך להרגיש קרובים ואינטימיים ונאהבים,פשוט בלי החלק המיני.אז עכשיו אני כבר לא אומרת את זה כבדיחה,כי גיליתי שיש משהו כזה באמת. אבל פה יש לכם יותר ניסיון עם התחום,ורציתי לדעת מה דעתכם,א מינית או לא?זאת השאלה.
 
רציתי להוסיף עוד

שאני מאוד מבינה את שפת המיניות,אולי כי הכניסו אותי לעולם הזה מגיל צעיר מאוד,צעיר מדי. אני יודעת להשתמש במיניות כדי להשיג דברים-לפלרטט ודברים בסגנון,כדי להשיג את מה שאני רוצה.ולפעמים אני גם אוהבת להיות כזו כדי להרגיש את ה"הערכה" כלפיי. אבל אני לא חושבת שזה מוכיח שאני מינית,אלא שפשוט מגיל צעיר לימדו אותי לפלס את דרכי בעולם דרך שימוש במיניות,שרק ככה שווים משהו.
 
לגבי קורבנות תקיפה

בזמנו הניחו שבגלל שרוב האמיניות הן נשים, וסטטיסטיקת נפגעות התקיפה ברובן המכריע הן נשים, אז הגיוני ש"שהא-מיניות הן נפגעות תקיפה". אבל הסטטיסטיקה אומרת שכל אישה בישראל הוטרדה מינית, וכל אישה שלישית נאנסה או תאנס. וכמו שאת רואה, 1/3 מנשות ישראל אינן א-מיניות. להיפך, הן אוהבות את המיניות, ומעוניינות בקשר מיני, גם הנפגעות תקיפה. ולמעשה אחוז הא-מיניים הוא בסביבות 1-3% סה"כ. זה כמובן לא שולל שמאותו אחוז יהיו קורבנות תקיפה והמצב שלהן יהיה כתוצאה מטראומה, אבל תקראי את הדבר הבא ותביני, שהנטייה של רוב האוכלוסיה "הוא תוצר של טראומה": נטייה מינית: לאחרונה, היה לנו דיון לגבי הנטייה המינית של האוכלוסיה ותהינו מדוע רוב האוכלוסיה היא הטרוסקסואליות, האם זה באם מצב "טבעי" מבחינת משיכה מינית או שזה "טבעי" רק בשביל המשכיות. בסופו של דבר, המסקנה ההגיונית היתה שללא שיקולי רבייה ומוסכמות חברתיות ולחץ חברתי המצב הטבעי צריך להיות בי-סקסואל
אז, הגענו למסקנה שנטייה מינית היא שילוב של סביבה וגנטיקה. ז"א, אם אנחנו חיים בעידן ימי הביניים, ששם צולבים הומוסקסואלים ולסביות, סביר להניח שרוב הילדים יבינו שגם אם הם מפנטזים על יחסים עם המין שלהם, כדאי להם מיד למחוק את זה מהמוח ולשכוח מזה. וכך נוצר מצב שאנשים "מאמינים" שהם נמשכים רק למין השני,ו"הנורמה" הרווחת כיום היא נטייה "הטרו" - אבל שימי לב: זו נטייה שהיא גם תוצר של טראומה (טראומה חברתית). לגבי א-מיניים: אנחנו חיים בעידן של "לפרוץ מוסכמות" ופתאום אנשים מתחילים לחשוב: "למה אני צריך/ה לעשות מה שכולם עושים כמו רובוט? הם לא חושבים לרגע אם הם באמת רוצים לעשות את זה?", "רגע, ואולי זה לא מעניין אותי בכלל? מי החליט שאני צריך להתענין בזה בכלל?". וזה לא רק למיניות, זה גם לגבי זוגיות, ילדים, קריירה. כל דבר ש"הזרם" קבע והאכיל אותנו מילדות - כיום מתחיל להתפורר. למה דווקא "מין" נחשב "הנאה שכולם חייבים להנות ממנה באותה מידה". זה נשמע לא הגיוני, נכון? אפילו מופרך. שהרי אין שום עדות רפואית שזו ההנאה האולטימטיבית או דבר שבלעדיו בן אדם ימות. שלא לדבר שכיום אפילו לא עושים סקס למען המטרה "הקדושה" - ילדים. זה הכל המצאה של החברה שלנו. וכולנו יודעים שמה שהחברה טוענת כ"נכון" או "חובה" צריך לקחת מאוד בעירבון מוגבל. לרוב, הטענה הזו מאוד אינטרסנטית (שבאה לשרת זרם מסויים שהוא בד"כ השולט באותה תקופה), מעוותת ובכלל לא נכונה. לדוגמא: לפני 50 שנה טענו (אפילו אנשי רפואה) שהומוסקסואליות הינה מחלה שצריך לרפא. אחרי מחקרים הבינו שעשו לקהילה הזו עוול גדול - נטייה מינית אינה מחלה! ודבר אחרון והכי חשוב: כמו שסטרייטים לא צריכים להצדיק את הבחירה המינית שלהם ולא צריכים לנסות יחסים הומוסקסואלים רק בשביל להוכיח ש"הם לא נמשכים מינית לגברים", ואף אחד לא מבקר אותם ואומר להם שאם הם מגיבים בגועל לסיטואציה כזו (כי כך רובם מגיבים), אז סימן שמשהו לא בסדר איתם והם צריכים טיפול. מכאן, שא-מיניים חופשיים להגיב באותה צורה והם לא צריכים להצדיק את הנטייה שלהם בפני איש
 
אני מצטערת,לא התחברתי להודעה כ"כ

אני בעצמי עוד לא יודעת היום אם הפוסט טראומה כבר מספיק מטופלת בחיים שלי כדי לדעת אם מה שמונע ממני להיות מינית זה חוסר רצון או חוסר יכולת נפשית. היה כתוב בהודעה על מיניות כלואה.אני חושבת שהקשר המיני האחרון שהיה לי היה כזה-לא הצלחתי להיות מינית,היו לי פלאשבקים,סיוטים,ולכן לא הצלחתי.אבל זה היה כ"כ חזק שאני לא יודעת אם בכלל רציתי, מעבר לזה שלא יכולתי,כי חוץ מהקושי הנפשי-גם הגעיל אותי המגע שלו,הנשיקות שלו,הצורך התמידי שלו למשש אותי.אז אולי גם לא רציתי? אני יודעת שבקשר שאני נמצאת בו עכשיו ממש לא מגעיל לי,ובכל זאת-אני לא מרגישה כלום.נעים לי,אבל לא מעבר.
 

Berethor

New member
גם נעים זה משהו

אבל כל עוד את לא רוצה את זה כמוהו ולא נהנת מזה קשה לומר שאת מינית. מעבר לפלשבקים ולאסוטאציות השלליות שבטראומות מיניות, זה גם יכול לשנות לאדם תגישה, במודע או שלא במודע, לראות בזה משהו שתמיד חד צדדי. כל הדברים קשורים אחד לשני, אז אם יש גועל ופחד, ולמה הוא ממשש אותי, אז ברור שאת גם לא רוצה. ללא ספק את במצב א-מיני נכון להיום, השאלה היא רק עד כמה זה נובע מטראומה ומחששות, וכמה מזה היה גם ללא זה, זה בהחלט קשה לשפוט כאשר הכל ביחד. אני לא מבין גדול בנושא, אבל נראה לי שאחת הדרכים שאנשים יכולים לתגבר על טראומה מהסוג הזה היא אוליי להיות 'בצד השני', זה לא חייב להיות המגע שלו והנשיקות שלו, זה יכול להיות גם המגע שלך והנשיקות שלך או לחילופין שלכם, וזה נכון גם לגבי כל היתר, מבחינה טכנית גם האישה יכולה לעשות כמעט הכל. זאת דעתי בנושא בכל אופן.
 
מרוב שאני מנסה לגלות אם אני אמינית נהיה מסובך

אני עושה עוד ועוד דברים מיניים,כדי להרגיש משהו,כל פעם אני מקווה שאם יקרה 'x' או y,אולי הפעם זה יעשה לי משהו.זה הולך ומתקדם ולא קורה לי כלום,וגם ניסיתי את מה שאמרת-להיות הצד הפעיל יותר,לא פסיבית כמו בעבר,אבל גם אז-לא קרה. אמרתי לו שאני פשוט מרגישה מקולקלת,פיזית,גופנית,אולי גם נפשית,אבל שמשהו פשוט לא עובד אצלי. מקווה שאני לא כותבת יותר מדי,פשוט פעם ראשונה שיש לי מקום להעלות את כל התהיות והחששות האלה,אז אני שופכת.
 

k500

Active member
מנהל
במקום אבחנה

לתת אבחנות של מה לעשות ואיך להגדיר זה קל, אבל לא אעשה זאת כאן. במקום לחפש תשובה מיידית מחברי הפורום כדי ש"יאבחנו" אם את א-מינית או לא, אני מציע דווקא שתגשי לעניין בצורה יותר מעמיקה וסובלנית בשל רצינות הדברים וההשפעה הגדולה שלהם על חייך עד כה. כדי לדעת או להבין אם את א-מינית מכל סוג שהוא, קראי את מה שנכתב כאן בפורום, בין אם זה במאמרים ושאלות נפוצות ובין אם זה במה שנכתב על ידי חברי הפורום כאן מנסיונם האישי והשאלות הנוגעות לא-מיניות שעולות כאן. עם הזמן, תקבלי פרספקטיבה לגבי הנושא ותוכלי לגבש לעצמך עמדה יותר ברורה מאשר לבקש תשובת אינסטנט וכל זה נאמר כדי שתוכלי לקבל את הדבר האמיתי ולא משהו חלקי, רגעי, שאולי לא יעזור לך להתקדם. התהיות והחששות שהזכרת קודם כאן הם בדיוק הדברים שבגללם יש צורך להבין א-מיניות בצורה טובה יותר כדי לא להישאר עם חצי הגדרות ולהגדיל את הפערים סתם. אם את מוכנה כאן למשהו חדש, מהותי ומעניין שאת מרגישה חיבור אליו ומוצאת את עצמך משתייכת אליו, את מוזמנת להתחיל ויכולה תמיד לבקש עזרה מחברי הפורום. בהצלחה
 

p019

New member
ברוכה הבאה


קודם כל - תרגישי חופשי לחתוב ולחפור. אנחנו אוהבים לעזור - ואנחנו לומדים מכל אדם. המשפטים האחרונים שכתבת נשמעים חזרה על דברים שאומרים א-מיניים שהיו במצבים מיניים. וכן - כמו שכתבת, הדבר הראשון שקופץ לראש כששומעים סיפור כמו שלך זה שאולי הטראומה מדחיקה את המינייות שלך. אבל התפתחות מינית נובעת מארבה דברים - חלקם גנטיים וחלקם התפתחותיים. נניח לצורך העיניין שחוויות הילדות שלך השפיעו אליך להיות א-מינית. נניח ואם ההינו יכולים לייצר עולם מקביל בו ההינו יכולים למנוע ממך את החוויות הטרמאטיות שחווית - ובעולם זה לא היית אופכת לא-מינית (נניח) - מצד שני סביר להניח שיש אוסף שלם של התהנגויות ותפיסות עולם שהיו משתנות אצלך (למי מצלצל מוקר הסרט "אפקט הפרפר"?) האם זה אופך אותך לפחות א-מינית? אני לא חושבת. כרגע את לא מרגישה בשום צורך במניות, כרגע את לא נמשכת מינית - כרגע את א-מיניית. אם זה ישתנה בעתיד - אין אם זה בעיה - פשוט תפסיקי להיות א-מיניית, וזה בסדר גמור. אבל אני לא חושבת שזה בראי במיוחד להכריח את עצמך לעשות דברים שאת לא רוצה לעשות רק כיוון שאת רוצה לבחון את עצמך. אני מבינה מאיפה את באה - אני רק ממליצה לעשות את זה בזהירות. לפחות יש לך בן זוג מבין שלא לוחץ עליך. תזכרי שזה בסדר להגיד "עד פה".
 
אני יודעת שבסדר להגיד עד פה הבעיה היא

שלמרות שהוא בחור מבין ומקסים,ורגיש ולא לוחץ וכל הידה ידה,וכ"כ שמחתי שנפלתי דווקא עליו-הוא אמר לי שהוא רוצה שנפסיק להיות מיניים כי הוא לא רוצה שיהיה לי רע,או לפגוע בי,ושמבחינתו זה לא מוריד מהקשר,אבל- פתאום הוא לא מדבר איתי יותר,אז איך אפשר לחיות בעולם שבו אומרים לך שזה בסדר שאת לא רוצה מיניות,רק רחוק ממני? ככה קורבנות תקיפה מינית נפגעים פעמיים-מהפגיעה עצמה,ומחוסר הקבלה למי שאתה כתוצאה מהתקיפה. ועוד יותר מזה,במקרה שלי-אף אחד לא לוקח אותי ברצינות כשאני אומרת שאני מרגישה א-מינית,רק בגלל העבר שלי,לא משנה מה אני אומרת.
 

Berethor

New member
כנראה שהוא לא ממש בסדר עם זה

למרות שהוא אומר שזה בסדר, והאמת היא שאפשר להבין אותו, אחרי הכל הוא אדם מיני, בתור בן זוג שלך זה משתקף גם עליו, וכנראה שגם רע לו מזה שהוא לא הצליח לגרום לך להנות מזה איתו(אם כי זה כמעט ולא תלוי בו כנראה). בתור אדם מיני הוא לא רואה בדבריים המיניים משהו מיותר ולא מהנה, סביר להניח שיש לו 'צורך' בזה/משיכה לזה לא פחות משיש לו 'צורך' בקרבה ואינטמיות וכו, גם עבור אדם מיני ורומנטי האחד הוא לא תחליף לאחר. אני מתאר לעצמי שהוא אמר את זה לא מתוך כוונה להפוך לא-מיני, אלא סתם מתוך כך שהוא לא רוצה לעשות משהו שרק הוא מעוניין בו ולכן את אוליי תפגעי ממנו. נראה לי שהסיבה לריחוק שלו נובעת אין מתסכול שנחת עליו, ואין מכדי להמחיש לך מה הוא חש, לא יודע אם זה מתוכנן או שזה בא לו טבעי, אבל אני מתאר לעצמי ששורת המחץ שלו בנושא תהיה, לי גם זה לא מוריד מהקשר. כמובן שאת לא אשמה במה שאת, והאמת שגם הוא לא, פשוט הפערים והחוסר התאמה ביניכם גדולים. אני לא חושב שהוא לא מבין אותך, אני חושב שעצם זה שהוא חשב שזה רק קשור לטראומה ואוליי ישתנה עודדה אותו, וברגע שהוא אמר נפסיק עם להיות א-מיניים הוא איבד תקווה בכך שתשתני.
 
ממש מעניין מה שאמרת

אבל הקטע הוא,שהוא זה שיזם את הפסקת המיניות בינינו,ולא אני! לא הראיתי שאני לא נהנית או משהו,וגם הבהרתי לו בפירוש שלעומת גברים אחרים שהייתי איתם - לא מגעיל או רע לי איתו,ואפילו נחמד,פשוט מבחינת קירבה,וזהו.אבל כנראה שזה לא מספיק לו. וזה בסדר שהוא מתוסכל והכל,אז שיהיה כנה ויגיד שהוא לא רוצה בקשר,לא שיגיד שזה בסדר בלי זה וברגע שהמיניות נגמרת הוא נעלם. ולגבי זה המחשבה שאני א-מינית רק בגלל הטראומה-לא רק הוא חושב ככה,אלא כל האנשים בחיים שלי מתייחסים לזה בזלזול ובביטול,אפילו שאני מסבירה להם שכבר לא מפחיד לי, אז הם אומרים "הפחד הוא בתת שלך,כל עוד את לא רוצה מיניות בחיים שלך זה אומר שאת עדיין בטראומה",לא מוכנים לקבל את זה שאולי אני פשוט לא רוצה!
 

p019

New member
אל תקחי את התגובה של האנשים אישית

יש לאנשים בעיה אם קיומה של א-מניות. הם מחפשים כל סיבה אפשרית - לכולנו. במקרה שלך - אולי יש להם משהו שיותר קל להם להתפל עליו - אבל אם לא זה - הם היו מוצאים סיבה אחרת לכך שלא יכול להיות שבכלל קיימת א-מיניות. לקח לי שנים לשכנע את המשפחה שלי - וזה עדין מדי פעם נושא שעולה. בסופו של דבר - זו רק החלטה שלך - אם הסיפורים שאת רואה כאן מתעימים למה שאת מרגישה או לא.
 

inbardaf

New member
היי נעה. קראתי את כל השרשור וחייבת לומר כמה

דברים. בתור התחלה אני חושבת שלא הבנת את הפוסט שלי על הקשר בין פוסט טראומה לא-מיניות אם כתבת שזה לא מדבר אליך. כי זה מדבר בדיוק על מה שאת כותבת כאן. אני קוראת את כל מה שאת כותבת ומרגישה הזדהות עמוקה עד כאב. אני קוראת את ההודעות שלך ונזכרת במסע הייסורים שלי עצמי. גם לי יש היסטוריה של תקיפה מינית. וגם אני הסתובבתי כל חיי בתחושה שמשהו בי פגום ומקולקל בגלל אותם חוויות ילדות שחרטו את עצמם על נפשי. גם אני קבלתי מסר כל הזמן שכל "הבעיות" שיש לי במיניות, כולם נובעות מזה ואם אני רק אעבור את הטיפול הנכון, אעשה את התנוחה הנכונה, אפתח, אזרום, אשתחרר, בלה בלה בלה בלה בלה - אני אגלה את האור = יענו, אבין כמה סקס זה נפלא ואתחיל לחגוג. שנים חשתי תסכול בכל קשר שהיה לי עם גברים. מודה, בהתחלה היתה לי באמת "בעיה". לא יכולתי לסבול מגע משום צורה שהיא. אבל בצורה טראומתית ממש. ההתנהגות שלי כלפי חוץ נראתה כמו של ילד מוכה. אני זוכרת שראיתי סרטים על ילדים מוכים, שרצו לעלות דרכם את המודעות לנושא, והראו שאחד הסימנים לזה, הוא סוג של התגוננות גופנית כל פעם שיד מורמת באיזור, גם כשהיא לא מכוונת בכלל כלפי אותו הילד. נניח הילד ליד הבייביסטר והיא מרימה את היד להגיד שלום לחברה והילד ישר מתכווץ ומרים את היד שלו להגנה מול הפנים. ככה אני הייתי. (ולא חטפתי מכות בבית...) פשוט פחדתי פחד מוות מאנשים ומגע. כשמישהו כבר כן נגע בי, זה בער בי כמו אש. ממש הרגשתי שאני נשרפת. אבל אז לאט לאט עברתי תהליכים כאלה ואחרים שבסופם הגעתי למקום בו אני היום. מחבקת בכיף נהנת ואוהבת מגע. שום רתיעה, שום צריבה. גיליתי את האור
רק שאז קרה משהו אחר: "נתתי לדברים לקרות,וגיליתי שזה אפילו לא מעלה בי שום דבר קשה נפשית,רק שאני פשוט לא נהנית מזה,בשום צורה. לא חשה צורך לעשות שום דבר מיני,לא מרגישה שום דבר פיזי מזה(ותאמינו לי-הוא ניסה בהרבה דרכים-לא עבד),ולמען האמת-זה אפילו די משעמם אותי." - זה פשוט בדיוק, אבל בדיוק מה שהרגשתי. אוקי. סבבה. אני יכולה לקיים יחסי מין. אוקי, התחתנתי עם גבר שאני אוהבת (אגב מבוגר ממך בהרבה קצת שעשע אותי, כי בגיל 22 התחתנתי עם גבר בין 37..
) וגם אם מה שכתבת בהמשך: "אבל אני גם פשוט לא מרגישה שום צורך.גם כשקורים בינינו דברים מיניים,זה סבבה לי כי אני אוהבת להיות קרובה אליו,אבל לא נהנית מזה,זה מרגיש לי טכני ומוזר." אחרי הפעם הראשונה שקיימתי יחסי מין עם מי שהייתי נשואה לו, שהיה רגיש ומתחשב ומבין והלך איתי סופר לאט עם הכל ונתן לי להכתיב את הקצב ליזום, לא היתה לי מילה אחרת חוץ מאשר 'מוזר'. עם הזמן המוזר התחלף במשעמם ובשלב מסויים, אחרי הרבה שנים ואהבה שנעלמה, זה הפך להיות פשוט מעיק/סיוט... מקווה לטובתך שלא תגיעי למקום הזה. כי זה כמו לעבור אונס מחדש.. כשנפרדנו הוא כל הזמן שאל אותי אם לא יהיה חסר לי. אמרתי שלא. להיפך - ברוך שפטרנו. ואז הוא ניסה שוב להבין מה אני (הוא חשב לאורך הנישואים שלנו שאני לסבית..) הסברתי לו שוב שזה פשוט לא מעניין אותי בלי קשר בכלל למינו של האדם ואז הוא אמר לי: אז את א-מינית. ואפילו לא ידענו שיש דבר כזה.. אבל, כאמור, כמוני כמוך. המשכתי לחשוב שזה בגלל אירועי העבר. המשכתי לחשוב שזה אמור להשתנות. וכווווווולם סביבי התייחסו לזה ככה. ניסיתי לצאת שוב עם גברים. חשתי תסכול עצום מזה שבעצם עבור גברים עם אני לא שם במיטה, אני לא קיימת. הקשר הראשון שלי היה עם מישהו שהכרתי דרך האינטרנט. דברנו ארוכות לפני שנפגשנו במציאות ונוצר קרבה מאוד גדולה מבחינה נפשית. אחרי שנפגשנו והוא ניסה להגיע למגע מיני, הבנתי אני לא יכולה יותר להיות שם. שמיציתי. אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר לשכב עם אף אחד. הוא ידע על העבר שלי וכמובן ישר קישר בין הדברים (כמו שאני עצמי כבר התרגלתי לעשות) הוא אמר לי בהתחלה שזה לא משנה ושיש הרבה דרכים להביע אהבה ובלה בלה בלה. זה כמובן לא החזיק מעמד ובשלב מסויים כשהוא הבין שאני לא הולכת לשכב איתו גם בעתיד, הוא נפרד ממני. הרגשתי כמובן את אותה הפגיעה כמו שאת מתארת כאן. מצד אחד הוא מספר לי כמה הוא אוהב אותי ואומר שיש דרכים אחרות להביע אהבה ולא רק זה ושזה בסדר, אבל אז נעלם... שורה תחתונה: גם כשהגעתי לכאן לפורום לראשונה, הייתי עדיין משוכנעת בקשר הישיר בין א-מיניות לטראומה וככה הצגתי את עצמי. רק שבשלב הזה הבנתי שאין לי כבר שום עניין לנסות לשנות את זה. בהתחלה לא כולם כאן קבלו אותי כא-מינית מן המניין... (חלק כן) אחרי שהייתי כאן מספיק זמן כדי להבין יותר מה זה א-מיניות, הבנתי שבעצם אין שום משמעות למה שעברתי בעבר ומשם צמח אותו פוסט שקראת. היה חשוב לי להבהיר בו כמה דברים: 1. אף אחד לא יכול לדעת באמת מה גרם לא-מיניות. מיניות האדם היא משהו שמתעורר בגיל הבגרות. עד אז עוברים כ"כ הרבה דברים שיכולים להשפיע על הנפש שלנו, שאני באמת לא חושבת שיש מישהו שיכול לומר עם יד על הלב: נולדתי ככה. זה בלתי אפשרי. בכלל אני מאמינה שכולנו מארג של גנטיקה וסביבה בכל תחום ואני חושבת שרוב המדענים יסכימו איתי כאן. לכן, העבר שלך לא באמת משנה לצורך ההגדרה של א-מיניות. מה שמשנה הוא מה שאת מרגישה עכשיו. 2. אחד הדברים שחוויתי הכי חזק לאורך התהליכים שעברתי, היה הרצון העז שלי במגע. לא היה דבר שרציתי יותר מחיבוק. ואולי דווקא בגלל זה היה לי קשה כ"כ להכיל אותו... מנגד, מעולם לא חשתי צורך במיניות עם מישהו. זה לא שהרגשתי גועל מעצם המחשבה כמו שפשוט לא חשבתי על זה. כשכתבתי על מיניות כלואה, ניסיתי להסביר את ההבדל בין מי שיש לה משיכה מינית = יש לה רצון לקיים יחסי מין, אבל לא מצליחה, לבין מי שפשוט לא מרגישה צורך. אם את לא מרגישה צורך, אז אין שום משמעות לשאלה למה את לא מרגישה צורך. אם את כן מרגישה צורך, אז כן יש חשיבות לשאלה הזו, כי זה יכול לעזור לך בניסיון להגיע אל המטרה בה את חושקת. (לצורך העניין קיום יחסי מין) יש הבדל גדול בין מי שרוצה אבל חווה פלשבקים תוך כדי, לבין מי שפשוט מגלה כלפי זה אדישות. בהקשר הזה נתתי גם את דוגמת הלסביות על רקע תקיפה מינית. יש לא מעט נשים שעברו תקיפה מינית וכתוצאה מזה פתחו נטייה מינית לסבית. מישהו יבוא ויגיד להם: אתן לא לסביות. זה סתם בגלל מה שעברתן. וינסה לגרום להם לשכב עם גברים בכל זאת? יפעיל עליהן לחץ? יזלזל בבחירה שלהן? כנ"ל לגבי א-מיניות. ברגע שזה שלך, זה שלך. זה בכלל לא משנה מה גרם לזה במיוחד שקשה לשים את האצבע על זה. 3. דבר אחרון לסיום: מה שעברת ימשיך וישפיע על חייך עד יום מותך. למען האמת, כל דבר שאת עוברת משפיע עליך עד יום מותך... יש דברים שאנחנו חשים את ההשפעה שלהם יותר ויש פחות ויש כאלה שבכלל לא - אבל אפילו הם שם. מה שחשוב, זה שאת לא מרגישה שאת מוגבלת בחייך. שאת לא מרגישה שאת חסומה ומונעת מעצמך דברים שאת רוצה בגלל משהו כזה. השאר הופך פשוט להיות חלק ממך. בסופו של דבר אני בטוחה שצמחו גם דברים טובים מאותם אירועים. ואני בטוחה שאף אחד לא חושב שאת צריכה גם אותם לשנות רק מפני שהם נוצרו מאירוע כזה. ועוד דבר שהבנתי מאוחר יותר. הבעיה היא לא בהעדר הרצון שלי במיניות וגם לא במיניות של הצד השני. אם נסתכל אחורה, אני ראיתי בעיה בזה שכל הגברים רוצים מיניות. והם ראו בעיה בזה שאני לא רוצה. הבעיה היא בפער בין הצדדים. וזה משהו שחשוב לי להעביר הלאה גם למטפלים. כי הנטייה שלהם היא לחשוב, כמו שאר האנושות, שרק הצד שלא רוצה צריך טיפול, במקום להבין שהבעיה היא בפער בין הצדדים ושני הצדדים צריכים 'טיפול' כדיל מצוא את הגשר ביניהם. ולפעמים, צריך להבין, שהפערים גדולים מידי ולא ניתנים לגישור..
 
תודה על ההשקעה

נחמד לגלות מישהי שכ"כ מזדהה ומבינה אותי ואת התהליכים שעברתי ואני עדיין עוברת,זה עוזר לי להרגיש שאולי אני בעצם כן בסדר. הבעיה היא שאומנם לא חסרה לי מיניות בחיים,כי אני הרי לא נהנית מזה ולא רוצה את זה,אבל מגע לא מיני זה משהו שאני כן מאוד רוצה בחיים שלי. אני כן רוצה שיהיה לי מישהו שיחבק ויאהב אותי,ולהרגיש קרובה אליו-נפשית ופיזית,פשוט לא בצורה מינית.כמו כשחברות מתחבקות-זה לא מיני,אבל כן קרוב. אבל לצערי אני מבינה לאט לאט שאי אפשר לקבל את זה בלי מיניות,כי זה פשוט הולך ביחד אצל אנשים.ואם אני רוצה להיות בקשר קרוב ואינטימי,רק בלי מיניות-אז אני סתם יוצאת ילדה קטנה,או היסטרית,או סתם מתגרה ולא מרצה.ואז,עם כל היחס שקיבלתי אל הגוף שלי בתור ילדה-ברור שאני אתן לצד השני לעשות מה שהוא רוצה,גם בלי שהוא כופה עליי,רק כדי שהוא יישאר איתי.וזה גם לא כזה נורא,אז עדיף לוותר. אבל זה רע. וגם הבעיה היא שגברים יעריכו פחות בחורה שלא שוכבת איתם מאשר בחורה שכן.אני אהיה 'ידידה',בעוד הבחורה שגם מקיימת עם הבחור המדובר יחסי מין-תהיה הקרובה,האינטימית,המיוחדת,ה'יחידה'. וגם אני רוצה להיות מיוחדת בשביל מישהו! אה, ושיעשעה אותי אותי הדוגמא על הילדים המוכים,כי "במקרה" אני גם עונה על הקטגוריה הזו,בחורה שגדלה בבית אלים,אז הסיפור שלי עם מגע הוא עוד יותר מתוסבך. אבל אחרי הכל,אני מסכימה איתך-לא משנה אם אני לא אוהבת מיניות בגלל אלימות בעבר,או תקיפה מינית,או סתם כי לא מתחשק לי. אם אני לא מרגישה צורך,ולא נהנית מזה-אז אני מרגישה א מינית. רק שקראתי קצת פה בפורום,והאנשים פה קצת מרגישים לי זאבים בודדים,כי קשה להיות א מיני בחברה שלנו,גם מבחינת בני זוג,וגם מבחינת סביבה מבינה ותומכת.ואני לא רוצה להיות מבודדת.לפעמים אני רוצה להיות מינית רק כדי להיות כמו כולם,לא כי אני רוצה את זה באמת.
 

inbardaf

New member
אני קוראת את ההודעות שלך ובעיקר

רוצה לצעוק: ללללללללאאאאא! אל תעשי את זה! זה לא שווה שום דבר! אני יודעת שזה לא יעזור, אני יודעת שזה משהו שאת צריכה לחוות בעצמך. אני רק מקווה שעכשיו כשאת כאן בפורום ויודעת שיש דבר כזה וזה בסדר ולא משנה מה עברת, שזה יעזור לך להגיע למקום שבו תפסיקי לאנוס את עצמך. ביננו, עברת מספיק בחיים - לא? כמוך, כמוני, מאוד רוצה מגע ואהבה, חיבוק וקרבה פיזית ונפשית. כמוך, כמוני, האמנתי שאי אפשר למצוא את זה. שאם אני רוצה זוגיות עם גבר אני חייבת לתת. שגברים לא יעריכו אותי אחרת. ושזה לא כזה נורא - אז שיהיה... הבעיה היא, שלקח לי זמן להבין, שהמקום הזה שאומר: 'זה לא כזה נורא.' זה אותו מקום שהתרגל כ"כ להתנתק מהגוף ולתת לצד השני לעשות כחפצו. זה בהחלט מקום רע. ואני שמחה שאת מבינה את זה. לגבי הבדידות: זה נכון שנראה שקשה יותר למצוא זוגיות כא-מינית, אבל אני מאמינה שאם תשקיעי מאמץ בחיפוש תוכלי למצוא. אני מאמינה שסיכוייך לא שונים בהרבה משל מיניים, כי זוגיות מורכבת לכולם. בעיני, הרבה מהיכולת שלך למצוא זוגיות קשורה לך עצמך. לכמה את מוכנה להשקיע בחיפוש וכמה את גמישה ובנויה לזוגיות. את רק בת 20. אני ממליצה לך לנסות לפחות לחפש קודם מישהו א-מיני לפני שאת מתייאשת וחושבת שתשארי בודדה לנצח. סביבה תומכת תמיד תוכלי למצוא כאן
 

orald

New member
ילדים מוכים...

קשה לי לומר שהייתי ילדה מוכה של ממש. כלומר, היו עונשים גופניים, אבל לא היו בד"כ יציאות פיזיות סתם כי רצו להוציא עלי משהו, יותר בכוונה של "חוסך שבטו שונא בנו". אולי כן הייתי ילדה מוכה, פשוט לא בצורה הקיצונית שמראים כדי להמחיש לאן זה מגיע כשלא מטפלים בזה. ולפעמים, למרות שזה מאד נדיר, עדיין יש תגובה אינסטינקטיבית של הרמת יד לחסימת מכה. אולי זה קשור לא רק להורים, אלא גם לסביבה אלימה וריבוי בריונים מציקים לאורך השנים. הצרות המשפטיות שנקלעתי אליהן בגלל אימי היו בגלל שהיא גילתה שהיא ואבי לא יכלו יותר להשתמש באלימות נגדי, כי גדלתי פיזית מספיק כדי להתגונן ולהחזיר. אז היא פשוט פנתה לביריונים גדולים יותר, למשטרה, כדי ללחוץ עלי. ופתאום ממתגוננת הפכתי לתוקפת.
 

inbardaf

New member
חפרתי יותר מידי, אז לא היה מקום למילות הסכום

לסיום רציתי לכתוב שאני מאחלת לך שתעשי רק מה שאת רוצה ולא תפעלי מתוך לחץ של אחרים או תחושה שאת צריכה להוכיח לעצמך משהו. כמו שלא כל גבר הולך לשכב עם גברים כדי להוכיח לעצמו שהוא לא הטרו רק בגלל שהוא הומופוב, כך שאין סיבה שתקיימי יחסים רק כדי להוכיח לעצמך שאת א-מינית באמת ולא סתם טראומתית... תמשיכי לפעול, לשפר ולתקן את מה שמפריע לך בחיים ואת מה שעלול לפגוע באחרים. והנה, עכשיו שאת יודעת שיש באמת חיה כזו א-מיניות ויש כאן גברים ונשים ולא כולם עברו טראומה (למעשה אני חושבת שרובם לא), את יכולה להרגיש בבית. ואני מקווה שהחברה הקרובה שלך תפסיק ללעוג לך. אבל גם אם לא, שלא תתני לזה לפגוע בך ותזכרי שזה רק מראה על צרות האופקים שלהם ועל חוסר הקבלה והרגישות שלהם. וכאן יש לך את ההזדמנות להכיר בין זוג שלא רוצה ולא צריך מיניות ולכן כשהוא יאמר לך שהוא אוהב אותך, הוא ישאר שם גם ובעצם במיוחד אם לא תרצי לקיים איתו יחסי מין
 

orald

New member
אני לא חושבת שעברתי טראומה.

לפחות לא טראומה קשה באמת, לא אונס. אני לא רוצה לזלזל במה שעברתי, אבל איך אני יכולה להסתכל מישהי שנאנסה בעיניים ולומר לה שאני מבינה לגמרי מה עובר עליה? וגם המקרים האלו היו רק בחצי השנה האחרונה. בכלל, נראה שמאז שהתחלתי בשינוי העצמי רק נדבקים אלי כל מיני סוטים. הועלו השערות, בפורום הנ"ל ומקומות אחרים, חלקן בנימוס, חלקן בבהמיות של קביעת עובדות חסרות בסיס כדי להסביר למה אני מה שאני, שעברתי משהו בילדותי שהדחקתי. אם כן, זה עדיין מודחק עמוק בפנים, כי אין לי שום זכרון כזה. ובכל זאת תמיד הייתי רגישה למגע, תמיד לא אהבתי לחשוף יותר מדי עור, תמיד היה מעט קשה לי בנושא הזה. הבנתי לאחרונה, וקיבלתי אישוש מסויים שאלו לא רק השערות ממש לאחרונה, שאני לא הכי מתלהבת מיחסי מין. חיבוקים, נשיקות(פחות את הנשיקות ה"מלאות"...מה הקטע של הלשון כל הזמן? לא מרגישה שום דבר מרגש, רק קצת גועל ושעמום), ליטופים...כל אלו מרגישים נפלא. החלק של יחסי המין המלאים לעומת זאת, למרות שאני יודעת שהוא יכול להרגיש טוב מאד, פשוט לא נמצא במוקד הדברים, ולא מסמן את המטרה אליה אני שואפת בקירבה האינטימית. מה שנחשב foreplay פשוט מהנה יותר, מספק יותר, משום מה, בעל כוח רגשי סוחף יותר. לפחות כרגע. דברים תמיד יכולים להשתנות.
 
למעלה