א-ד-ר-נ-ל-י-ן

[לורנס איש ערב]

כמישהו שהתאמן שנים רבות בקראטה

והתנסה בהרבה קרבות של פול קונטקט, אני יכול להגיד לך שלגביי, החוויה בקרבות קיוקושין הרבה יותר משמעותית כחוויה המדמה מצב מציאותי מאשר קרב ג'ודו. בקרב קראטה מישהו תוקף בי, ואם אני לא מגיב כמו שצריך, אני חוטף, וגם אם זה לא לפנים או לביצים (וגם זה קרה לא מעט פעמים) - זה כואב. בג'ודו אני פשוט מנסה להערים עליו/לזרום איתו ולהצליח בביצוע טכניקות שלמדתי בשיעורים, ומקסימום אני אפול, או שהוא יירתק אותי, ואבוי הוא יזכה בנקודות וינצח. על הג'ו וואזה שלנו אני בכלל לא רוצה לדבר. אמרתי לך בעבר בשיחות אישיות את דעתי על קיוקושינקאי. אם זה היה יותר מתאים לגוף ולאופי שלי, יכול מאוד להיות שהייתי שם היום. לגבי זה שאמרת שלדעתך מדובר באיכות שקאטה לא תקנה ללוחם. סלח לי אם אני בוטה אך: זה לא עניין של דעתך או של דעת כל אדם אחר לצורך העניין. מדובר בהיסטוריה. לוחמים יפנים לא יכלו להתאמן על מצבי אמת, כי אז היו הורגים אחד את השני. כמובן שהיה גם תרגול מוגבל לשם שמירה על הלוחמים (כזה המוכר לנו מקנדו) - אך מרכזן של השיטות הצבאיות של הסמוראים היה הקאטה. ואלו קאטות שונות לחלוטין מקאטות לחגורה צהובה בקארטה שוטוקאן

 

[fusion boy]

לורנס ידידי מספר דברים לי אלייך...

באמת ובכנות ובלי לזלזל, אני לא יודע איזה סוג של ג'ודו אתה עשיתה/עושה. ממספר הקרבות המועט של ג'ודו שעשיתי ראיתי שג'ודו לא פחות אגרסיבי ומלחיץ מקרב קיוקושינקאי והוא נותן לך כול כך הרבה לרחוב שזה לא יאומן, הדבר האחרון שאתה רוצה זה שג'ודקא מיומן יטיל אותך (ועוד ברחוב על בטון...) וינעל לך את המרפק וזה מגיע ממישהו שעשה 18 קרבות קיקבוקס (אינטרקלאב) בבלגיה והרבה קרבות קיוקושינקאי (מגיל 9...) בתחרויות בבלגיה... נכון, ג'ודו לבד לא מתאים לרחוב אך גם לא קראטה, כיום שניהם צורות ספורט יותר משיטות לחימה... אולי הג'ודו והקראטה של פעם כאשר הם היו שיטות שלמות היו הרבה יותר מתאימות לרחוב. שוב, אני לא מזלזל בקיקושינקאי ההיפך! אומנם לא התאמנתי בארץ בקיוקושינקאי אך אני מאוד אוהב את השיטה והיא תמיד תישאר חלק מהחיים שלי... אני רק אומר שלא צריך לזלזל בג'ודו. אגב כאשר אני מדבר על קראטה של פעם אני מתכוון לפירוש עפ"י פתריק מקארתי ובג'ודו של פעם אני מתכוון לג'ודו המסורתי (הוספתי קישורים...) שכולל גם STRKINK וכמעט כבר לא קיים וחבל... יום טוב ידידי, רוי

 

[orangeMechanique]

../images/Emo31.gifעזבו אתכם...

בואו לא ניכנס להשוואות, למרות שאני חייב לציין - לורנס, הג'ודו שעשינו בשירוקאן היה עדין מאין כמוהו. התאמנתי תקופה עם ג'ודוקות ספורטיביים והם עובדים חזק ובעיקר מהר. גם על מזרן, הטלה חזקה בתזמון נכון נשארת איתך כמה ימים. כנ"ל לגבי נעילות ועבודת קרקע, דמיין בריון שיש לו 20 קילו עליך מנסה לסחוט נעילה מהיד שלך בהפתעה עם כל הכוח שיש לו בגוף, בסיוע טכניקה כמעט מושלמת. לא נחמד במיוחד... כמובן שגם קרטה איכותי כבודו במקומו מונח - ואולי, מכיוון שהטכניקות שלו קצרות יותר - מתאים יותר לקרבות רחוב. אבל גם הוא, במהותו, טכני-אמנותי-ספורטיבי, בניגוד לשיטת רחוב. הנקודה שלי היא שיש להבדיל - יכולת טכנית היא דבר אחד. הכנה לרחוב היא דבר אחר. בדוג'ו יכולת טכנית ומיומנות משחקות תפקיד של 100%. ברחוב - ואני הופתעתי מכך אך לדעתי זהו המצב, האלמנט של אגרסיביות ומוכנות נפשית הוא שם המשחק. אלמנט זה הוא כמעט פסיכולוגי לגמרי ולא טכני. נ.ב. לגבי הקאטות - אני טעיתי, אתה צדקת.

 

[לורנס איש ערב]

תגובה לשניכם

הדברים נאמרו מתוך ההתנסות האישית שלי. מבחינת הכנה פסיכולוגית, אין לדעתי על קיוקושין, לחימה משולבת וכו', ועל אחת וכמה מי שמתחרה בשיטות האלה. אם מישהו מרגיש שג'ודו מכין אותו פסיכולוגית לרחוב, סבבה.

גם לך, לורנס

 

[fusion boy]

../images/Emo24.gifסבבה אחי, לגיטימי לגמרי...

חס וחלילה רק על תחשוב שאני מזלזל בך או בשיטות האלו שכן התאמנתי בהם... אני רק אומר שאין לזלזל בג'ודו (ועל זה אני יכול לספר לך מניסיון אישי ששינה את ראייתי לגמרי על א"ל!!!) לכל אחד יש את גישתו האישית וזה טוב אחרת היינו מתאמנים כולם באותה אומנות לחימה... וגם השאלה איזה אומנות מכינה אותך יותר טוב לרחוב מבחינה פסיכולוגית היא נושא רחב שאולי יום אחד אני אעשה עליו מחקר במסגרת אקדמאית, מאוד מעניין! שולח גם לך

וירטואלי... רוי

 

[אוהד סמט]

אחרי המאמר על "ריקוד הקוף" וההערות

של בודוקאן, אפשר להגיד שזה מאוד משתנה מאדם לאדם ותלוי במשתנים שלא את כולם אפשר לשנות על ידי אימונים. אני חושב שהדרך בה רוב בתי הספר (כולל זה שאני לומד בו) מתעסקים בזה על ידי קרבות בכוח מקסימלי עם מיגון מלא. לא יוצאת הרבה טכניקה, אבל אתה לומד לתעל את האדרנלין למיקוד בלחימה. לא התנסיתי בעצמי, אבל לכמה מתרגלים אצלנו זה עזר.

 

[התגוננות רחוב]

הכנת הגוף והנפש למצבי אמת

כאשר אנו נמצאים במצבי לחץ וסכנה עובר הגוף ממצב של "רגיעה" למצב של הלם רגעי בו מורגשת "נפילה" או ירידה ביכולת הנפשית והגופנית , מיד עם "עיכול" מצב הסכנה והבנת המצב לאשורו מתחולל בגוף מצב אותו אני מכנה "ערר נפשי" , אצל אדם לא מיומן יהיה המצב חמור ביותר ולא יאפשר לו להתמודד עם מצב הסכנה ( בסולם דמיוני של "הערר הנפשי " מ - 0 - 100 כאשר 0 הוא מצב של מנוחה מוחלטת ו - 100 מצב של חוסר אונים מוחלט , יגיע הלא מיומן למצב של חוסר שליטה מוחלטת ולערר נפשי 100 בקרוב) . אצל אדם / לוחם מיומן יתחולל מצב כמעט זהה בתחילת התהליך , הערר הנפשי שלו יגרום להלם רגעי אולם היכולות הגופניות והנפשיות יסייעו לו להתמוד באופן מהיר ומידי עם המצב "ולחזור מיד " לעצמו , למצב של יכולת שליטה מלאה בגוף ובנפש זאת ע"מ להביא את היכולות הפיזיות ( טכניקה , כושר גופני וכו'.. ) לידי ביצוע ( מצב ערר הנפשי שלו יהיה בסביבות 70 - 80% מצב אופטימאלי לביצוע המשימה). ברמת יכולת זו יתאושש הלוחם באופן מידי תוך שברירי שניה ויבצע את המוטל או המצופה ממנו על הצד הטוב והיעיל ביותר . כפי שכבר כתבתי כאן בעבר ישנם חמישה מרכיבים עיקריים עליהם יש לעבוד עם לוחם ע"מ להכשירו להתמודדות במצבי אמת : 1. כושר גופני על כל מרכיביו . 2. יכולת ספיגה 3. מהירות תגובה 4. תוקפנות ( פיסית ופסיכולוגית/מנטאלית ) . 5. טכניקה ( אומנויות לחימה / אומנות הלחימה ברחוב ) כמובן שלמרכיבים אלה בעבודה ישנם חשיבות לא מועטה בדרכינו להכשיר לוחם למשימה זו . העבודה על " החיספוס " הנפשי , התוקפנות והאגרסיביות כפי שנכתב כאן ע"י אחד מחברי הפורום ( לאגרסיביות הצבאי... ) היא משמעותית ביותר . לא יספיקו לנו האימונים על שיפור היכולת הטכנית בכל רמה שלא תהיה , בשנותיי הרבות בעיסוק באומנויות לחימה המרכיב שהכי חרה לי או שהרגשתי בחסרונו היה "החספוס הנפשי" ואין כאן הכוונה לקרבות זירה בכל רמה שלא תהיה ( ואני מקווה שלא יבוא לי העניין לכדי רהב או שחצנות אם אציין זאת , אבל רבים מתלמידיי הם אלופי ישראל , אלופי אירופה ואף אלופי עולם בזירות כאלה ואחרות --- קראטה , טאקוונדו , פאנקרטיון וקרבות חופשיים כאלה ואחרים ). כאשר בתקופה מסויימת של שנות עבודתי כמאמן ניסיתי או נכון יותר ניסינו צוות המאמנים לבחון את היכולת מול " תוקף רחוב " ממוצע(בעל ממדי גוף ותוקפנות בלתי נתפסים ) בקרבות כמעט ללא חוקים נכשלו כל "האלופים למינהם " בקרב ....(זאת היתה למעשה תחילת העבודה בהתגוננות רחוב לשואלים באחד מהשרשורים הקודמים). שוב , מעבר לאימונים השוטפים בכל רמות העבודה שציינתי קודם , אני סבור כי יש להחדיר לתלמידים את היכולת ליישם את הידע בתנאי לחץ דרך "תרגילי סימולציה" ,הסברים , תדרוכים וכו'... ברמות הכי קרובות למציאות שהמקום לא כאן לפרטם ( ולא הכוונה כאן היא לא לצאת לרחוב ולנסות את הידע על האוכלוסיה ... ) . כהן חיים התגוננות רחוב

 

[fusion boy]

חיים, איך הטכניקה רשומה אחרונה???

אבל אתה צודק... הרעיון של "עיכול נפשי" של מצב הסכנה הוא מה שמלמדים בקורס קרב מגע צבאי (רק במילים אחרות...) ועפ"י רעיון זה הזמן שבו אנשים קופאים הם כאשר הם "מעכלים" את את מצב הסכנה, מכאן שככל שמהירות ה"עיכול" גבוהה יותר כך גם התגובה לאותו מצב... יש אגב הרבה אנשים לא מיומנים בלחימה שמוחם מצליח "לעכל" מהר והם, למרות שהם אינם מיומנים בלחימה, הם מתנגדים להתקפה ונלחמים בחזרה (נולדו פייטרים...) אני לא טוען שפיתאום המוח שלהם מוציא איזה ידע נסתר מאחד פינותיו ופתאום הם נלחמים כמו בנמר דרקון אבל הם לא קופאים ומתנגדים לתקיפה וחלקם אף מצליחים להביס את התוקף, יש הרבה סיפורים על נשים במצבי אונס שהתעשתו והתחילו להתנגד/להילחם והצליחו להבריח את התוקף אבל אי אפשר לדעת אם אתה שייך לסוג האנשים האלו ולכן אימון במצבי לחץ ותקיפה ואימוני אגרסיביות חשובים (הרבה פעמים יותר מסוג הטכניקה...)

 

[חובבן]

ניראה לי שכולם מסתובבים

מסביב לנקודה אחת, אבל משום מה מפחדים לגעת בה. איך לעשות סימולציה בטוחה של התקפת פתע. לא קרב מתוכנן (בזירה או באימון). אני מתייחס להתקפה לא צפויה, אולי במקום וזמן לא צפויים. האם למישהוא יש נסיון, אזרחי, בשיטת אימון כזאת?

 

[התגוננות רחוב]

שלום חובבן

מסתובבים סביב מפני שלא כל דבר " סובל " את הכתיבה על הנייר . ישנם דברים ידידי שלא תמיד ניתן לכתוב (פעם קראו לצוות המאמנים של התגוננות רחוב "המשוגעים מירושלים" חחח,בהקשר לרמת הסימולציות שהעברנו) מעדיף להישאר "כשפוי" מעט כאן חחח

כהן חיים התגוננות רחוב

 

[התגוננות רחוב]

איך הטכניקה אחרונה ?

בדיוק מהסיבות שמניתה לגורמים האחרים ( תוקפנות , אגרסיביות , כוח ספיגה וכו'.. חשיבות לא פחותה ) , במיוחד כשברחוב ישנם אלה שניחנו ב"איכויות אלה " מלידה , הם תוקפניים בעלי רוח לחימה למופת , יכולות מדהימות ואני צריך להכשיר לוחם שילחם מולם ולא תמיד ישנו הזמן להכשירם מהבחינה הטכנית למרות שלטכניקה חשיבות לא פחותה מכל שאר המרכיבים . כמובן שעם הזמן והאימונים יקבל הנושא הטכני משמעות ומעמד אחר אולם כפי שכתבת אתה עם הזמן והוא ארוך . כהן חים התגוננות רחוב

 

[orangeMechanique]

../images/Emo45.gif קלעת בול

לזה בדיוק התכוונתי. מדובר באלמנט שכמעט ואינו תלוי ברמה הטכנית של הלוחם. פרט קצת על השיטה בה אתה מתאמן בבקשה.

 

[דלית - delete]

איך אפשר להתקדם ברמה הטכנית

בלי שגם האלמנט הזה יקודם? אם להתקדם ברמה הטכנית פירושו לא רק לבצע ריקוד יפה יותר, אלא תנועה נכונה יותר על כל המשתמע מכך* אז בהכרח גם שקט נפשי/אגרסיביות גבוהה ישתפרו, לא? *מהי תנועה נכונה? תנועה מדויקת בהתאם לאדם עימו/מולו עובדים, תזמון נכון, קשה, רגישות, השתלבות בתנועה/הפרעה לתנועה וכו' - כל אלו גם במצב לחץ. קשה לי להאמין שניתן לפתח כל אלה מבלי לפתח גם יכולת "קריאת קרב" גם במצב מלחיץ.

 

[צחי ח]

השערתך נכונה

שלום לכולם אכן ידידי השערתך נכונה, הפרשת אדרנלין בשעת התרגשות/מתח/לחימה וכו' הינה תגובה בריאה וטבעית של הגוף המכין את עצמו להתמודד עם הסכנה הניצבת לפניו. גם הלוחם המיומן ביותר, שעבר ארועי לחימה רבים, יגיב בדיוק באותו האופן. הדבר הקובע הינו איכות התגובה, ההבדל בין אנשים מיומנים לכאלו שהינם חסרי מיומנות לחלוטין הוא באופן ואיכות התגובה, זהו צד אחד של המטבע, כמובן שמאפייני האישיות של האדם ( רמת התוקפנות הטיבעית הטבועה בו, עד כמה הוא אגרסיבי באופיו וכו' ) הינם המשתנים המשפיעים ביותר על אופן תגובתו של האדם נוכח פני הסכנה. ראיתי בחיי חגורות שחורות, שמאחוריהם שנות אימון רבות, מסובבים את פניהם אל מול האיום ונמלטים על חייהם, לעומתם אחרים, שהיו חסרי הכשרה לחימתית לחלוטין, מקדמים את פני הסכנה בנחישות ותוקפנות ברמה הגבוהה ביותר. לסיכום ניתן לומר כי החלק הדומיננטי והחשוב ביותר הינו מרכיבי האישיות הבסיסיים הטבועים באדם, ניתן לחדד את התכונות הללו ולהביאן לרמה גבוהה ביותר, מצד שני חייב אני לציין כי ישנם אנשים החסרים באישיותם רמת אגרסיביות ונחישות מינימלית, הם יהיו כאלה כל חייהם ואין זה משנה אם הם יתמידו באימונים ויעפילו בסולם הדרגות ( כמה פעמים ראית חגורות גבוהות המובסות על ידי עמיתהם הנמוכים מהם בדרגתם אך האגרסיבים יותר באופיים ? ) יש עוד רבות להוסיף ולכתוב על נושא זה, אם תשובתי עדיין אינה מספקת אשמח להרחיב בנושא. יום נפלא לכולם צחי

 

[Tonjin]

וזה מעלה את השאלה לחוקרים...

אם הפרשת אנדרנלין לגוף במצב Fight or Flight גורמת רק לירידה ביכולת המוטורית והריכוז ובתהליך קבלת ההחלטות, איך ולמה היא התפתחה מבחינה אבולוציונית? כפי שאני רואה את זה, לא יכול להיות שפרץ אנדרנלין הופך את האדם לבובת-סמרטוטים נמהרת וחסרת-קורדינאצייה... אני לא מנסה להתעלם מההשפעות של האנדרנלין אבל: 1) זה מנגנון שלא בא משום מקום ויש לו שימוש. 2) זה מנגנון שצריך ללמוד לעבוד איתו/נגדו כי הוא לא הולך לשום מקום. 3) אפשר לעשות את זה.

 

[Boogieman]

נסיון לאנלוגיה...

אני רוכב על אופנוע קרוב לשנתיים ועברתי 2 תאונות והרבה מצבי כמעט,מה הקשר של זה לקרב ברחוב? אז קודם כל אפקט הפחד והאדרנלין והשפעתו על המוטוריקה העדינה שדרושה לתפעול אופנוע במצב קיצוני וכמובן גם אפקט ההפתעה שדורש תגובה מיידית. אז בפעם הראשונה שמישהו חתך אותי מקרוב קפאתי,נעלתי את הבלמים והחלקתי בלי שליטה לתוך הדלת שלו. בפעם השניה במצב דומה הצלחתי לבלום על גבול הנעילה ולהתחמק בהטיה אבל כשיצאתי מטווח הסכנה החלקתי ונפלתי. בפעמים הבאות שזה קרה מצאתי את עצמי מבצע פעולות עדינות ביותר של בלימה והתחמקות בהחלטות של שבריר שניה שכוללות מוטוריקה עדינה,שיווי משקל מודעות לאחיזת הכביש ולסביבה, שימוש ב 2 בלמים והאיזון בינהם והצלחתי גם לצפור תוך כדי. אחרי שהכל נגמר הייתי צריך לעצור בצד עד שיעברו הרעידות. אין פה שום דבר מויחד כי כל המיומנויות שהייתי צריך להפעיל במצב קיצוני אני צריך להפעיל בכל רכיבה והמודעות לסביבה/אחיזה/בלמים/מתלים וכו, נעשתה עניין של הרגל וההתחמקות ממצב מסוכן נעשה ללא מחשבה או הכנה. אני גם מתאמן באיקידו שנתיים וקצת ולמרות שאני רחוק מלדעת ליישם איזושהי טכניקה במצב אמת ואני לא מתאמן בדוג'ו באינטנסיביות מיוחדת אני עובד קשה על העקרונות של יציבה, תנועה,הזרמת קי,הרפיה וכיו'ב כל הזמן. אני לא יודע אם זה מה שיציל אותי מהערס השכונתי אבל אני רואה איך תגובותי האטומטיות למצבים בלתי צפויים משתנה. אז מה שאני מנסה להגיד זה שמי שלא שומר על יציבה בתור לבנק, מודעות לסביבה בבית הקפה והזרמת קי כשהוא מבשל פסטה לא יכול לצפות לעשות את זה כשהוא מותקף. לדעתי עד שלא מגיעים לשלב הזה אי אפשר לדבר על תרגול טכניקות כמשהו ישים.

 

[Tonjin]

זו בדיוק הנקודה

אפשר וניתן לבצע פעולות שדורשות שיקול-דעת, מוטוריקה-עדינה ושיווי-משקל גם במצבי לחץ וניתן גם ללמוד ולשפר את יכולת התפקוד במצבים כאלה.. מודעות לסביבה בכל רגע וזמן נתונים חשובים לפחות כמו תרגול אגרסיביות ו'התקפות פתע'. (מה שכן, אסור לסמוך יותר מידי על היכולת הזו, מטבעם של מצבים כאלו הוא שכל אחד מהם יכול להיות האחרון)

 

[jossel]

מסכים

תירגול בכל רגע..

 

[WaveGal]

על מה פעלה הברירה הטיבעית?

תגובת ה"ברח או טראח" (המצאתי עכשיו, תודה על ההזדמנות

) היא תגובה פיזיולוגית די קדומה שקיימת בכל היונקים (וגם בחיות אחרות אבל בואו נשאיר משהו לאחר כך). הגוף עובר ממוד-חסכוני למוד-בזבזני-אך-רצחני. קצב הלב והספקו עולים וכלי דם שונים מתרחבים או מתכווצים. כך מנותב יותר דם (עשיר בחמצן ומזון) לרגליים (ברח או בעט), ידיים ושרירי שלד אחרים ופחות למערכת העיכול והמין. (המוח אאז"נ מקבל בערך את אותה כמות דם). מערכות אלו (וגם אחרות) מושעות לזמן מה. מה עוד? אישונים מתרחבים (לא ידוע למה. זה קשור כנראה דווקא לתקשורת תוך מינית...). קוגניטיבית, יש הרגשה של זמן "איטי" כמעט כמו האפקטים במטריקס (בלי הריצה על הקירות). הברירה הטיבעית עיצבה את התגובה הזו תוך כדי ברירה על יונקים ומאוחר יותר בני אדם שלא נהגו לנהוג באופנוע או להלחם באמצעות כלי נשק. "תהליך קבלת ההחלטות" של בעל חיים כזה נבחן קצת אחרת. התגובה נועדה לשמש פיתרון למצבים אליהם ניקלעת חיית בר. ואת זה היא עושה היטב. אנחנו צריכים *רק* ללמוד לחיות עם זה. יש שיחפשו שליטה על המערכת כך שלא תבוא לידי ביטוי ויש שילמדו להשתמש בה.

 

[דלית - delete]

התרחבות האישונים לא קשורה

ל tunnel vision?