א-ד-ר-נ-ל-י-ן

ניסוי באדרנלין

עזיז (גל יוכל להוסיף פרטים
) עשה ניסוי-שדה עם גרבילים: בשלב ראשון הוא הרגיל אותם שבנקודה מסויימת יש אוכל. בשלב השני הוא שם מסביב לנקודת-ההאכלה 8 גדרות בצורת מעגלים בגובה סנטימטר, במרחקים קבועים זה מזה (מעגלים הולכים וגדלים); הגרבילים באו לאכול, ובאמצע הארוחה הוא האיר עליהם עם זרקור. הגרבילים ברחו תוך דילוג מעל לגדרות. בשלב השלישי הוא חזר על התהליך עם גדרות בגובה 2 ס"מ. בשלב הרביעי עם גדרות בגובה 3 ס"מ וכך הלאה, עד 8 ס"מ. בשלב האחרון הוא לא שם גדרות כלל, אבל האיר עם הזרקור וצפה בגרבילים בורחים - והתברר שהם דילגו מעל המקומות בהם היו גדרות בלילות הקודמים, כאילו הגדרות עדין היו שם. המסקנה של עזיז היתה שכדי להגיב בצורה המהירה ביותר, הגרביל מוותר על המחשבה ועל ניתוח המצב, ועושה את מה שעשה קודם באותו מצב. (כאן נגמר הניסוי של עזיז וממשיכה המסקנה שלי) האדרנלין נותן את הכוח והמהירות לבצע פעולות מוטוריות גסות א הן מתורגלות מראש. גרביל לא צריך ללכת לדוג'ו בשביל ללמוד לקפוץ מעל גדר של 8 ס"מ. צבי לא צריך ללכת לדוג'ו בשביל ללמוד לקפוץ מעל שיח של 80 ס"מ. בריון-רחוב מצוי הלך מכות מילדותו כל-כך הרבה פעמים, שהתנועות הבסיסיות של לחימה כבר טבועות לו במוח מספיק טוב בשביל שהאדרנלין יעזור לו, ולא יפריע. בהרבה מקרים גם יהיה שלב-הכנה (וראה שוב את ריקוד הקוף), שבו בריון-הרחוב המצוי מכניס את האדרנלין לדם עוד לפני שנוצר מגע; הבעיה של הקורבן שלו, שהוא לא מבין ש"הולכות להיות מכות" עד שכבר מאוחר מדי, ואז האדרנלין מפריע. ככה, בכל-אופן, נראה לי. לא עשיתי על זה ניסוי-שדה...
 

nitzano

New member
לרפא שחפת של עכבר

האם ניתן להסיק מזה שערס הוא גרביל ? אם נאיר על ערס בזמן האכלתו ,האם יברח בעודו מקפץ מעל גדרות דמיוניים ? המסקנה של עזיז היתה שכדי להגיב בצורה המהירה ביותר, הגרביל מוותר על המחשבה ועל ניתוח המצב, ועושה את מה שעשה קודם באותו מצב צריך להוכיח שגרביל יכול לחשוב ולנתח מצבים ....... ניסוי כזה מוכיח ,כי גרבילים יברחו כשהם מדלגים מעל גדרות שכבר אינם שם וזהו ! על אף הדמיון האבולוציוני והגנטי המדהים בינם לבני אדם . או כמו שטענתי בפני מורי :ניסוי בו הצליחו לרפא שחפת של עכבר ,בעזרת תרופה נסיונית חדשה (שמיועדת לטיפול בבני אדם לכשתאושר ), מוכיח רק שיש הצלחה בריפוי עכברים חולי שחפת .בקשר לבני אדם ..... לא מוכיח כלום
 

WaveGal

New member
גם וגם

אקמול הורג בהצלחה מרובה קביות (שרקנים, "חזירוני ים" נו... כמו ארנבות רק בלי האוזניים הארוכות והרגליים. אלה שאוכלים בפרו). למזלם של כל כואבי הראש, הניסויים נעשו בחולדות דווקא. מעטים הם בני האדם שיתנדבו לניסוי בתרופה בשלביה המאוד ראשוניים כך שהם חייבים להערך בתרביות ריקמה ואחר כך בבעלי חיים (לרוב עכברים וחולדות). ההצלחה בריפוי שחפת בעכברים באמת מוכיחה רק את הטיפול בשחפת המסויימת ובעכברי מעבדה מזן מסויים אבל היא נותנת בסיס לפסול פתרונות שלא צלחו. בקשר לניסוי של עזיז (אותו לא הכרתי) , אני מסכים איתך שזה כל מה שזה מוכיח. החזרות על הזרקור-בריחה (ה"אימון") איפשרו להם לברוח מהר יותר ככל שהתאמנו יותר אבל במחיר של הטמעת דרך הבריחה. ברגע שהוסרו הגדרות, הם עשו את מה שהתאמנו עליו. אני לא בטוח שאדרנלין בכלל משחק כאן תפקיד מרכזי. זה לא סותר את העובדה שבמצב לחץ סביר שתעשה בדיוק את מה שהתאמנת עליו הכי הרבה בתגובה למצב דומה (כך, מי שהתתרגל "לסמן" כנראה יסמן). לא בגלל הגרבילים, בגלל האנשים.
 
מסכים לגבי הניסוי, לא לגבי המסקנות.

באנגליה היה מקרה (לא זוכר את הפרטים, אבל אולי מישהו יטרח לחפש בגוגל) שבמטוס שעמד על הקרקע לפני ההמראה פרצה אש, והצוות הורה לנוסעים להתפנות. כמובן שפרצה בהלה. אם אני זוכר נכון, כמאה איש מתו בתוך המטוס משאיפת עשן. אחרי שהכל נגמר, גילו שהרבה מהאנשים שמתו בתוך המטוס ניסו להוציא איתם את המזוודות ששמו בתאים מעל המושבים, ובכך חסמו את המעבר. כמעט כל הניצולים סיפרו שהם עזבו את המעבר (החסום) וטיפסו מעל למושבים כדי להגיע לפתחי המטוס. פסיכולוגים שחקרו תפקוד במצבי לחץ הציגו את המקרה כדוגמא לכך שבמצבי לחץ אנישים עושים מה שהם רגילים לעשות, רק מנסים לעשות את זה יותר מהר: אם אתה אמור לרדת מהמטוס, אתה לוקח איתך את המזוודות והולך במעבר, כי לזה אתה רגיל. אלה שהצליחו לצאת מהמטוס היו אלה ששברו את ההרגל. הגרביל לא שבר את ההרגל - אילו היו שמים לו גדרות במקומות אחרים ממה שהיה רגיל, הוא היה צריך לעשות הערכת-מצב חדשה. במקום זה, הוא היה יכול לרוץ במקום שהיה רגיל לרוץ, ולקפוץ במקום שלא היה צורך... ההרגל הוא יתרון גדול ללוחם - כשאתה יורה ברובה בפעם הראשונה, אתה צריך לנסות להבין מה אתה עושה. בפעם ה-1,000 אתה פשוט יורה. אבל הוא גם בעייתי - האם ברחוב קרו-קופ היה נושך, או נועץ אצבעות לעיניים? או שהיה ממשיך לעשות מה שהוא רגיל? (למען הסר ספק, קרו-קופ לוחם מעולה ומי שיתקל בו ברחוב יהיה בצרה גדולה) המורה שלי סיפר פעם על "בועז", שיצא למשימה (נדמה לי בלבנון) שכללה פריצה לבית בו היו מחבלים. מדובר על יחידה מובחרת מאוד, הוא לא סיפר איזה. החייל שנכנס ראשון בדלת, גילה מעצור בנשק - כשכבר היה בדלת. הוא עשה מה שלימדו אותו, ירד במקום לתפעל את המעצור - במקום לקחת צעד אחורה אל מחוץ לדלת. הוא נורה בדלת ונהרג במקום. הרגל יכול להציל אותך, אבל יכול גם להרוג אותך.
 

Tonjin

New member
המסקנות שלי מהסיפור שלך:

צריך לחתוך תקציבים לפסיכולוגים שחקרו תפקוד במצבי-לחץ... בקשר לסיפור השני, אם יש לך מעצור בנשק כשאתה מטרים מאויב שמוכן לקראתך אתה בצרה ושום הרגל לא יציל (או כן יציל) אותך. זה בדיוק הרגע שבו ההרגלים מפנים את המקום לגורל - אי אפשר להסיק מזה מסקנות...
 
מעצור בנשק

היה לו מעצור, בפתח הדלת הוא ירד לכריעה לטפל במעצור, ואז נורה. הוא אפילו לא ניסה לקחת צעד אחורה לתפוס מחסה לפני שירד לכריעה. נכון שהמדובר במקרה פרטי, אבל כשחייל ביחידה מובחרת עושה דבר כל-כך מטופש (אני מצטער, אין לי שם אחר לזה), זה טעות גם אם הוא היה יוצא מזה חי ועם מדליה.
 

צחי ח

New member
מסקנה חפוזה

דוד ידידי עלינו לנהוג זהירות יתרה כאשר אנו חווים דעה על התנהלות מבצעית של לוחם בזמן תקרית. לא לחינם טבע האסטרטג הגרמני הנודע פון קלאוזוביץ את המונח " שדה הקרב הינו ממלכת אי הוודאות " ישנן שאלות רבות שמן הסתם הינן עלומות לגבינו והבנתן היתה שופכת אור על הארוע כגון : 1. איזה מס' היה הבחור בכוח הפריצה ? 2. באיזה שלב בדיוק הוא נפגע ? 3. כמה מחבלים ? 4. יום/לילה ? 5. גודל הפתח, גרם מדרגות, בני ערובה, כמות לוחמים על הפתח ? לכל השאלות הללו ועוד רבות אחרות ישנה משמעות אדירה בניתוח האירוע, דבר אחד יכול אני להבטיח לך, תוך כדי לחימה בטווחים שכאלה אין איש שיוכל, לאחר מעשה, לבוא ולשחזר במדויק את כל מה שקרה שם, הכאוס, הצעקות, הנפגעים והאדרנלין הופכות לבליל אחד מטורף של תמונות צבעים ורעשים ואין דין היתקלות במחבלים מטווח אפס דומה להתקלות במחבלים מטווח רחוק. לא לחינם שאלתי האם מדובר בכח שכבר החל את הפריצה שלו או בכח שמנהל חילופי ירי פאסיביים מהפתח כלפי פנים. אם האמור היה במעצור בכלי תוך כדי פריצה אז לבחור המיסכן שלנו לא היה שום סיכוי לחזור לאחור או לתפוס מחסה שכן שאר הכח שמאחוריו שועט קדימה כעדר ושוטף את החדר במהירות הבזק שכן כך מתנהלת פריצה לתוך איזור לחימה. בכל מקרה מעצור בכלי על הפתח הינו , בשפת הלוחמים, " חירבון אמיתי ", ירידה לכריעה ( במידה ומדובר בחילופי אש פאסיביים ולא בפריצה )גם היא פתרון שכן המחשבה העומדת מאחוריה הינה שלוחם השרוי במצוקה כדאי לו שיקטין צללית במהירות הבזק כך שחבריו העומדים מעליו יוכלו לירות מעל ראשו ולמחבלים תהיה מטרה קטנה יותר אל מול עינהם. ובכלל, הבה ונניח למתים לנוח על משכבם בשלום, בין אם מדובר בטעות מבצעית ובין אם בביש מזל מקרי, הרי בסופו של עיניין הם אלו ששילמו את המחיר היקר מכל. יום טוב לכל צחי
 

jossel

New member
תשובה על פי הבנתי...

לדעתי הדרך הטובה ואןלי היחידה האמיתית להכין את הגוף היא דומה לדרך שבה בני אדם לומדים לדבר או ללכת והתשובה היא פשוטה:תירגול על התירגול יש להוסיף תירגול ועליו עוד תירגול לדעתי אין ניסים ונפלאות,אין טכניקה עילאית או תירגול פסיכולוגי מהיר שיביא אותך לתוצאות מהירות. במצבי לחץ כשהחשיבה מפסיקה בעצם לפעול והגוף כמשותק כמעט ,מה שייצא לך בדרך כלל זו הטכניקה שתירגלת ותירגלת ותירגלת... יש להגיע למצב שהטכניקה או תנועה או איך שלא נקרא לזה ייצאו בעצם מבלי שנחשוב עליהם או במילים אחרות ,כאינסטינקט.
 

nitzano

New member
../images/Emo45.gif

אני מסכים לדעתי, ניתן במידה מסוימת לתרגל את המתח והלחץ הנ"ל ב zhan-zhuang . כל זה כמובן תלוי באנטנסיביות של התרגול - אותו מתח שעומד להתפוצץ . ניתן ממש להרגיש את הדם בוער בעורקים והדופק רץ . מצד שני אין לי הוכחה שזה אכן עובד במצב אמת
 

yonik

New member
לי ג'ודו דווקא נשמע טוב...

אני אף פעם לא נקלעתי לבד למצב של קטטה בפועל, קרא לי מספר פעמים בודדות של מצב של קטטה בפוטנציה (עם ערסים משועממים שחיפשו לריב) אבל תמיד הצלחתי לפתור את העניין בדיבורים - אף פעם זה לא הגיע למכות. לעומת זה קרה לי פעמיים שנקלעתי למצב של כמעט קטטה עם חבר גו'דאי, הפעם האחרונה הייתה בחוף הים בת"א כשבחור אחד החליט שאנחנו מסתירים לא את הנוף(!) ותוך שנייה החליט שבאנו לעשות לא נאחס ולהרוס לו את היום (!!! - אין גבול לטמטום), לפני שהבנו מה קורה הבחור כבר בא לתפוס את חבר שלי, חבר שלי בלי לחשוב פעמיים נתן לו להתקרב ואז תפס אותו בדש הבגד ומשך אותו אליו (כמו שתופסים לפני הפלה) ואמר לו בטון הכי מפחיד שהוא ממש לו רוצה ללכת מכות ולא כדאי לו לנסות אותו, בשתי המקרים רק התפיסה הפחידה מאד את האנשים והם לא העיזו להמשיך. אם אתה ג'ודאי זה שמתקרבים אליך זה יתרון, אולי היית חוטף את הסטירה אבל אם אתה מתורגל מספיק יכול להיות מאד שאחרי הסטירה הוא היה מוצא את עצמו על הריצפה, במיוחד אם הוא היה קורב אליך - נראה לי שרוב האנשים שמתחילים מכות מצפים שיחזירו להם מכות (אגרופים בעיטות וכו') אבל הרבה פחות מצפים שיפילו אותם.
 
למעלה