א-ד-ר-נ-ל-י-ן

א-ד-ר-נ-ל-י-ן

מקרה שהיה כך היה - אתמול נקלעתי למצב אלים בפוטנציה. העובדה שחברתי ואני התנשקנו הפריעה לאיזה ערס רנדומלי שניסה לעורר פרובוקציות. ניסיתי להרגיעו בעזרת מילים, ומשזה לא עזר פשוט ניסיתי להתרחק מהמקום עם חברתי, תוך כדי שהגנתי על גופה. הוא ראה בכך תקיפה וניסה להתקרב אליי. הוא ניסה לסטור לי - חסמתי חיצונית עם העצם מהר וחזק מספיק כדי לערער את שיווי המשקל שלו ונכנסתי לעמידת מוצא. הוא התאפס על עצמו והתרחק משם בקללות. תוך כדי, הרגשתי בגופי נוכחות חזקה של אדרנלין. הלב דפק חזק, בקושי יכולתי לחשוב, והרגשתי שהיכולת הטכנית שלי באותו זמן שאפה לאפס. הרגשתי באופן ברור שאין סיכוי לבצע טכניקה ארוכה או טיפה מסובכת, גם כאלו שהייתי בטוח שאני שולט בהן מספיק כדי ליישם במצב שכזה. מכיוון שבשיטות שאני לומד (ג'ודו ואייקידו) הישרדות ברחוב אינה המטרה המוצהרת, אשמח אם תוכלו לשתף אותי כיצד בשיטות שלכם מכינים אתכם למצבים כאלה.
כיצד ניתן לשלוט או להכין את הגוף למצבים כאלה?
חשוב להדגיש שהיה לי ביטחון מלא מול התוקף, היה לי יתרון מאוד משמעותי עליו גם בגודל\כוח, ומן הסתם גם בטכניקה. לא היה פה אלמנט של פחד - אני משער שבכל מצב אמת, בלי קשר לחומרת האיום, הגוף יגיב כך.
 
אדרנלין

ראשית, חשוב להדגיש שמה שהרגשת הוא דבר שלא כ"כ נתון לשליטה. ברגע שהמוח מזהה סכנה נכנסת לפעולה המערכת הסימפטטית שביטויה העיקרי זה הפרשת אדרנלין. בנוגע להכנת המתאמן ל"מצבי רחוב": אם שיטה מסוימת מצהירה שהיא לא מכינה את מתאמניה (או לא מסוגלת) לסיטואציות שבהן יצטרכו להגן על שלמות גופם, אז בכלל אין על מה לדבר (ועדיף להמשיך להיות הרמונים עם היקום...) לכל שיטה יש את הדרך שלה להכין למצבי אמת - במישרין או בעקיפין. כמובן שבשום "מעבדה" לא ניתן לתת תחושה אמיתי של מה שיקרה במציאות. מאידך, חשוב שמתאמן יחווה במהלך שנות אימוניו רגעי לחץ (שכמובן, ניתנים לבקרה ושליטה מצד ה"מלחיץ" ומצד ה"נלחץ"). חויית רגעי לחץ צריכים להיות בצורה מאוד מבוקרת והדרגתית, שיביאו את המתאמן לתחושת לחץ והפרשת אדרנלין. זהו, על רגל אחת.
 

instr

New member
דעתי

עלולה לעורר תגובות נסערות. אני משוכנע (על בסיס עקרון ספציפיות של האימון וניסיון) כי אם מטרתך מכות רחוב=הגנה עצמית דרך אחת באמת לדעת את זה - ללכת מכות ברחוב. כמו שאם המטרה קרבות זירה צריך להתרכז בכל הקשור לקרבות זירה" אם כי גם לרחוב זה לא רע. אף שיטה לא תתן לך ביטחון (או שזה יהיה בטחון שווא, דבר מסוכן) אם לא תכייל את הידע במצב אמת. רנדורי עוזר מאוד, אבל פסיכולוגית מצב אחר לגמרי. יש לנו תרגילים פסיכולוגיים והפעלת נקודות ע"מ לגרום היעלמות של הפחד ועליה באגרסיביות, ועוד. אבל עדיין צריך פרקטיקה כדי לתרגם את הידע למעשה.
 
לא נראה לי שיחלקו עליך, אבל שאלה יש

ברור שאימון שונה מקרב אמיתי, וקרב בזירה שונה מקרב ברחוב; לא נקראה לי שמישהו יגיד כאן אחרת. אבל אזמך אם תפרט קצת על "יש לנו תרגילים פסיכולוגיים והפעלת נקודות ע"מ לגרום היעלמות של הפחד ועליה באגרסיביות...". בנוסף, כתבת: "...צריך פרקטיקה כדי לתרגם את הידע למעשה..." אתם שולחים אנשים להילחם ברחוב כדי לבדוק את מה שלמדו?
 

instr

New member
נקודות:

אותו עיקרון כמו נקודות דיקור, אך שונים. דומים יותר ל EXTRAMERIDIAN POINTS. מתבצע עיסוי של צרוף נקודות בו זמנית תוך תרגיל נשימה כאשר התוצר - עליה באגרסיה וירידה בפחד. תרגילים פסיכולוגיים- באומנויות הסיניות המקביל הוא "מבט רעיל". כל ניסיון בקטטות, (גם בעבר) דבר חיובי לאומנות לחימה שמטרתה קרבות/הגנה עצמית ברחוב. צריך להבין את זה ולפעול לפי אחראיות אישית. יחד עם זאת, התלמיד הבעייתי בסופו של דבר ואף מהר יגרום נזק לשיטה. לכן אני אומר - אין אומנויות לחימה ובמיוחד בצורה המקובלת, יש משחקי קרב קשוחים פחות או יותר שיעזרו, כמובן גם ברחוב. אומן לחימה מי שלוחם ואם זה אומנות רחוב אז הוא צריך להילחם ברחוב, לפחות פעם בתקופה.
 
מה???

אולי לא הבנתי את דבריך (ואני מקווה מאוד שלא הבנתי), אבל אתה ממליץ שאדם שלומד "לחימת רחוב" צריך לעשות "השתלמות תקופתית"???
 

fusion boy

New member
נו סלבו אתה יודע...

לא להגזים, רק ככה פעם בשלושה חודשים ללכת לשכונת התקווה ולצעוק כולם פה על #@#@ שלי... אפשר לקרוא לזה אימון תלת (יענו תלת חודשי...)
 
בעיה קטנה

שום מעבדה, קרובה ככל שתהיה למציאות, לא תצליח ליצור את המציאות עצמה. ואני לא מדבר על אומנויות לחימה, אלא על כל דבר שבה לדמות משהו.
 
תשובות לכולם...

סלבו:אין לי בעיה ספציפית עם טכניקה זו או אחרת - עזוב את הירידות על אייקידו =) ,אני גם עושה הרבה קרבות, לעיתים מאוד אגרסיביים. ציינתי גם שהייתי בטוח לגמרי ביתרון שלי מול התוקף, וגם בשליטה הטכנית. השאלה היא יותר פסיכולוגית. מה בדיוק אתם עושים כדי לדמות רגעי לחץ? instr:רעיון מעניין, אבל אני לא הולך להתקיף סתם אנשים ברחוב. גם קרבות זירה הם ספורטיביים במהותם! קרב קרטה בזירה אינו יותר "אמיתי" מקרב ג'ודו. פרט בבקשה מה בדיוק אתם עושים כדי להעלות אגריסיביות וכו'. אני לא יודע לכמה מכם יצא להרגיש את ההרגשה שאני חוויתי, אבל כל הקלישאות הטחונות של "אי אפשר לדמות מצב אמת" - פשוט נכונות אחד לאחד. ברגע שאתה יודע שהבנאדם מולך יהרוג אותך בהינתן ההזדמנות, ושום דפיקה על המזרן לא תפסיק אותו, המוח עושה סוויץ' ומדובר במשחק אחר לגמרי.
 

MidNight Flame

New member
ואז צריך לקוות שהאינסטינקטים ש...

צברת במהלך אימונים (נבנה לאחר כשנתיים של אימונים) יפעלו. היתרון של אנדרנלין הוא הכפלה ואף שילוש הכוח הפיסי.
 
והחסרון של האדרנלין

שקשה מאוד לבצע איתו "מוטוריקה עדינה" (או מדויקת מאוד).
 

fusion boy

New member
לדעתי הרעיון הוא לא ממש איזה טכניקה

טוב יותר במצב כזה, זה דיון נפרד, ארוך, מייגע ושאין עליו הסכמה מוחלטת הבעיה היא יותר איך אתה מיישם את אותם טכניקות במצבי לחץ כאשר האנדרנלין מבעבע לך בדם ודופק לך את המוח...
 

קוזושי

New member
דוקא לבעיה הספציפית הזאת

יש פתרון. הבעיה היא 1. מה עושים במצב של אדרנלין שמכניס את הגוף למצב שבאימונים רגילים כלל אינו קיים (גם בקרבות) 2. התחושה שאין סיכוי לבצע טכניקה ארוכה או טיפה מסובכת בגלל הלחץ והמצב האמיתי שאתה נמצא בו. הבעיה הראשונה קיימת בדיוק באותה מדה בתחרות. כמה שתהיה בכושר וכמה שתתאמן לתחרות ותנסה ליצור מצב דומה באימונים, תגיע לתחרות ותגלה שאתה מאבד את הנשימה אחרי דקה של קרב והענינים מתנהלים בצורה שונה מאד מהאימון, גם מבחיה פיזית וגם מבחינה מנטאלית. הבעיה השניה קיימת בכל רנדורי רגיל באימון, אתה פתאום מגלה שהתרגילים שאתה יודע לתרגל על יבש לא עובדים באמת ברנדורי ובן הזוג שלך מצליח להתחמק כמעט מכל התקפה שאתה מנסה. לא סתם תוכל לראות בתחרויות שלכל מתחרה יש כמעט רק תרגיל אחד או שניים שהוא שואף להגיע אליהם כל הקרב ואיתם הוא בדרך כלל מנצח. בשביל להגיע לרמה של יכולת ביצוע הטכניקה בקרב צריך להתאמן עליה ברציפות כמה שנים טובות. בקיצור, הרבה עבודה. זאת דעתי בכל אופן
 
אפשר להציע דעה שונה?

הועלתה כאן הטענה כאילו אין לך כל שליטה - ברגע שהגעת למציאות מסוימת נעשה הסוויץ' במוח והשאר ידוע. השאלה שלי נוגעת לנקודה זו - האם באמת אין שליטה על הסוויץ'? אמנות המתרגלת גם מדיטציה בצורות שונות, תרגול מנטלי של "להיות כאן ועכשיו לאורך זמן" - האם תרגול כזה לא בונה באדם את היכולת שלא לבצע את הסוויץ' אלא להשאר בשליטה (גם במחיר ויתור על הפרשת עודף האדרנלין)? מה זה זאנשין? מה זה וו-ווי? מה זה אי? האם לא על כך מדובר? על היכולת להשתלב בכל מציאות, בלי לתת למציאות להשתלט עליך? הרמוניה עם המערכת? לא זה לב העניין?
 

hajy

New member
הפיתרון הפשוט....

עד כמה שאני יודע הפיתרון הפשוט של העלמת התופעות של קפיאה במקום בזמן אמת הוא פשוט תירגול של הרבה קרבות זירה פומביים עם קהל. ליפני שהתחלתי להתאמן בקונג פו ממש פחדתי ללכת מכות והייתי קופא טוטאלית במקום במצבים של זמן אמת. אחרי שהגעתי לקונג פו התאמנתי במשך 6 חודשים עד לתחרות והפחד שלי קצת ירד אבל בתחרות הראשונה קיבלתי בלאק אווט רציני ואפילו לא בעטתי פעם אחת. אפילו שעבדתי על קרבות קשה מאוד באימונים של לפני התחרות לא הצלחתי לעשות ליריב הרבה. בתחרות השניה שהייתה 4 חודשים אחר כך כבר הייתי הרבה יותר טוב, הצלחתי ליישם יותר דברים בקרב והייתי הרבה פחות לחוץ ומלא באנדרנלין. אחרי שתי התחרויות האלה שעברתי אני חשב שסף האנדרנלין שלי די עלה ומקרבות רחוב כבר הפסקתי לפחד. אני חושב שהנוחכות של קהל עד כמה שזה נישמע דבילי היא דבר שעוזר מאוד כי הנוחכות של הקהל מגבירה את הפחד ואת האנדרנלין ומכינה את הלוחם לקרב ברחוב. בנוסף לכל הדברים האלה אני חושב שגם קצת חישול לא יזיק. אני לא מתכוון לחישול של השחטה של הגוף אלה לחישול קל שמרגיל את הלוחם להרגשה של מגע ומקטינה את ההפתעה שהוא חווה בקרב.
 

fusion boy

New member
אני מסכים! ואני רוצה להוסיף משהו

שבטוח הרבה לא יסכימו איתי... גם אחרי הרבה קרבות זירה בקראטה וקיק בוקסינג בבלגיה עדיין הייתי מקבל רעד ברגליים(מהאנדרנלין...) בכל פעם שהייתי מתקרב לסיטואציית של קרב רחוב גם רק שמדובר בקללות (הרי אי אפשר לדעת איפה זה יגמר...) ומה שבאמת עזר לי זה אימוני האגרסביות שעברתי בקרב המגע הצבאי. נשמע מטומטם? אבל לי זה מאוד עזר ולצערי אף השתתפתי במספר קרבות רחוב (לצערי!) וראיתי שבמקום ללמוד להשתלט על האנדרנלין שאתה מקבל מסיטואציה כזאת אתה יכול לתעל אותו לקרב בצורת אגרסיביות כמובן שחשוב לעבור הרבה אימונים שתוקפים אותך באגרסביות על מנת שתוכל להתמודד אם הסיטואציה המפחידה הזאת של תקיפה ברחוב והיא מאוד מפחידה גם אם אתה בחור חזק ובעל טכניקה הרבה יותר טובה ממי שעומד לתקוף אותך ולא דיברתי בכלל על סיטואציה עם סכין... ברור שעדיין צריך ללמוד לשלוט על האנדרנלין אך כפיתרון ביניים זה מאוד עוזר אימוני האגרסיביות של הקרב מגע הצבאי *למי שלא מכיר אותי אינני מתאמן בקרב מגע...
 

fusion boy

New member
בקצרה...כן זה בקצרה!!!

הרבה קרבות, וסימולציות של מצבי תקיפה "אופיינים ברחוב (עד כמה שידוע, בעייתי...) כאשר הנתקף לא ממש יודע איך ומאיפה יתקפו אותו וגם כמה הרבה דגש על תוקפים אגרסיביים שלא מפסיקים ממכה אחת או שניים (דר"כ התוקפים לובשים מגנים ולפעמים שניהם, תלוי מי מעביר את השיעור ולמי...) דגש על מספר תוקפים, אימוני יציאה ממעגל - הנתקף נמצא במרכז מעגל כאשר מקיפים אותו כשמונה תוקפים שסוגרים עליו ומטרתו של הנתקף היא לצאת מהמעגל (כמובן יש סוג של טכניקה בשביל זה ונדרשת פה הרבה טקטיקה ואגרסביות) ויש עוד מספר סוגים של אימונים כמו המעגל אבל אין לי כוח לפרט עכשיו. כמובן, הטכניקה שם מאוד בסיסית במיוחד בקמ"י הצבאי... לי אישית (בתור אחד שעבר והעביר הרבה אימונים כאלו...) יש מעט בעיה עם אימנים מוגזמים כאלו שכן הם לפעמים יוצרים חיות וזה בערך מה שהצבא מחפש... הגדולה האמיתית היא איך להיות רגוע ושקול בקרב וזה אני לא חושב שמגיעים אליו תוך זמן קצר באימונים (דורש הרבה מאוד שנים של אימונים וניסיון...) אבל אמרתי כבר שכפיתרון ביניים, עד שמגיעים לאותה "הארה", האגרסיביות היא פתרון טוב והכרחי...
 

Lost Oath

New member
תוקף את השאלה מזווית אחרת.

מעניין אותי האפ לתוקף יש בעיה דומה? האם גם הוא קופא במקום, וביצועיו פחותים משהיו יכולים להיות במצב אחר. אם לא, למה? וזה בעצם הפתרון לא?
 
למעלה