א-ב-א
קצת מביך, חלקכן אולי חוויתם את הסיפור אך מהצד השני. יש לי ילד חמוד בן שנה+, שמח ומלא שמחת חיים. לאחרונה הוא כל הזמן רוצה להיות עם אביו. מה שהתחיל כדבר חמוד ומתוק, הפך להיות מתסכל (?!) אני כמה אליו בבוקר, הוא רוצה להיות "רק עם אבא", כשאני חוזרת מהעבודה (הוא עם מטפלת) הוא רץ לדלת וצועק אבא-אבא. כשאנחנו לבד מידיי פעם הוא מתחיל לבכות ומחפש את אביו. אני מנסה לא להעלב ותמיד שאני איתו אני מסבירה לו שאני אוהבת אותו - אבל לפעמים... זה לא עוזר לי... וזה ממש מתסכל. מה עושים? יש עיצות? גם אני וגם בעלי עובדים דיי הרבה שעות אך משתדלים להיות איתו כמה שאפשר, אבל שאני איתו ואחרי כמה דקות הוא רוצה להיות עם אבא שלו... אני מרגישה מעיין רייקנות כזו. אולי הוא לא אוהב להיות איתי? אשמח אם תעזרו ותייעצו
קצת מביך, חלקכן אולי חוויתם את הסיפור אך מהצד השני. יש לי ילד חמוד בן שנה+, שמח ומלא שמחת חיים. לאחרונה הוא כל הזמן רוצה להיות עם אביו. מה שהתחיל כדבר חמוד ומתוק, הפך להיות מתסכל (?!) אני כמה אליו בבוקר, הוא רוצה להיות "רק עם אבא", כשאני חוזרת מהעבודה (הוא עם מטפלת) הוא רץ לדלת וצועק אבא-אבא. כשאנחנו לבד מידיי פעם הוא מתחיל לבכות ומחפש את אביו. אני מנסה לא להעלב ותמיד שאני איתו אני מסבירה לו שאני אוהבת אותו - אבל לפעמים... זה לא עוזר לי... וזה ממש מתסכל. מה עושים? יש עיצות? גם אני וגם בעלי עובדים דיי הרבה שעות אך משתדלים להיות איתו כמה שאפשר, אבל שאני איתו ואחרי כמה דקות הוא רוצה להיות עם אבא שלו... אני מרגישה מעיין רייקנות כזו. אולי הוא לא אוהב להיות איתי? אשמח אם תעזרו ותייעצו
