נראה לי שלא
נראה לי לעומת זאת שזה מעיד בעיקר על החוכמה והיכולת השיווקית של אמינם, שלמד מטעויות העבר עם די 12 והוציא את המוצר הכי נכון לשוק, ובתור בדיחה, גם עשה את זה עם הראפר הכי מחורבן שהוא הצליח לגרד. אני מצטער לומר שלדעתי האלבום הזה מכר אכן בעיקר לחובבי הגנגסטא, ושהם לצערי לא מאופיינים באנינות יתר או בתחכום מופלא. כבר מזמן לא יצא משהו שמריח ונשמע גנגסטא כמו 50, בטח לא משהו עם מערך שיווק אגרסיבי כל כך. אז שיר עם ביגי, כמה ראיונות על זה שהוא מסכן ושירו בו ושהוא יראה לכולם, המון כסף על פרסום, ביט מטומטם של מלך הגנגסטא לשעבר ד"ר דרה, וגם קצת מזל. אלו המרכיבים לדעתי את הנוסחה המצליחה הזו.