אתרי הכרויות

[סאטוריס]

 

[פיקנטית8]

תמונות ועוד

אם התמונות שלך לא מוצלחות ביחס למציאות- אז כן צריך להשקיע בצלם מקצועי (עדיף להצטלם בסביבה טבעית או בבית שזה לא יצעק שהצטלמת במיוחד) , להתלבש יפה ולסדר איפור שייראה קליל ושיער כדי להוציא מזה את המקסימום.
לגבי שאר הפעילויות שהציעו לך להכיר. משרדי שידוכין- לפסול על הסף. אין שם גברים איכותיים וחבל לך על הכסף. כנ"ל לגבי טיולי פנויים-פנויות (בטיולים האלה יש רוב נשי מובהק ומגיעה אוכ' לא בהכרח משכילה) וספידייט שלרוב מגיעים אליהם גברים הרבה יותר מבוגרים (מכפי הגיל שמתחייבים אליו), לא אקדמאים (אם זה חשוב לך) וגרושים עם ילדים- שלי לפחות זה לא רלוונטי. להכיר דרך חברים זאת אופציה טובה רק אם הם באמת מכירים אותך ומה את מחפשת וטעמך בגברים, אחרת אם מכירים לך רק גבר שהוא פנוי ותו לא זה לא יעבוד וסתם מתכון למפחי נפש.

 

[oops did it again]

הכול מתחיל ונגמר בתמונות

אתאמץ בנושא הזה. אחרי מה שסיפרת על הפעילויות האחרות לא בא לי בכלל (לא שהיה בא לי קודם).
היו לי דייטים דרך חברים. אין צורך לפרט, זה היה בערך כמו שאמרת - פנויים ותו לא.
מקווה שיהיה בסדר. בד"כ אני לא מוכנה לקבל "לא" בשום דבר, אז אמשיך להתעקש, רק אשפר את נקודת המוצא שלי.

 

[FineSilverMan]

בחורים עצלנים?

איזה מאמץ את מוכנה להשקיע עבור הבחור?
אני נסעתי מירושלים עד חיפה בשביל בחורה.
יש אנשים שחוצים ארצות.

הבעיה היא כאשר זה לא זה והדבר חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים... זה מוציא את הרוח מהמפרשים. אז פחות להוטים להתאמץ, להשקיע, לשלם...

אילו הייתי יודע בוודאות שהייתי זוכה להכיר את אהובת ליבי תמורת 20,000 ש"ח, הייתי משלם בשמחה.
אילו הייתי יודע שיש סיכוי של 1:20 שהדייט הבא יוביל לחתונה והעלות היא 200 ש"ח, האם זה שווה את זה?

 

[סאטוריס]

שום מאמץ - אני בחורה עצלה

פרינססה.
אם נסעת רחוק- אתה לא עצל.
אחרים - מחפשים חיים קלים.
כולם היום מחפשים חיים קלים.
וככה עושים לעצמם חיים קשים.

לא מבינה בהימורי סוסים שרשמת שם...
לגביך הייתי מציעה לך ללכת לטיפול תטא הילינג או להתעניין בקורס סולמייטס מתחום התטא הילינג
להערכתי יש בתת מודע שלך חסימה לנושא הזוגיות

.

 

[FineSilverMan]

תודה על ההמלצה

לא לי יש את החסימה, אלא לבחורות שלא משיבות על הודעותי.

 

[סאטוריס]

אתה יודע שזה אצלך.

 

[FineSilverMan]

אוקי...

https://www.youtube.com/watch?v=HhGuXCuDb1U

אין ספק שיש לי בעיות רבות.
אני שבוי בפנטזיות ילדותיות רבות.
אבל אני מעדיף אותן על פני האלטרנטיבה.

 

[oops did it again]

אני בכלל כולירה

בגיל 20 מצאתי את עצמי ברכבת לקריות, לפני שנה התאמצתי ללכת לבית קפה בתל אביב (סה"כ 10 דקות מהעבודה) אבל עם טרטור האוטובוסים זה הסתכם בשלוש שעות ועמידה של 40 דקות באוטובוס בדרך חזרה הביתה.
העצבים הרופפים שלי נחלשו עוד יותר והיום אני לא זזה אלא אם כן מגיעים פה לבית קפה ליידי.
אם השיחה בטלפון היתה באמת מדהימה אני חושבת שהייתי מגיעה נניח מראשון עד הרצליה. אבל כמה כאלה יש?
ואם הבחור רופף לי את העצבים בדייט עוד יותר, נניח אחד שעשה פרצוף של מבואס רצח מתענה ברמות על, אז אני הכולירה הכי גדולה עליי אדמות.
לא רק שהגיע מנסיעה של 50 דקות, גם לא הצעתי לשלם. שייחנק
אז באמת שאני לא שונה מכולם. כנראה OVER תסכול ומרירות יתר.
טוב, אולי הגיע הזמן להפסקה, אתם חושבים?

 

[FineSilverMan]

הפסקה זה דבר בעייתי

כי איך אפשר להפסיק את הרגשת הצורך?
הקנאה האוכלת כאשר רואים זוג מאוהב בפארק?
ואיך המצב ישתנה בעוד שנה מלבד זה שנהיה מבוגרים יותר?

אני חושב שעבור אנשים בגיל מתקדם, יחסית, הכי טוב להכנס להריון עם הומו/לסבית שגם רוצים ילד...
אולי במסגרת שלישיה.
(כלומר זוג הומואים ואישה הטרו, או ההפך)

 

[oops did it again]

הפסקה זה הכרחי

אצלי לפחות. כדי להסתכל על הדברים אחרת. הסכנה בהפסקות שלי זה שאני גם מתרגלת חזרה ללבד.
ואז להכנס שוב לתוך זה דורש ממני מאמץ רב.
הגיל שחג מעל ראשי כמו תליין ביום הדין לא ממש עוזר. לא בשלה ולא רוצה בכלל ילדים עכשיו.
רוצה זוגיות. רוצה ביחד. עד שזה יקרה יכול להיות שיהיה מאוחר מדי ואהיה ערירית חסרת ילדים כל שארית חיי.
אבל מה אפשר לעשות שאין את הרגש הזה עכשיו?
הלוואי והייתי מקבלת עוד חמש שנים ספייר.

 

[FineSilverMan]

זה המשחק, אלו החיים...

הייתי בשמחה חוזר ליסודי וחי מחדש.
עשיתי יותר מדי טעויות.

אבל לא בוכים על חלב שנשפך. כל אחד קיבל יד כלשהי ויש לנצל את המצב בצורה המירבית.

לכל אחד יש ערך כלשהו. אומנם די קשה לכמת את הערך כי הוא די משתנה מתקופה לתקופה.
כדאי למצוא בן זוג בעל ערך זהה ולהנות מהביחד.
לא דבר פשוט בכלל.

 

[אוריינטאלי]

לא מסכים איתך לגבי עצלנות זה ניסיון מן העבר

אם בעבר נהגתי תרתי משמע לנסוע 85-90 קמ לדייטים
היום כבר לא מוכן לעבור את ה15 קמ
ואני לא תל אביבי כך שלא מדובר בעצלנות אלא בניסיון העבר שתמיד אני מוצא את מה שרוצה קרוב לבית. ועובדה, את שתי בנות הזוג הכרתי כשהן גרות במרחק של 4-12בין קמ ממני

 

[סאטוריס]

העצלנות משתלמת

 

[פיקנטית8]

בגילך ובאותו מצב..

יש לי מנוי ואני פונה למועדפים אצלי אבל כמעט כל מי שבטעם שלי לא הגיב, למעט שניים שלאחר שהחלפנו פייסבוק זה התמסמס (הם גם הוסיפו עוד בחורות אז התברר בדיעבד שהייתי במעין תחרות). באופן כללי מאז שעברתי את גיל 30 נראה שנפלתי מהרדאר הסביר של בני גילי ומעלה (חלקם מסננים עד גיל 29) והשאר פשוט לא קוראים מי אני מחפשת (למשל הגדרות טווח פוטנציאלי שמופיע באתר גיל 31-39 פונים רק בני 40+ גרושים עם ילדים, השיא היה שפנה אליי בן 50). מוצאת את עצמי כל הזמן מתעסקת בלסנן ולחסום לא רלוונטיים. ויש לי כרטיס עדכני, עם תמונות טובות בהחלט ואני לא מבינה מה עוד אפשר לשפר (עשיתי כבר הכל).

 

[oops did it again]

...

מי שמבקש פייסבוק הוא לא רציני. אין טעם אפילו לענות חזרה.
כנראה שצריך להרחיב את האופציות מעבר לאתר הכרויות, כמו שהציעה סאטוריס.
אני מוכנה לנסות פעילויות פנויים\ פנויות וכדומה. אם בא לך להצטרף אשמח (זה פחות מלחיץ מללכת לבד)

 

[NEO83]

בלי דיעבד

כולנו בתחרות ולצערי זה שוק בשר.

 

[סתוונית היורה]

אין לי מושג

אבל (למרות שינויים כאלה ואחרים) okcupid עדיין עדיף על Jdate פי עשרות מונים.

לגבי הגיל - מקבלים פחות פניות כשהגיל עולה, אבל בוודאי שאין עניין של חוסר רלבנטיות. תלוי כמובן לאלו גברים את פונה ומה המטרה שלהם. בשנים האחרונות הצהרתי על עצמי כאלהורית, אז מן הסתם קהל היעד היה מצומצם מאוד בכל מקרה.
כיום יש לי בן זוג (

) אלהורי וצעיר ממני.

 

[oops did it again]

אני בחצי השני

ועדיין מעדיפה. גם אם יש פנייה אחת פעם ב(כמה חודשים?) זאת פנייה רצינית ולא בלבולי ביצים.
מעולה שמצאת בן זוג, שמחה לשמוע

 

[סתוונית היורה]

תודה

גם ב-OKC קיבלתי מעט מאוד פניות, אבל רוב הפניות שקיבלתי היו רלבנטיות (ואם לא - היה קל מאוד לזהות את זה). בכל אופן, זה לא הפריע לי, כי התבססתי בעיקר על פניות בעצמי (בשנים האחרונות גם הסרתי את התמונות מהכרטיס שלי). פניתי לעתים רחוקות *מאוד*, אבל תמיד באופן רציני ואישי, ולרוב קיבלתי תגובה רצינית.