אתן לא תאמינו!!!!!!!!
יומיים לא הייתי פה...מה שלומכן קודם כל.... מקווה שהכל בסדר, תודה רבה רבה על התגובות החמות לעניין אבא שלי... אתן נהדרות,סקלי רעיון גאוני!!! אני אבצע אותו בפעם הבאה שהראה את אבא שלי!!!! תודה לכולכן על התמיכה ההתענינות והדאגה אוהבת אתכן. הפרזנטציה.... עבר ממש בסדר.... הצימוק (מורתי האהובה) בכלל לא העבירה את הביקורת אלא מורה אחרת. היה בסדר גמור, כמו זריקה עצמתי עיינים ולא כ"כ כאב בסוף... לולי חתולי עדיין על הרגליים... זה היה אתמול... היום לעומת זאת באתי הרגע מהפסיכולגית שלי... רציתי כזכור לחתוך את הקשר כיוון שהוא לא עוזר לי... אז ישבתי מולה קצת מבויישת והתחלתי לספר על השבועיים שעברו עלי בלעדיה... כשסיימתי היא אמרה ש"זה בטח נורא קשה... בלב, בלה, בלה". ואז אמרה שהיא בעוד כחצי שנה נוסעת לשנתיים!!!! באותו רגע כמו מבצר בעת מלחמה, ירדו כל החומות כל המחסומים העלתי את הגשר שמוביל אל המבצר.... היא אמרה אבל זה עוד חצי שנה אפשר עדיין להפגש... אמרתי לה שלא נראה לי...(הלווווו.... לא הקשבת לי בחצי שנה האחרונה יש לי חרדת נטישה) היא אמרה מה את חושבת עכשיו..." אמרתי לה שזה לא נהוג אבל אני רוצה ללכת הביתה עכשיו. היא אמרה שהיא יודעת שזה נוגע במקומות קשים אצלי (הצל"ש על ההבחנה הדקה הזו נשלח בדואר ברגעים אלו ממש), אבל שהיא הייתה בכל זאת רוצה שזה יגמר אחרת שאולי אני כן אדבר איתה... היא דיברה עוד קצת ניסתה לפתוח אותי בכל זאת (אני מתחננת בפני הדמעות שלי להשאר בפנים רק עוד קצת), אמרתי לה אין סיכוי שאני אדבר עכשיו... שתקתי ביקשתי עט לכתוב את הצק... והלכתי משם (לקחתי לה את השני טישו האחרונים שלה (מגיע לה)... לא הסתכלתי אחורה אמרתי תודה והלכתי, איך שרגלי יצאה מהמפתן הדמעות פרצו... עדיין הן זולגות... פשוט לא ראיתי את זה מגיע.... אני הייתי אמורה לנטוש אותה.... ואומנםהיא לא אמרה שזהו בואי נפסיק עכשיו אבל באמת נראה לך שאני אפתח אלייך עוד חצי שנה ואז את תסעי לי??? אני יודעת שאני הייתי אמורה לעזוב במילא אז מה זה משנה לי... אבל זה משנה .... איך היא מעיזה... טוב נוסיף אתה לרשימה: נוטשת מספר מיליון... NEXT PLEASE
יומיים לא הייתי פה...מה שלומכן קודם כל.... מקווה שהכל בסדר, תודה רבה רבה על התגובות החמות לעניין אבא שלי... אתן נהדרות,סקלי רעיון גאוני!!! אני אבצע אותו בפעם הבאה שהראה את אבא שלי!!!! תודה לכולכן על התמיכה ההתענינות והדאגה אוהבת אתכן. הפרזנטציה.... עבר ממש בסדר.... הצימוק (מורתי האהובה) בכלל לא העבירה את הביקורת אלא מורה אחרת. היה בסדר גמור, כמו זריקה עצמתי עיינים ולא כ"כ כאב בסוף... לולי חתולי עדיין על הרגליים... זה היה אתמול... היום לעומת זאת באתי הרגע מהפסיכולגית שלי... רציתי כזכור לחתוך את הקשר כיוון שהוא לא עוזר לי... אז ישבתי מולה קצת מבויישת והתחלתי לספר על השבועיים שעברו עלי בלעדיה... כשסיימתי היא אמרה ש"זה בטח נורא קשה... בלב, בלה, בלה". ואז אמרה שהיא בעוד כחצי שנה נוסעת לשנתיים!!!! באותו רגע כמו מבצר בעת מלחמה, ירדו כל החומות כל המחסומים העלתי את הגשר שמוביל אל המבצר.... היא אמרה אבל זה עוד חצי שנה אפשר עדיין להפגש... אמרתי לה שלא נראה לי...(הלווווו.... לא הקשבת לי בחצי שנה האחרונה יש לי חרדת נטישה) היא אמרה מה את חושבת עכשיו..." אמרתי לה שזה לא נהוג אבל אני רוצה ללכת הביתה עכשיו. היא אמרה שהיא יודעת שזה נוגע במקומות קשים אצלי (הצל"ש על ההבחנה הדקה הזו נשלח בדואר ברגעים אלו ממש), אבל שהיא הייתה בכל זאת רוצה שזה יגמר אחרת שאולי אני כן אדבר איתה... היא דיברה עוד קצת ניסתה לפתוח אותי בכל זאת (אני מתחננת בפני הדמעות שלי להשאר בפנים רק עוד קצת), אמרתי לה אין סיכוי שאני אדבר עכשיו... שתקתי ביקשתי עט לכתוב את הצק... והלכתי משם (לקחתי לה את השני טישו האחרונים שלה (מגיע לה)... לא הסתכלתי אחורה אמרתי תודה והלכתי, איך שרגלי יצאה מהמפתן הדמעות פרצו... עדיין הן זולגות... פשוט לא ראיתי את זה מגיע.... אני הייתי אמורה לנטוש אותה.... ואומנםהיא לא אמרה שזהו בואי נפסיק עכשיו אבל באמת נראה לך שאני אפתח אלייך עוד חצי שנה ואז את תסעי לי??? אני יודעת שאני הייתי אמורה לעזוב במילא אז מה זה משנה לי... אבל זה משנה .... איך היא מעיזה... טוב נוסיף אתה לרשימה: נוטשת מספר מיליון... NEXT PLEASE
