snowhite1064
New member
אתמול היה יום שישי (עם ביקור לחמותי
אז איך אפשר בלי עדכון? אז ככה: ביום שני בתנו הבכורה חגגה יום הולדת 4 . מכיוון שאחרי יום ההולדת הראשון שלה שמנו לב שיש מתיחות גדולה כאשר שני המשפחות (שלי ושל בעלי) נמצאים ביחד, בכל הקשור לנכדים, החלטנו שאת ימי ההולדת שלהם אנחנו חוגגים שלוש פעמים (פעם בגן, פעם אצל משפחת בעלי ופעם אצל משפחתי) קצת מטורף אבל זה הדבר היחידי שיכול להשאיר אותנו ואת הילדים שפויים. שבוע שעבר חגגנו את יום ההולדת אצל הוריי. אתמול היתה החגיגה אצל הצד של בעלי. דבר ראשון שמאוד הפריע לי זה שהיינו צריכים לנסוע לקחת את חמי (הוריו של בעלי כאמור גרושים כבר כמעט 30 שנה אבל הם נשארו ביחסי ידידות קרובים ולפעמים הוא בא איתנו ביום שישי לחמותי. כאשר הוא לא בא זה לא בגלל שהוא מרגיש לא בנוח אצל חמותי). נסענו להביא אותו (נסיעה של 45 דקות לבית שלו ביום שישי כאשר הכבישים פקוקים זה יכול להיות גם שעה ורבע, וזה בניגוד לכיוון הנסיעה אליו אנחנו צריכים לנסוע על מנת להגיע לחמותי. כלומר, סיבוב של כמעט שעתיים באוטו רק בשביל לקחת אותו) ואז כאשר אנחנו מגיעים אליו הוא אומר לנו שהוא לא רוצה לבוא בגלל שגשום בחוץ והוא לא רוצה להתקרר. אז בואו ונעזוב את העניין שנסענו במיוחד לקחת אותו ושרק יומיים לפני כן הוא אמר לבעלי שהוא יבוא איתנו. מה שהרגיז אותי זה שהוא לא הודיע לנו בבוקר שאין לו כוונות לבוא, ודבר שני שהחשש מהתקררות בגל מזג האוויר חשובה לו יותר מאשר יום ההולדת של נכדתו היחידה (בינתיים), שאותה גם ככה הוא לא ראה יותר מחודש וחצי. אז בשביל הנימוס ישבנו אצלו שעה וחצי. הוא התעצבן על הילדים שהם שיחקו קצת בפרעות (בתי בת ה-4 ובני בן ה-2 ) ובין כל ההתרוצצויות שלהם הוא חטף מכה קטנה מהבת, בגלל שהיא לא שמה לב. ואז הוא התחיל לצעוק עליהם:"מה אתם משוגעים? אני לא מרשה להתשולל אצלי ככה. אתם רוצים להשתולל אז בבית או אצל הסבתות לא אצלי. בגללכם קיבלתי מכה בברך". הילדים שלי היו בהלם. הם לא רגילים לשמוע טונים כאלה ודיבורים כאלה. לפי דעתי מספיק שהוא היה אומר להם:"תרגעו. אתם יכולים להיפצע בטעות. לא להשתולל יותר מדי". זה גם היה יכול להוביל לרגיעה מסויימת אצלהם. הגענו לחמותי והיא איך שנכנסנו אומרת לבת שלי:"בואי תראי איזה מתנה הבאתי לך ליום ההולדת. אני בטוחה שאף אחד אחר לא הביא לך מתנה כזאת." אז לא מה שהיא אמרה הרגיז אותי, אלא הרגיז אותי שהיא רצה לתת את המתנה לפי שישבנו לאכול. לחמותי מאוד חשוב שיאכלו הרבה, וכל פעם שהיא נותנת להם מתנה לפני האוכל הם מרוכזים רק בלגמור קצת לאכול כדי ללכת לשחק ואז היא מודאגת מכך שהם לא אכלו כמו שצריך ומתחילה לדחוס אותם עם ממתקים וחטיפים. אמרנו לה מליון פעם, זה מאוד נחמד שאת מביאה להם הפתעות. אבל תתני אחרי האוכל ולא לפני. לא עזר כלום. ואז היא הלכה להביא את המתנה. מכיוון שחמותי סבורה שהילדים שלנו מקנאים כל הזמן אחד מהשני (למרות שזה בכלל לא ככה והיא חברים מאוד טובים) היא נתנה לבן שלנו "מתנת פיוס" (שלא יקנא, כהגדרתה) מכונית צעצוע קטנה. ולבתנו היא נתנה מתנה חליפה. הבת שלי אמרה לה:"סבתא, חליפה זה לא מתנה. אני רוצה מכונית כמו של יהונתן". חמותי כנראה נעלבה עד עימקי נשמתה וענתה לה:"מה זאת אומרת שזאת לא מתנה? איזו חוצפה! את לא חושבת שזה עלה לי כסף? מי חינך אותך ככה?" והלכה להביא לבת שלנו מכונית צעצוע דומה כדי להשתיק אותה. אמרתי לחמותי:"את לא צריכה להעלב. היא ילדה בת 4 ובשבילה בגד זה לא מתנה". חמותי כמובן כעסה עליי שאמרתי דבר כזה ואמרה:"עכשיו אני יודעת מי מכניס לה לראש את כל הרעיונות האלה". חמותי לא ראתה אותנו כמעט חודש (כל הפעמים בגלל שהיא אמרה שזה לא נוח לה שנבוא. מקובל עליי) כאשר היינו אצלה אתמול היא שמה לב לעובדה שבני התחיל לדבר הרבה יותר מאשר בעבר. ואז כל פעם היא אומרת לי: את שמעת מה הוא אמר? זה בטח פעם ראשונה שלו." או "ראית מה הוא עשה. הוא בטוח לא עשה את זה לפני כן." ואותי זה מרגיז. מה היא חושבת שרק בגלל שהיא בסביבה אז הוא מקבל "חוכמה" פתאום? כאילו שבבית אנחנו לא מדברים איתו, או מספרים לו סיפורים. וגם לפני שהלכנו היא אומרת לבעלי:"אני מקווה שהבאתם לילדים מעילים גם יורד גשם בחוץ ולאישתך יש נטייה לא להלביש אותם כמו שצריך". נו טוב, מה לעשות? אני לא מושלמת כמוה.
אז איך אפשר בלי עדכון? אז ככה: ביום שני בתנו הבכורה חגגה יום הולדת 4 . מכיוון שאחרי יום ההולדת הראשון שלה שמנו לב שיש מתיחות גדולה כאשר שני המשפחות (שלי ושל בעלי) נמצאים ביחד, בכל הקשור לנכדים, החלטנו שאת ימי ההולדת שלהם אנחנו חוגגים שלוש פעמים (פעם בגן, פעם אצל משפחת בעלי ופעם אצל משפחתי) קצת מטורף אבל זה הדבר היחידי שיכול להשאיר אותנו ואת הילדים שפויים. שבוע שעבר חגגנו את יום ההולדת אצל הוריי. אתמול היתה החגיגה אצל הצד של בעלי. דבר ראשון שמאוד הפריע לי זה שהיינו צריכים לנסוע לקחת את חמי (הוריו של בעלי כאמור גרושים כבר כמעט 30 שנה אבל הם נשארו ביחסי ידידות קרובים ולפעמים הוא בא איתנו ביום שישי לחמותי. כאשר הוא לא בא זה לא בגלל שהוא מרגיש לא בנוח אצל חמותי). נסענו להביא אותו (נסיעה של 45 דקות לבית שלו ביום שישי כאשר הכבישים פקוקים זה יכול להיות גם שעה ורבע, וזה בניגוד לכיוון הנסיעה אליו אנחנו צריכים לנסוע על מנת להגיע לחמותי. כלומר, סיבוב של כמעט שעתיים באוטו רק בשביל לקחת אותו) ואז כאשר אנחנו מגיעים אליו הוא אומר לנו שהוא לא רוצה לבוא בגלל שגשום בחוץ והוא לא רוצה להתקרר. אז בואו ונעזוב את העניין שנסענו במיוחד לקחת אותו ושרק יומיים לפני כן הוא אמר לבעלי שהוא יבוא איתנו. מה שהרגיז אותי זה שהוא לא הודיע לנו בבוקר שאין לו כוונות לבוא, ודבר שני שהחשש מהתקררות בגל מזג האוויר חשובה לו יותר מאשר יום ההולדת של נכדתו היחידה (בינתיים), שאותה גם ככה הוא לא ראה יותר מחודש וחצי. אז בשביל הנימוס ישבנו אצלו שעה וחצי. הוא התעצבן על הילדים שהם שיחקו קצת בפרעות (בתי בת ה-4 ובני בן ה-2 ) ובין כל ההתרוצצויות שלהם הוא חטף מכה קטנה מהבת, בגלל שהיא לא שמה לב. ואז הוא התחיל לצעוק עליהם:"מה אתם משוגעים? אני לא מרשה להתשולל אצלי ככה. אתם רוצים להשתולל אז בבית או אצל הסבתות לא אצלי. בגללכם קיבלתי מכה בברך". הילדים שלי היו בהלם. הם לא רגילים לשמוע טונים כאלה ודיבורים כאלה. לפי דעתי מספיק שהוא היה אומר להם:"תרגעו. אתם יכולים להיפצע בטעות. לא להשתולל יותר מדי". זה גם היה יכול להוביל לרגיעה מסויימת אצלהם. הגענו לחמותי והיא איך שנכנסנו אומרת לבת שלי:"בואי תראי איזה מתנה הבאתי לך ליום ההולדת. אני בטוחה שאף אחד אחר לא הביא לך מתנה כזאת." אז לא מה שהיא אמרה הרגיז אותי, אלא הרגיז אותי שהיא רצה לתת את המתנה לפי שישבנו לאכול. לחמותי מאוד חשוב שיאכלו הרבה, וכל פעם שהיא נותנת להם מתנה לפני האוכל הם מרוכזים רק בלגמור קצת לאכול כדי ללכת לשחק ואז היא מודאגת מכך שהם לא אכלו כמו שצריך ומתחילה לדחוס אותם עם ממתקים וחטיפים. אמרנו לה מליון פעם, זה מאוד נחמד שאת מביאה להם הפתעות. אבל תתני אחרי האוכל ולא לפני. לא עזר כלום. ואז היא הלכה להביא את המתנה. מכיוון שחמותי סבורה שהילדים שלנו מקנאים כל הזמן אחד מהשני (למרות שזה בכלל לא ככה והיא חברים מאוד טובים) היא נתנה לבן שלנו "מתנת פיוס" (שלא יקנא, כהגדרתה) מכונית צעצוע קטנה. ולבתנו היא נתנה מתנה חליפה. הבת שלי אמרה לה:"סבתא, חליפה זה לא מתנה. אני רוצה מכונית כמו של יהונתן". חמותי כנראה נעלבה עד עימקי נשמתה וענתה לה:"מה זאת אומרת שזאת לא מתנה? איזו חוצפה! את לא חושבת שזה עלה לי כסף? מי חינך אותך ככה?" והלכה להביא לבת שלנו מכונית צעצוע דומה כדי להשתיק אותה. אמרתי לחמותי:"את לא צריכה להעלב. היא ילדה בת 4 ובשבילה בגד זה לא מתנה". חמותי כמובן כעסה עליי שאמרתי דבר כזה ואמרה:"עכשיו אני יודעת מי מכניס לה לראש את כל הרעיונות האלה". חמותי לא ראתה אותנו כמעט חודש (כל הפעמים בגלל שהיא אמרה שזה לא נוח לה שנבוא. מקובל עליי) כאשר היינו אצלה אתמול היא שמה לב לעובדה שבני התחיל לדבר הרבה יותר מאשר בעבר. ואז כל פעם היא אומרת לי: את שמעת מה הוא אמר? זה בטח פעם ראשונה שלו." או "ראית מה הוא עשה. הוא בטוח לא עשה את זה לפני כן." ואותי זה מרגיז. מה היא חושבת שרק בגלל שהיא בסביבה אז הוא מקבל "חוכמה" פתאום? כאילו שבבית אנחנו לא מדברים איתו, או מספרים לו סיפורים. וגם לפני שהלכנו היא אומרת לבעלי:"אני מקווה שהבאתם לילדים מעילים גם יורד גשם בחוץ ולאישתך יש נטייה לא להלביש אותם כמו שצריך". נו טוב, מה לעשות? אני לא מושלמת כמוה.